"ברוכים הבאים לאפגניסטן": משפיעני הטיולים מציגים את מדינת הטאליבן כיעד מדהים
מאז חזרת הטליבאן לשלטון, מספר התיירים הזרים באפגניסטן זינק באופן משמעותי, כשרובם של המבקרים מגיעים ממדינות מערביות. משפיעני טיולים מציגים את המדינה כיעד הרפתקני מרהיב, עם אגמים, מסגדים עתיקים ושווקים צבעוניים, תוך שהמציאות הפוליטית, וההגבלות הקשות על נשים כמעט נעלמות מסיקור
בסרטון ויראלי שמסתובב ברשתות החברתיות, שלושה אנשים כורעים על ברכיהם עם שקיות שחורות על ראשיהם, מוקפים בגברים מזוקנים עם נשקים. "אמריקה, יש לנו מסר בשבילכם", אומר אחד הגברים של הטליבאן למצלמה. לאחר מכן, השקית של אחד ה"אסירים" נשלפת, ומגיח צעיר מערבי שמחייך ואומר: "ברוכים הבאים לאפגניסטן". הסצנה, שצולמה לפני מספר חברים ותוכננה על ידי המטייל האמריקאי ג'ייק יאנגבלוד, ממחישה מגמה גוברת: שיווק אפגניסטן לא כמדינת מלחמה מסוכנת, אלא כיעד הרפתקני ואקזוטי.
מאז חזרת הטליבאן לשלטוןבאוגוסט 2021,התיירות הזרה לאפגניסטן עלתהבצורה משמעותית. לפי משרד המידע והתרבות האפגני, כ-8,000 מבקרים נכנסו למדינה בשנת 2023, ובמחצית הראשונה של 2024 הגיעו כבר 7,000 נוספים. רבים מהם מגיעים ממדינות מערביות, והם מתפתים לטייל במדינה על ידי תמונות הנופים המרהיבים, המסגדים העתיקים והשווקים הצבעוניים. אפילו אתרים היסטוריים מהתקופה שלפני האיסלאם, כמו פסלי בודהא שנהרסו בבמיאן או בתי כנסת היסטוריים בהראט, מופיעים מחדש במסלולי התיירות.
משפיעני נסיעות, מצוידים במצלמות רחפנים וב-GoPro, הפכו לאדריכלים החדשים של דימוי אפגניסטן בעולם. בפלטפורמות כמו יוטיוב, משפיענים כמו יאנגבלוד ואלברר חסן הפקיסטני, שלו יש למעלה משני מיליון עוקבים, מציגים תיאורים שונים מאוד של המדינה. הסרטון של יאנגבלוד באפגינסטן, שאורכו 55 דקות וזכה ליותר מ-33 אלף צפיות, מראה אותו משוטט בקאבול, שוחה באגמים, פוגש לומים של הטליבאן ואוכל עם המקומיים, ומרגיע את הצופים: "זה בטוח. זה יפה. זה לא מה שאתם חושבים". חסן, לעומת זאת, מדגיש מסעות ארוכים בכבישים, הכנסת אורחים של המקומיים וקצב החיים היומיומי, וטיפול במפגשים עם הטליבאן כטרחה קטנה ולא כמעורבות פוליטית.
למרות ההצלחה הדיגיטלית עולות שאלות אתיות משמעותיות. מבקרים טוענים שמשפיענים לעיתים מתעלמים מהמשבר המתמשך בזכויות האדם, במיוחד מההגבלות הקשות שמוטלות על נשים תחת שלטון הטליבאן. נשים אפגניות, שחלקן עדיין נלחמות על חירויותיהן, לעיתים עובדות כמדריכות תיירים, בתקווה לשתף את התרבות שלהן עם זרים. זואי סטפנס מבריטניה ונילופר רחימי, סטודנטית לשעבר מקאבול, מדגישות את הסיכונים והמגבלות שנשים חוות: נסיעה לפרובינציות אחרות נדירה ולרוב מותנית בליווי גבר, וחופש התנועה מוגבל מאוד. רחימי מבקרת את המשפיענים שמציגים את אפגניסטן כיעד הרפתקני פסטורלי, וטוענת: "הם ראו את מה שאנחנו עוברים כאן. ובכל זאת, הם מראים רק את החלקים היפים".
התופעה משקפת שינוי גדול באופן שבו מעוצבת דעת הקהל בעידן הדיגיטלי. לפני יותר ממאה שנים, העיתונאי וולטר ליפמן טען שדעת הקהל נוצרת באמצעות דימויים מתווכים, ולא דרך מגע ישיר עם המציאות. כיום, אלגוריתמים, רילס ו-thumbnails מאפשרים למשפיעני טיולים ליצור נרטיבים משכנעים שיכולים להתחרות בתקשורת רשמית או במסרים דיפלומטיים. למעשה, פלטפורמות כמו יוטיוב הפכו לסוג של "שגרירויות" או קמפייני תיירות הנצפים ביותר בעולם, פועלים 24 שעות ביממה, מנוהלים לא על פי פרוטוקול אלא על פי כוח המסגור הצילומי.
ל"דיפלומטיה הדיגיטלית" הזו יש השפעה עדינה אך עמוקה, כאשר וולוג אחד בלבד יכול להגיע למיליוני צופים ברחבי העולם, להציג צדדים אנושיים יותר של המדינה ובו זמנית לצנזר את המציאות הפוליטית והחברתית העמוקה יותר. מה שמוצג כהרפתקה עלול להסתיר אי-שוויון מבני ודיכוי, ובמיוחד את המחיקה השיטתית של נשים מהחיים הציבוריים. כוחם של הנרטיבים הללו הוא לא באמינותם, אלא בהשפעה הרגשית שהם יוצרים כשהם מעצבים תפיסות של ביטחון, הכנסת אורחים ועושר תרבותי.
העלייה בתיירות הבלוגרים על ידי משפיענים לאפגניסטן מעלה גם שאלות על ריבונות הנרטיב. מי זכאי לספר את סיפור המדינה הזו שנמצאת בקונפליקט? כאשר הדיפלומטיה המסורתית מתקשה לשלוט בנרטיבים הבין-לאומיים, שחקנים לא-מדיניים ובהם וולוגרים, משפיענים ויוצרי תוכן, הופכים לכוחות חזקים בעיצוב תפיסות עולמיות.
בזמן שהסצנה הדיגיטלית מציגה הרפתקה ותיירות, ההתרעה הרשמית נותרת חזקה. משרדי החוץ מסביב לעולם ממשיכים להמליץ נגד נסיעה לאפגניסטן, ורבים מהתיירים, כמו אנה פלובה הבולגרית, מתארים גם התפעלות מההיסטוריה של המדינה וגם דאגה עמוקה מזכויות הנשים. המתח האתי ברור: האם זה מוסרי לבלות בחבל ארץ בשליטת הטליבאן, והאם מבקרים צריכים להתעלם מסבל מתמשך למען תוכן "אינסטגרמי"?