פותחת את השערים: בטאליבאן בונים על תיירות ומשקיעים זרים – העולם ממשיך להזהיר

דרמה לא קטנה מתחוללת בימים אלו בשמי אפגניסטן ובין מעברי ההרים המושלגים שלה, כשעל הפרק עומד קרב נרטיבים יצרי במיוחד. מצד אחד של המתרס ניצבת האמירות האיסלאמית של אפגניסטן, בהנהגת הטאליבאן, שיצאה בקמפיין יחסי ציבור נמרץ כדי להציג את המדינה כגן עדן בטוח ומזמין עבור מטיילים בין-לאומיים ומשקיעים זרים. מנגד, מעצמות המערב ומדינות באזור ממשיכות להחזיק באזהרות המסע החמורות ביותר שלהן, כאלו שמפצירות באזרחים פשוט לא להתקרב, תוך שהן מזהירות מסיכונים ביטחוניים מיידיים, מעצרים שרירותיים והפרה שיטתית של זכויות אדם.

הפער הקיצוני הזה מייצר פרדוקס מרתק שקשה להתעלם ממנו: בזמן שדיפלומטים בכירים מתחננים בפני האזרחים שלהם לתפוס מרחק מקאבול, טפטוף קטן אך יציב של מחפשי הרפתקאות, תיירי נישה ומשקיעים זרים ממשיך לחצות את הגבולות ולנחות בלב המדינה.

הקמפיין של קאבול: הפגנת ביטחון ופתיחת דלתות כלכליות

בסדרה של תדרוכים לתקשורת, הנציגים הבכירים של הטאליבאן לא נשארו חייבים והדפו בתוקף את אזהרות המסע של המערב, תוך שהם מנסים לצבוע אותן כהחלטות פוליטיות ומנותקות מהשטח. מבחינת השלטון המקומי, מאז חילופי השלטון באוגוסט 2021 המדינה נהנית מיציבות שלא נראתה כמותה שנים, קרבות החזית נעלמו כליל, ועורקי התחבורה הראשיים נפתחו מחדש לתנועה בטוחה.

גם במשרד הפנים וגם במשרד ההסברה והתרבות האפגני ממהרים להרגיע את הרוחות ומבטיחים כי ננקטו אמצעים מיוחדים כדי לשמור על שלומם של אזרחים זרים. אם מסתמכים על הנתונים הרשמיים שהם מציגים, לא פחות מ-32 אלף תיירים זרים ויותר משמונה מיליון תיירים מקומיים כבר יצאו לחרוש את אתרי המורשת והטבע של אפגניסטן בחמש השנים האחרונות. בין היעדים החמים בולטים המונומנטים העתיקים של באמיאן, הצריחים ההיסטוריים של הראט והאגמים הטורקיזים המרהיבים של בנד-א-אמיר, שמשמשים כיהלום שבכתר של שוק התיירות המתעורר.

אבל מאחורי הניסיון למשוך מטיילים מסתתר מנוע כלכלי כבד הרבה יותר. ועדת הכלכלה של הטאליבאן, בראשות סגן ראש הממשלה לעניינים כלכליים עבד אל-גאני ברטאר, אישרה לאחרונה מדיניות השקעות זרות חדשה שמטרתה להגן על הון של משקיעים, לחתוך בירוקרטיה ולהסדיר מערכות מס קבועות לחברות מסחריות. עבור מדינות ואנליסטים שמסתכלים על המצב מבחוץ, ברור כי פיתוח התיירות, התשתיות והסחר הבין-לאומי הם חבל ההצלה הכלכלי של מדינה הנאבקת במצוקה כספית קשה ובבידוד דיפלומטי חונק.

המבט מבחוץ: סיכון מקסימלי וניתוק דיפלומטי

למרות התמונה הוורודה שמנסים למכור בקאבול, משרדי החוץ ברחבי העולם ממשיכים לשדר נתק מוחלט ולהציג מציאות שונה בתכלית. ארצות הברית, למשל, מציבה את אפגניסטן ברמה 4, דרגת הסיכון הגבוהה ביותר שקיימת, ומפצירה באזרחיה לוותר על כל תוכנית להגיע לאזור. אל האזהרה החריפה הזו מצטרפות גם בריטניה, אוסטרליה ומדינות מרכזיות באירופה כמו גרמניה, שמבהירות כי הנסיעה לשם היא הימור על החיים.

הדאגה הבין-לאומית העמוקה מבוססת על כמה נקודות חמות ונפיצות במיוחד. ראשית, הערכות בטיחות עצמאיות מראות כי למרות היעדר לוחמה גלויה בין צבאות, איומי הטרור מצד ארגונים חמושים שרירים וקיימים, עם מתקפות ממוקדות נגד מיעוטים דתיים ואינטרסים זרים. שנית, רוב השגרירויות המערביות בקאבול נותרו סגורות לחלוטין או פועלות בשלט רחוק ממדינות שכנות, מה שמותיר את הממשלות הזרות ללא שום יכולת מבצעית להושיט יד או לספק סיוע קונסולרי במקרי חירום, מעצר או מצוקה רפואית. לכך מתווספים הסיכונים המשפטיים, המחסור במערכות רפואה מתקדמות מחוץ לערים הגדולות, והאכיפה הנוקשה של חוקי הדת. במדינות מסוימות באזור, כמו איחוד האמירויות, אפילו לא הסתפקו באזהרות והטילו איסור גורף ומפורש על אזרחים לטוס לאפגניסטן, למעט במקרים חריגים של דיפלומטיה או פינוי רפואי.

הפרדוקס של תיירות נישה מול מציאות זכויות האדם

כל הדיון הסוער הזה על בטיחות ותיירות מתרחש על רקע המציאות הכואבת של זכויות האדם במדינה. ארגוני מעקב ודיפלומטים בין-לאומיים ממשיכים להציג תמונה קודרת לגבי מעמדן של נשים וילדות באפגניסטן, שמאז 2021 ניטלו מהן כמעט לחלוטין החירויות הבסיסיות ביותר, החל מאיסור על השכלה גבוהה ותעסוקה ועד הגבלות קשות על חופש התנועה במרחב הציבורי.

באיחוד האירופי ובאו"ם לא מורידים את הרגל מהגז וממשיכים ללחוץ על מנגנונים בין-לאומיים, תוך שהם מגדירים את הדרת הנשים כפשע מתמשך. המצב הזה מייצר ניגוד צורם ובלתי נתפס עבור המבקרים מבחוץ: בעוד תיירים זרים נהנים מאפשרות לתייר במדינה בליווי צמוד ובאישור השלטונות, המקומיים, ובפרט הנשים, נאלצים לחיות תחת משטר דיכוי הדוק.

ועדיין, עבור זן מסוים מאוד של מטיילים מכל העולם, דווקא הקיצוניות והסכנה הן חלק בלתי נפרד מהקסם. סוכנויות נסיעות מתמחות כבר זיהו את הפוטנציאל ומציעות סיורים מודרכים לקבוצות קטנות של "תיירי סכנה" ומחפשי אדרנלין, שרוצים להניח את כף רגלם ביעדים שעד לא מזמן היו חסומים לחלוטין. התיירים הללו, שמגיעים בטיסות מסחריות שנחות בנמל התעופה של קאבול, נעים בין מחסומים צבאיים, בליווי מדריכים מקומיים ותחת אישורים מיוחדים, כדי לתעד מקרוב את הנופים הפראיים והערים המרוחקות.

נראה כי שאיפות התיירות של אפגניסטן נמצאות כעת בצומת דרכים מורכב ומפותל. מומחי כלכלה ופעילים בתחום התיירות באפגניסטן משוכנעים כי במידה ויושקעו משאבים בתשתיות מודרניות, במלונאות ובשמירה על הקיים, התיירות יכולה להיות הקלף שישנה את התדמית העולמית של המדינה ויזניק את הכלכלה המקומית. אבל במציאות שבה השגרירויות המרכזיות נשארות נעולות, הפרות זכויות האדם ממשיכות לעורר זעם בעולם, ואזהרות המסע הבין-לאומיות נשארות על הרמה החמורה ביותר שלהן, התיירות המסיבית והבלתי תלויה לאפגניסטן תישאר ככל הנראה חלום רחוק, כזה שמשאיר את הנופים ההיסטוריים והעוצמתיים שלה פתוחים אך ורק למטיילים המעטים והנועזים ביותר.