תיקו מתוח: ניו זילנד הולכת לבחירות דרמטיות - וגם ישראל על המוקד

שבועיים בלבד לפני שאזרחי ניו זילנד יצעדו לקלפיות ב-7 בנובמבר, המדינה נמצאת בעיצומה של אחת ממערכות הבחירות הצמודות והמתוחות ביותר בשנים האחרונות. בקרב על הנהגת המדינה מתמודדים שני גושים: קואליציית המרכז-ימין המכהנת בראשות כריסטופר לקסון (הורכבת מ"הלאומית", ACT ו"ניו זילנד קודם"), ומנגד גוש המרכז-שמאל בהובלת כריס היפקינס ומפלגת הלייבור, לצד הירוקים והמפלגה המאורית.

הסקרים מציגים שוויון כמעט מוחלט, שבו תנודה של אחוזים בודדים תכריע את הרכב הפרלמנט בן 120 המושבים. על רקע לחצים כלכליים ומחלוקות בנושאי מיסוי וחוק וסדר, מדיניות החוץ של ניו זילנד, ובפרט עמדתה כלפי ישראל והאוקיינוס השקט, הפכה לסוגיה נפיצה במיוחד.

כאשר שתי המפלגות הגדולות מגרדות את סף 30 האחוזים בלבד ולא יכולות להקים ממשלה לבדן, השחקניות הקטנות כמו מפלגת Opportunity, הירוקים, ACT ו"ניו זילנד קודם" מחזיקות במינוף חסר תקדים לקראת המו"מ הקואליציוני.

המתח מורגש היטב במחוזות הבחירה המרכזיים: במחוז מאונט אלברט באוקלנד, מעוז לייבור היסטורי שהוכרע ב-2023 על חודם של 18 קולות, נלחמות מליסה לי (הלאומית) והלן וייט (לייבור) על הישרדותן הפוליטית בצל משבר הדיור. במחוז Hutt South נאבק כריס בישופ מהלאומית מול גיני אנדרסן מהלייבור על רקע פיטורי עובדים במגזר הציבורי, ובמחוז Tamaki השמרני התפתח מרוץ משולש וסוער.

גורם מכריע נוסף השנה הוא קולם של הניו זילנדים מעבר לים: כ-126 אלף אזרחים הרשומים בחו"ל (כמעט שני שלישים מהם באוסטרליה) מהווים למעלה מ-3 אחוזים מכלל המצביעים, והופכים לשובר שוויון פוטנציאלי ששני הגושים מחזרים אחריו נמרצות בישורת האחרונה.

הסערה סביב כנופיות הפשע והקרב על מדיניות החוץ

לצד הסוגיות הכלכליות, נושאי החוק והסדר ויחסי הקואליציה עוררו סערות ציבוריות עזות. סירובם של מנהיגי המפלגה המאורית להשתתף בדיון הפוליטי המרכזי של כלי התקשורת עקב התחייבויות קודמות הגיע בעיתוי רגיש, ימים ספורים לאחר שחברת הפרלמנט אוריאיני קאיפרה וחברת הפרלמנט מהירוקים הוהאנה לינדון ביקרו במתחם של כנופיית ה-Mongrel Mob באוקלנד.

תיעוד של קאיפרה מצהירה על כוונה להחזיר את ה"מאנה" (כבוד ומעמד) לחברי הכנופיה עורר זעם מצד דובר המשפטים של המפלגה הלאומית, פול גולדסמית', וסגנית מנהיג ACT, ניקול מקי, שהצביעו על שיעורי הפשיעה הגבוהים שפוגעים באוכלוסייה המאורית וטענו כי הכנופיות מפיצות הרס וסבל. מנהיג הלייבור, כריס היפקינס, מיהר להתנער מהאירוע, כינה את הביקור טעות שיקול דעת חמורה והבהיר כי בממשלה בראשותו מפלגת הירוקים והמפלגה המאורית לא יחזיקו בתפקידי שרים בכירים, קביעה המדגישה את הפערים העמוקים גם בתוך שותפויות פוליטיות פוטנציאליות.

לצד המחלוקות הפנימיות, מדיניות החוץ תופסת מקום מרכזי בלתי צפוי בדיון הציבורי. תחת שר החוץ וינסטון פיטרס, הממשלה המכהנת הובילה תפיסה של "ריאליזם מדיני" שמטרתה לנווט בתקופה של טלטלות גלובליות. מול הלחימה המתמשכת באוקראינה, הסלמת הסכסוכים במזרח התיכון והמתח הגובר בין ארצות הברית לסין באזור האינדו-פסיפי, טען פיטרס כי על וולינגטון לקבל את "העולם כפי שהוא, ולא כפי שהיינו רוצים שיהיה", ולהעדיף דיפלומטיה שקטה וחיזוק שיתופי פעולה ביטחוניים.

מנגד, מבקרי המדיניות טוענים כי גישה זו פוגעת במחויבות ההיסטורית של ניו זילנד לסדר בין-לאומי המבוסס על חוקים ומערכות מולטילטרליות, בייחוד לאור עמדתה הזהירה של הממשלה מול שינויי מדיניות המכסים והגבלות היבוא של וושינגטון.

המלכוד הישראלי: היחסים עם ירושלים מסעירים את הפסיפיק

המחלוקת במדיניות החוץ באה לידי ביטוי מובהק ביחסה של ניו זילנד לישראל ובמעמדה הגובר של ישראל באזור האוקיינוס השקט. היחסים בין וולינגטון לירושלים ידעו לאורך השנים מורכבות פוליטית: לצד ערכים דמוקרטיים משותפים וזיקה היסטורית המגיעה עד לקרבות לוחמי ה-ANZAC במזרח התיכון במלחמת העולם הראשונה, המערכת הדיפלומטית חוותה תקופות של חיכוך חריף. אירועים בולטים כמו פרשת הדרכונים ב-2004 וקידום הצעת החלטה 2334 במועצת הביטחון של האו"ם ב-2016 על ידי ניו זילנד הובילו למשברים דיפלומטיים, אך בשני המקרים חזרו הצדדים ליחסים תקינים מתוך שיקולים פרגמטיים.

סלע המחלוקת הנוכחי נוגע להחלטת פורום איי האוקיינוס השקט (PIF). כל 18 המדינות החברות בארגון, ובהן ניו זילנד תחת ראש הממשלה לקסון, הסכימו בקונצנזוס בפגישה שנערכה בפאלאו לקבל את ישראל כשותפה סקטוריאלית בארגון.

השותפות מיועדת לקדם שיתופי פעולה בתחומי טכנולוגיית מים, התפלה, חקלאות מתקדמת והתאמה לשינויי אקלים, תחומים קריטיים עבור מדינות האיים. במקביל, מדינות כמו פיג'י, פפואה גינאה החדשה ונאורו הידקו את יחסיהן הבילטרליים עם ישראל ואף פתחו שגרירויות בירושלים. סגן ראש ממשלת פיג'י, ויליאמה גאבוקה, הדהד עמדה זו כשנגע בזיקה של אזור הפסיפיק לישראל ותיאר אותה כקשר "תנ"כי, עתיק יומין ואמיתי", המושתת על מורשת דתית ותרבותית עמוקה ולא על אופנות פוליטיות חולפות.

החלטה זו של הפורום הציפה מחלוקת חריפה בתוך ניו זילנד. דוברת החוץ של מפלגת הלייבור, ונושי ואלטרס, הבהירה כי ממשלה בראשות הלייבור הייתה פועלת לחסום את צירופה של ישראל לארגון, תוך שציינה את צווי המעצר של בית הדין הפלילי הבין-לאומי (ICC) נגד הנהגת ישראל והחלטות בין-לאומיות נוספות. מנהיגת הירוקים, צ'לסי סווארבריק, הביעה אף היא דאגה מהמהלך. מנגד, מנהיג מפלגת ACT, דייוויד סימור, בירך על ההצטרפות, בעוד שר החוץ וינסטון פיטרס תקף את עמדת האופוזיציה וטען כי ניסיון לבטל את ההחלטה של מדינות הפסיפיק מהווה זלזול בעצמאותן ובריבונותן של מדינות האיים.

לצד הסערות הדיפלומטיות והמשברים בדרגים המדיניים, הקשר בין ישראל לניו זילנד ממשיך להתקיים על מסלולי הטיולים והטרקים המפורסמים. למרות המרחק הגיאוגרפי העצום, ניו זילנד נותרה אחד היעדים המבוקשים והאהובים ביותר על מטיילים ישראלים, מצעירים אחרי צבא ועד תרמילאים ומשפחות. מדי שנה מגיעים למדינה אלפי ישראלים הנהנים מפטור מוויזה (כפוף להנפקת אישור כניסה אלקטרוני NZeTA), לצד עשרות צעירים שמנצלים את תוכנית "עבודה-נופש" (Working Holiday) המאפשרת להם לטייל ולעבוד במדינה במשך שנה. על פי נתוני המטה לביטחון לאומי (המל"ל), ניו זילנד מוגדרת כרמה 1, ללא אזהרת מסע מיוחדת, ומצוינת כיעד שבו מומלץ לנקוט אמצעי זהירות רגילים בלבד. החום והאירוח הלבבי של המקומיים, לצד רשתות אירוח קהילתיות (כמו רשת HIT), מהווים מזה שנים גשר אנושי יציב בין המדינות, שנותר חסין גם בימים שבהם הרוחות הפוליטיות בוולינגטון ובירושלים מנשבות בכיוונים מנוגדים.

תוצאות הבחירות הקרובות יכריעו באופן ישיר את כיוון מדיניות החוץ של ניו זילנד ואת מעמדה האזורי. המשך כהונתה של קואליציית המרכז-ימין בראשות המפלגה הלאומית יבטיח ככל הנראה את המשך הגישה הריאליסטית של פיטרס, תוך כיבוד החלטות מדינות הפסיפיק לשתף פעולה עם ישראל במישור המעשי ושמירה על יחסים דיפלומטיים תקינים בדרג המקצועי.

לעומת זאת, ניצחון של גוש המרכז-שמאל בהובלת הלייבור יסמן חזרה למדיניות חוץ ערכית ומולטילטרלית יותר. ממשל כזה צפוי להגביר את הביקורת על צעדיה של ישראל בפורומים בין-לאומיים, לאתגר את מעמדה בארגונים אזוריים ולדרוש היצמדות חמורה יותר לנורמות ולחוק הבין-לאומי, גם במחיר של מתיחות דיפלומטית מול השכנות באוקיינוס השקט הרואות ביחסיהן עם ישראל נכס אסטרטגי ורוחני.