מאחורי הקלעים: התיירים בורחים - ונצואלה הפכה לבסיס של טרור של חיזבאללה
בשעה שאתרי הנופש של ונצואלה מתמלאים בתיירים מקומיים ומציגים מראית עין של שגרה, בוושינגטון מציגים תמונה מדאיגה בהרבה. בכירים אמריקאים מזהירים כי מאחורי חופי הקריביים והפעילות התיירותית מסתתרת מדינה שהפכה למוקד אזורי של טרור, סחר בסמים ומעורבות זרה עוינת של איראן וחיזבאללה, תוך שיתוף פעולה ממסדי של משטרו של ניקולס מדורו


במשך שנים האזהרות בנוגע להפיכתה של ונצואלה ממדינת נפט כושלת לאיום ביטחוני אזורי נותרו בעיקר במסמכים מודיעיניים חסויים ובדיונים בקונגרס האמריקאי. בסוף שנת 2025, האזהרות הללו עברו לקדמת הבמה הציבורית. בכירים בארצות הברית טוענים כעת כי ונצואלה תחת שלטונו של ניקולס מדורו הפכה לזירה נוחה לפעילות של ארגוני טרור, רשתות סחר בסמים וכוחות זרים עוינים, שילוב איומים חסר תקדים בהיסטוריה המודרנית של חצי הכדור המערבי.
כפי שמתואר בכתבה של Fox News בסוף השבוע האחרון, האי מרגריטה הפך ל"מרכז הכובד" של פעולות חיזבאללה בחצי הכדור המערבי. בעוד שהשינוי באי נמשך שנים, ההתפתחויות בישראל, ההסלמה במתיחות בין ארה"ב לוונצואלה ועדויות פומביות חדשות של בכירים לשעבר מדגישים את הנושא, אך האי מהווה רק רכיב אחד בתוך מערכת רחבה בהרבה, המשתרעת על פני מוסדות השלטון בוונצואלה, התשתיות הצבאיות שלה, רשתות פיננסיות סמויות ובריתות חוץ אסטרטגיות.
מבריתות אידיאולוגיות לשותפויות מבצעיות
ההתקרבות של ונצואלה ליריבותיה של ארצות הברית לא נולדה ביום אחד. כבר בתחילת שנות ה-2000, תחת הנהגתו של הוגו צ'אבס, בחרה קראקס לפתח קשרים הדוקים עם מדינות שהיו מוכנות לאתגר את וושינגטון, והעמיקה את יחסיה עם קובה, רוסיה, איראן ובהמשך גם עם סין. מה שהחל כסולידריות אידיאולוגית, הפך בהדרגה לשיתוף פעולה מעשי, במיוחד ככל שהסנקציות הבין-לאומיות החריפו והכלכלה הוונצואלית קרסה.
מרשל בילינגסלי, לשעבר סגן שר האוצר האמריקאי לענייני מימון טרור, העיד בפני הסנאט באוקטובר 2025 כי תהליך זה כלל גם את השתלבותו השקטה של חיזבאללה בשטח ונצואלה. לדבריו, כבר בשנת 2001 ניתן היה לאתר חוזים ממשלתיים עם חברות הקשורות לארגון, אשר הניחו את היסודות לנוכחות שהתרחבה משמעותית לאחר עלייתו של ניקולס מדורו לשלטון בשנת 2013.

מאז, כך לפי בילינגסלי, התרחבה פעילותו של חיזבאללה מעבר לאיסוף כספים ולוגיסטיקה, וכללה גם אימונים, הברחות ושיתופי פעולה עם ארגוני סחר בסמים. פעילויות אלה לא הוגבלו לאזור אחד בלבד, אלא הוטמעו בנמלים, באזורי הגבול ובאזורי סחר חופשי ברחבי ונצואלה.
החיבור בין טרור לסחר בסמים
במוקד הדאגה של וושינגטון עומד מה שבכירים אמריקאים מגדירים כטשטוש הקווים בין טרור לפשיעה מאורגנת. שר החוץ האמריקאי, מרקו רוביו, חזר והדגיש כי האיום המשמעותי ביותר על חצי הכדור המערבי אינו עימות בין מדינות, אלא קבוצות טרור-פליליות חוצות גבולות, שעיקר פעילותן הוא סחר בסמים.

לדבריו, משטר מדורו אינו רק מעלים עין מפעילותן של קבוצות אלה, אלא משתף עמן פעולה באופן גלוי. במסיבת עיתונאים שנערכה ביום שישי האשים רוביו את ממשלת ונצואלה בכך שהיא מאפשרת לארגוני גרילה קולומביאניים, בהם פלגים של ה-FARC וה-ELN, לפעול משטחה, ולהשתמש בנתיבי הקריביים להברחת קוקאין לעבר ארצות הברית.
גורמי אכיפה אמריקאים טוענים זה שנים כי בכירים בממשל הוונצואלי קשורים ל"קרטל דה לוס סולס", רשת המואשמת בניצול משאבי המדינה, תשתיות צבאיות וחסינות דיפלומטית לצורך הברחת סמים. בילינגסלי העיד כי חיזבאללה פיתח קשרים הדוקים במיוחד עם רשת זו, מהם נהנה מהגנה, מימון וגישה לנתיבי הברחה.
דרכונים, הגנה ומעורבות ממסדית
אחד המרכיבים המדאיגים ביותר, לפי גורמים אמריקאים, הוא מעורבותה הישירה של הביורוקרטיה הוונצואלית. בין השנים 2010 ל-2019 הונפקו למעלה מ-10,400 דרכונים לאזרחים ממדינות במזרח התיכון בהן לבנון, סוריה ואיראן. בעדויות שהוגשו לקונגרס נטען כי שר הפנים לשעבר, טארק אל-עיסאמי, מילא תפקיד מרכזי בהענקת מסמכי אזרחות וזהות לפעילי חיזבאללה וחמאס.

כתב אישום של משרד המשפטים האמריקאי משנת 2020 טען עוד כי בכירים במשטר הורו על רכישת נשק במזרח התיכון והעברתו לוונצואלה, שם התקבל במתקנים שבשליטת הממשלה. בקראקס מכחישים את ההאשמות, אך בוושינגטון רואים בהן עדות למעורבות מערכתית ולא לשחיתות נקודתית.
במקביל להתרחבות פעילותו של חיזבאללה, העמיקה גם הברית בין ונצואלה לאיראן. במהלך שני העשורים האחרונים, וביתר שאת מאז חתימת הסכם שיתוף פעולה ל-20 שנה בשנת 2022, הפכה טהראן לאחת השותפות האסטרטגיות המרכזיות של קראקס.

איראן סיפקה דלק, ידע טכני ושיתוף פעולה תעשייתי שנועדו לשמר את תפקודו של מגזר האנרגיה הוונצואלי תחת סנקציות. בתמורה, קיבלה גישה לנמלים, לנמלי תעופה ולמוקדי לוגיסטיקה באגן הקריבי. לפי הערכות, שיתוף הפעולה גלש גם לתחום הצבאי, כולל אספקת כטב"מים, כלי שיט מהירים וטכנולוגיות טילים, מה שמקנה לוונצואלה יכולת מוגבלת אך ממשית לפקח ולאיים על תנועת כלי שיט סמוך לחופיה. בכירים אמריקאים סבורים כי רשתות חיזבאללה משלימות קשר זה, ומעניקות לאיראן ערוצי מימון, נוכחות מודיעינית ודריסת רגל ארוכת טווח, כזו שתתקשה להתפוגג גם אם יחול שינוי פוליטי בוונצואלה.
תיירות, תעופה ומציאות כפולה
המשבר הביטחוני משפיע גם על הכלכלה האזרחית. בעוד שהתיירות הפנימית בוונצואלה רשמה עלייה חדה לקראת סוף 2025, בעיקר בעונת חגי דצמבר, התיירות הבין-לאומית נפגעה קשות. מפעילי תיירות רוסים ביטלו טיסות לוונצואלה כשהם מציינים חששות לבטיחות במרחב האווירי לאחר שארצות הברית הורתה על סגירתו והגבירה את נוכחותה הצבאית בקריביים.
ביטולים אלה הובילו להסבת טיסות לקובה, והדגישו כיצד שיקולים גיאופוליטיים משפיעים ישירות על זרימת תיירים. עבור ונצואלה, אובדן המבקרים הזרים מעמיק את הבידוד הכלכלי, גם כאשר עסקים מקומיים מנסים לשמר תחושת שגרה.

במבט רחב, האי מרגריטה בולט לא משום שהיא יוצאת דופן, אלא משום שהיא ממחישה תהליכים רחבים יותר. מעמדה כאזור סחר חופשי, בידודה הגיאוגרפי והקיום המקביל של פעילות אזרחית לגיטימית לצד רשתות בלתי חוקיות, כל אלה משקפים דפוסים הקיימים באזורים נוספים בוונצואלה. בכירים אמריקאים מדגישים כי התמקדות בנקודה אחת בלבד עלולה להחמיץ את התמונה הכוללת. לדבריהם, הבעיה אינה אי מסוים או נמל אחד, אלא מדינה שמוסדותיה גויסו לשרת אינטרסים פליליים, טרוריסטיים וזרים.
בתוך כך, הקו האמריקאי עורר ביקורת חריפה מצד בעלות בריתה של ונצואלה. אתמול גינה שר החוץ הקובני, ברונו רודריגס, את החלטת ארצות הברית להגדיר את ונצואלה כמדינה תומכת טרור, וטען כי מדובר בצעד פוליטי ומסוכן. הוואנה חידשה את תמיכתה במדורו והזהירה מפני השלכות מערערות יציבות על האזור.

מנגד, מנהיגת האופוזיציה הוונצואלית וזוכת פרס נובל לשלום, מריה קורינה מצ'אדו, החריפה את אזהרותיה בזירה הבין-לאומית. לדבריה, ונצואלה "נכבשה" לפני שנים בידי סוכנים קובנים, רוסים ואיראנים, וכן בידי ארגוני טרור וכל זאת בסיוע המשטר. אנליסטים מציינים כי קיימות עדויות למעורבות זרה עמוקה בשירותי המודיעין, בלוחמת סייבר ובמתקנים צבאיים במדינה.
עבור ארצות הברית, האתגר הוא כיצד להתמודד עם איום מפוזר, מושרש ומעורב בחיי היומיום של האוכלוסייה האזרחית. גורמים לשעבר, בהם בילינגסלי, טוענים כי סילוק ההנהגה הנוכחית בוונצואלה יפחית משמעותית את הסיכון, אך מודים שרשתות חיזבאללה ואיראן עשויות להמשיך לפעול מתחת לפני השטח.