משבר בים הקריבי: העימות בין ארה"ב לוונצואלה משנה נתיבי טיסה ושיט – התיירות באזור בלחץ

האיים הקריביים, שבמשך שנים נתפסו כיעד תיירותי רגוע, שטוף שמש ורחוק מעימותים גיאופוליטיים, מוצאים את עצמם כעת במצב של דריכות גוברת. ההחרפה במתיחות בין ארצות הברית לוונצואלה, לצד נוכחות צבאית אמריקנית חסרת תקדים באזור מאז ימי המלחמה הקרה, מתחילה לחלחל אל תחומי התיירות, התעופה, השיט והיחסים הדיפלומטיים בין מדינות האזור.

נוכחות צבאית בהיקף שלא נראה זה עשרות שנים

ארצות הברית הציבה בקריביים עשרות ספינות מלחמה ולמעלה מ-14 אלף חיילים, במסגרת מה שהיא מגדירה כפעילות למאבק בסחר בסמים ובאיומים ביטחוניים. אנליסטים מציינים כי מדובר בפריסה הצבאית הגדולה ביותר של ארה"ב באזור מאז משבר הטילים בקובה בשנת 1962, ויש מי שמשווים את האווירה לזו שקדמה לפלישה האמריקנית לפנמה בשנת 1989.

>> תתרחקו מכאן: 10 הערים הכי מסוכנות בעולם לתיירים

>> מתנתקת מהעולם: טיסות למדינה הזו כמעט הפסיקו

>> אימה בהוסטל בקולומביה: תנין ענק פלש לשטח המגורים של מטיילים ישראלים

עם זאת, ונצואלה של היום אינה פנמה של סוף שנות ה-80. מדובר במדינה גדולה בהרבה, עשירה בנפט ובמשאבים טבעיים, שנהנית מתמיכה של בעלות ברית בין-לאומיות, בעיקר רוסיה ואיראן. בעוד שפלישה קרקעית רחבת היקף נחשבת בעיני מומחים לתרחיש בלתי סביר, ההערכה היא שוושינגטון פועלת לפי אסטרטגיה של לחץ מתמשך: סנקציות כלכליות, איתותים ימיים, בידוד דיפלומטי ותקיפות נקודתיות בים, כאלה אלה בתקווה לערער את מעגלי הכוח הקרובים לנשיא ונצואלה ניקולס מדורו.

הממשל האמריקני מאשים את מדורו ובכירים במשטרו בניהול רשת של "נרקו-טרור", טענות שהשלטון בקראקס דוחה מכל וכל. אף על פי כן, השילוב בין השיח החריף לפריסת הכוחות הצבאיים מעורר חשש כי תקרית אחת, גם אם נקודתית, עלולה להצית עימות רחב היקף, בעל השלכות אזוריות ובין-לאומיות.

אוניות קרוז וחברות תעופה משנות מסלולים

המתיחות הביטחונית כבר מתחילה להשפיע בפועל על תנועת נוסעים. בשבוע שעבר דילגה אוניית הקרוז Norwegian Epic על עגינה מתוכננת בקורסאו והמשיכה ישירות מארובה לברבדוס. נוסעים דיווחו ברשתות החברתיות כי קברניט האונייה הסביר שההחלטה התקבלה בשל תרגילים ימיים באזור, ובהנחיית הנהלת חברת הקרוזים.

ממשלת קורסאו אומנם טוענת כי אין איום מיידי על האי, אך הדאגה גברה לאחר שני מקרים של כמעט-התנגשות בין מטוסי נוסעים אזרחיים למטוסים צבאיים אמריקניים שטסו באזור כאשר משדרי הזיהוי שלהם היו כבויים. בעקבות זאת, רוב בפרלמנט המקומי קרא להולנד (למרות שקורסאו היא מדינה אוטונומית, היא חלק מממלכת הולנד, ולכן יחסי החוץ והביטחון שלה מנוהלים במידה רבה מולה) להעניק לאי סיוע צבאי מתקדם יותר, בעיקר באמצעי גילוי וזיהוי אוויריים, ולפעול במקביל גם בערוצים דיפלומטיים אזוריים.

גם חברות התעופה נוקטות צעדי זהירות. חברת KLM ההולנדית הגבירה את אמצעי המעקב והבטיחות בטיסותיה לקורסאו, בעוד מספר חברות תעופה בין-לאומיות השעו או צמצמו את פעילותן לוונצואלה, תוך ציון חששות בטיחותיים וקשיים ניווטיים.

סגירת המרחב האווירי של ונצואלה והשלכות אזוריות

המרחב האווירי של ונצואלה התרוקן כמעט לחלוטין מטיסות מסחריות בין-לאומיות, לאחר שארה"ב הכריזה עליו כ"סגור" נוכח ההסלמה בפעילות הצבאית באזור. ההשלכות חורגות מגבולות אמריקה הלטינית.

חברות תיירות רוסיות החלו להסיט תיירים מהאי מרגריטה בוונצואלה אל קובה, לאחר שהזהירו מפני סכנה אפשרית לבטיחות טיסות אזרחיות. בשנים האחרונות הפכה ונצואלה ליעד פופולרי יחסית בקרב תיירים רוסים, לאחר שהסנקציות המערביות הגבילו את אפשרויות הנסיעה שלהם. כעת טיסות בוטלו לפחות עד סוף פברואר, וחלק מהתיירים שכבר שהו במדינה פונו בטיסות מיוחדות.

אחרים מצאו את עצמם נוחתים בקובה, מדינה הנתונה בעצמה למשבר כלכלי עמוק, הכולל הפסקות חשמל ומחסור במזון. המקרים הללו ממחישים עד כמה מהר מתיחות גיאופוליטית יכולה לשנות את מפת התיירות האזורית.

מתיחות דיפלומטית גם עם מדינות שכנות

המשבר אינו מוגבל רק לתחום הביטחוני והתיירותי. ונצואלה האשימה לאחרונה את טרינידד וטובגו בסיוע לארצות הברית בהשתלטות על מכלית נפט ונצואלית, טענה שממשלת המדינה הקריבית דוחה. בתגובה, הודיעה קראקס על השעיית המגעים לאספקת גז טבעי לטרינידד וטובגו, כולל שיחות על פיתוח שדה הגז "דראגון", פרויקט שקיבל בעבר פטור מוגבל מסנקציות אמריקניות. העימות מדגיש את הקשרים ההדוקים בין ביטחון, אנרגיה ודיפלומטיה באזור הקריבי.

המרחק בין ונצואלה לטרינידד וטובגו בנקודה הקרובה ביותר עומד על כ-11 קילומטרים בלבד, עובדה שמגבירה את הרגישות ואת החשש ממעורבות אזורית רחבה יותר.

בקריביים, רק האיטי וונצואלה מוגדרות בידי ארצות הברית ברמה 4: "אין לנסוע". רוב שאר היעדים באזור ממשיכים לפעול כרגיל, אך נוסעים מתבקשים להתעדכן ולהיות ערניים, במיוחד באיים הסמוכים לוונצואלה, בהם ארובה, קורסאו, טרינידד וטובגו, פוארטו ריקו והרפובליקה הדומיניקנית.

רשויות התיירות המקומיות מדגישות כי אין איום ישיר על מבקרים, אך מודות כי לתפיסה הציבורית יש משקל משמעותי. גם ללא עימות צבאי ממשי, נוכחות צבאית מוגברת בקרבת נתיבי אוויר וים מרכזיים עלולה להשפיע על מסלולי קרוזים, לוחות טיסות ואמון המטיילים.

גורמים בענף מזהירים כי הסיכון העיקרי אינו בהכרח בעימות עצמו, אלא באופן שבו הסיקור הבין-לאומי מעצב את תחושת הסיכון. "בתיירות, התפיסה לעיתים חשובה יותר מהמציאות", אומר גורם אזורי. לעת עתה הקריביים פתוחים למבקרים, אך תחת ערנות מוגברת.