מאבדת שליטה: הרצח במונטריאול מזעזע את קנדה – הקהילה היהודית בכוננות

רחובותיה של שכונת קוט-דה-נז' (Côte-des-Neiges) השוקקת במונטריאול, שבימי בשגרה מהווים פסיפס אנושי תוסס של קהילות מגוונות, הפכו אתמול לזירת אלימות קשה ומחרידה. האירוע הרצחני זעזע את קנדה כולה, ומאלץ אותה כעת להתמודד עם שאלות נוקבות לגבי היציבות הפנימית שלה. זה קרה אתמול סביב השעה 11:30 בבוקר, בעיצומו של יום עבודה רגיל לחלוטין: צרורות של רובה חצי-אוטומטי החרידו את האזור מחוץ לסופרמרקט מוכר ולמלון הילטון הסמוך.

עדי ראייה שהיו במקום שחזרו רגעי אימה וכאוס מוחלט, כאשר כוחות משטרה גדולים זרמו לזירה והתעמתו עם חמוש שלבש מדי הסוואה צבאיים ונראה "מוכן לטבוח בכל מי שנקרה בדרכו". כשהאש שככה, התברר גודל האסון: שני אנשים נרצחו באירוע: שוטר בן 34, ואזרח שנרצח בדם קר וזוהה מאוחר יותר כחבר בקהילה היהודית המקומית.

>> "נרצח את כולכם": חרדי הותקף על ידי מוסלמי בקנדה

>> אזהרת מסע חריגה לקנדה: המל"ל מעלה את רמת האיום לישראלים

>> "רוצחים ילדים גויים": כתובת נאצה רוססה על בית כנסת בקנדה

מפקד משטרת מונטריאול, פאדי דאגר, שהיה נסער במהלך מסיבת עיתונאים דרמטית לאחר האירוע, תיאר את המקרה כ"סיוט" אמיתי, וציין כי עברו לא פחות מ-24 שנים מאז שחבר בשירות המשטרה של העיר מונטריאול נהרג בעת מילוי תפקידו. השוטר שנפל, קונסטבל מוחמד לאמין בנרדואן, שירת בכוח מאז שנת 2021 ואוזכר על ידי חבריו ופקדיו בזכות עבודתו הקשה, המקצועיות והמסירות יוצאת הדופן שלו. בנרדואן, ששכב מחוסר הכרה על הקרקע במהלך חילופי האש הקשים בעוד שותפו משיב אש לעבר התוקף, הפך בן רגע לסמל להקרבה.

עם זאת, מותו של האזרח, מיכאל משה מזרחי, שלח גל הדף מסוג אחר לגמרי ברחבי המדינה. מזרחי היה קורבן חף מפשע וחבר מוערך ואהוב בקהילה היהודית במונטריאול, כפי שנמסר רשמית מטעם המרכז לענייני ישראל ויהדות. בעוד שגורמים רשמיים במדינה ניסו להרגיע והגדירו את הירי כ"אירוע מקומי" על רקע פלילי או פנימי תוך שלילת קשר לטרור קלאסי, המיקום שבו בחר המחבל לפעול, שכונה שוקקת חנויות ומסעדות כשרות, הגביר את האווירה של החרדה העמוקה ממילא ברחוב היהודי. החשוד, שלפי הדיווחים הגיע בנסיעה ארוכה במיוחד מפרובינציית אלברטה, נחשב לאנטי-פמיניסט קיצוני המזוהה עם תנועת ה"אינסל" (קהילה אינטרנטית קיצונית של גברים המתוסכלים מחוסר הצלחה זוגית ומזוהה עם שנאת נשים), והוא הותיר אחריו מניפסט מפורט שמתח ביקורת חריפה על נשים, תעשיית הפורנוגרפיה והחברה הקפיטליסטית המודרנית.

אמנה אזרחית כושלת ונרמול של שנאה

הטרגדיה הזו ממש לא מתרחשת בחלל ריק, אלא משמשת כסימן פיסוק קודר ומדאיג במה שראש הממשלה, מארק קארני, הגדיר רשמית כ"משבר אנטישמיות". בנאום היסטורי ונחרץ שנשא בבית כנסת בטורונטו בתחילת החודש, טען קארני שהאמנה האזרחית של קנדה מכזיבה את האזרחים היהודים, והודה בגילוי לב כי השנאה נגד יהודים זינקה לאחרונה לרמות מפחידות שלא נראו במדינה מאז ימי מלחמת העולם השנייה.

הנתונים הסטטיסטיים הרשמיים שסיפקו ארגון "בני ברית קנדה" והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של קנדה מציגים תמונה מבהילה, לפיה תועדו בשנת 2025 לבדה 6,800 תקריות אנטישמיות, נתון המשקף ממוצע בלתי נתפס של כ-18.6 אירועים בכל יום. מדובר בעלייה של כמעט 10 אחוזים לעומת השנה הקודמת, וזינוק חסר תקדים של 145 אחוזים מאז שנת 2022. מה שמעורר דאגה עמוקה עוד יותר הוא אופיו הבלתי פרופורציונלי של המיקוד, שכן בעוד שהיהודים מהווים כאחוז אחד בלבד מכלל אוכלוסיית קנדה, הם בפועל הקורבנות של בין 69 ל-75 אחוזים מכלל פשעי השנאה המונעים ממניע דתי במדינה.

המשבר חצה מזמן את קו ההטרדות המילוליות והוונדליזם, והתפתח להתקפות לאור יום הכוללות שימוש בנשק חם. מפקד שירות המשטרה של טורונטו, מיירון דמקיו, חשף לאחרונה התפתחות מצמררת בדפוסי הפעולה של ארגוני השנאה האלה, וסיפר כי "גורמים עוינים משתמשים ברשתות מקוונות ובפלטפורמות מסרים מוצפנות כדי לגייס ולשלם כסף לצעירים ובני נוער כדי שיבצעו פיגועי ירי בבתי כנסת ובבתי ספר מקומיים". הוא הוסיף כי "'החמושים להשכרה' הללו נדרשים לעיתים קרובות לצלם את התקפותיהם כהוכחה כדי לקבל את התשלום, טקטיקה שמשקפת באופן מדאיג את שיטות הפעולה של רשתות טרור בין-לאומיות".

גיוס בני הנוער הזה הופך למסוכן עוד יותר כשהוא משולב בשינוי מדאיג בעמדות הציבור הרחב. סקר חדש של מכון Leger (חברת הסקרים ומחקרי השוק הגדולה והאמינה ביותר בקנדה) מצא כי כמעט שליש מהקנדים, כ-31 אחוזים, מאמינים שאנטישמיות או עמדות אנטי-יהודיות הפכו למקובלות ולגיטימיות יותר במדינה, כאשר בקרב סטודנטים באוניברסיטאות הנתון הזה מזנק ל-37 אחוזים. ג'ק ג'דוואב, נשיא האגודה ללימודים קנדיים, התייחס לממצאים הקשים וציין כי הם מראים שגינוי הצהרתי לבדו כבר מזמן אינו מספיק, במיוחד כאשר מיעוט משמעותי בציבור מאמין כעת שהאירועים הסוערים במזרח התיכון ובישראל מצדיקים יחס שלילי ופגיעה ביהודים בקנדה.

הסיבות לזינוק האלים הזה מעוררות ויכוחים סוערים בחוגים אקדמיים ואינטלקטואליים. פיטר בירו, פרופסור נחשב למשפטים שהתפטר לאחרונה בהפגנתיות ממכללת מאסי באוניברסיטת טורונטו, טוען כי "מוסדות העילית במדינה הפכו עיוורים לחלוטין לגלגול החדש והמסוכן של שנאת היהודים". לדברי בירו, "מוסדות קנדיים רבים מנתחים כעת שאלות חברתיות דרך תבנית נוקשה ואופנתית של דה-קולוניזציה ואינטרסקציונליות (תפיסה חברתית המנתחת את הצטלבותם של מנגנוני דיכוי ואפליה שונים בחברה), המסווגת קבוצות באוכלוסייה אך ורק כ'מדכאות' או 'מדוכאות'".

בירו טוען כי "בתוך הנרטיב המעוות הזה, היהודים, למרות היסטוריה של מאות שנים של רדיפות אכזריות, נתפסים באופן אוטומטי דרך פריזמה של כוח ופריבילגיה, בעוד שמדינת ישראל מוצגת כפרויקט קולוניאליסטי משעבד". בירו הזהיר בראיון כי "אנו חיים בעידן שבו האקטיביזם הפוליטי החליף לחלוטין את החיפוש אחר האמת כרוח הדומיננטית באקדמיה", ורמז כי "התשתית האינטלקטואלית הזו היא שהכשירה את הקרקע לאלימות קשה עוד יותר בעתיד". השינוי האידיאולוגי הקיצוני הזה מחלחל עמוק גם לתוך מערכת החינוך, כאשר סקר מקיף בקרב הורים באונטריו חשף כי אחד מכל עשרה ילדים יהודים בגיל בית הספר חווה תקריות אנטישמיות, ויותר מכך, כמעט אחת מכל שש מהתקריות הללו החלה או קיבלה אישור לכאורה על ידי מורה או איש צוות חינוכי.

"אנטיביוטיקה שלא תעזור לווירוס השנאה"

תגובתו של הממשל הפדרלי ל"וירוס האנטישמי", כפי שמכנים אותו כמה ממנהיגי הקהילה, נתקלת ברחוב היהודי ברגשות מעורבים שבין אופטימיות זהירה לביקורת חריפה ביותר. מצד אחד, ראש הממשלה קארני התחייב להקצות סכום עתק של 274 מיליון דולר קנדי לאורך שש שנים למאבק בלתי מתפשר בשנאה, ואף הציג חקיקה מיוחדת, המוכרת כחוק C-9, שנועדה להגן על מקומות פולחן. החוק החדש מייצר למעשה "אזורים בטוחים" סביב מרכזים דתיים ותרבותיים שבהם נאסר לקיים הפגנות, ומטיל עונשים כבדים על הצגת סמלי שנאה.

מצד שני, מינויה של מועצה מייעצת מיניסטריאלית חדשה למאבק באנטישמיות עורר מיד סערה פוליטית רחבת היקף. המבקרים, ובהם מנהיג האופוזיציה פייר פואלייב וארגוני הסברה יהודיים, ערערו קשות על שילובם של חברים שנויים במחלוקת כמו שר הקבינט הליברלי לשעבר עומאר אלגברא, שעמד בעבר בפני ביקורת ציבורית נוקבת בשל הערות מקוממות בנוגע לאירוע התמיכה "צועדים עם ישראל", ובשל חוסר רצונו לגנות ישויות טרור מסוימות, למרות שמאז הוא דאג לגנות באופן חד-משמעי את מתקפת הטרור הרצחנית של 7 באוקטובר.

הרב זולי קלמן ממונטריאול ביטא היטב את התסכול המשותף לרבים בקהילתו כשאמר ש"הממשלה מנסה לטפל בבעיה באמצעות מתן אנטיביוטיקה שלא באמת תעזור לווירוס כל כך ספציפי ומתפשט במהירות של שנאת יהודים". התחושות הקשות הללו מתעצמות מול מה שרבים תופסים כסטנדרט כפול בתוך התחום האקדמי והתרבותי בקנדה. כך למשל, פול פינלייסון, פרופסור לא-יהודי באוניברסיטת גואלף-האמבר, פוטר בבושת פנים מתפקידו בעקבות פוסט שפרסם ברשת הלינקדאין ובו הגן על זכותה של ישראל להגן על עצמה וביקר את תומכי חמאס. לעומת זאת, אנשי צוות באוניברסיטת יורק המוכרת, שהואשמו באופן רשמי בעבירות פליליות ממניעי שנאה לאחר שהשחיתו חנות ספרים, הוחזרו לפי הדיווחים לתפקידיהם ללא פגע. במקביל, גם המוזיאון הקנדי לזכויות אדם עומד כעת בעין הסערה בפני קריאות לבחון מחדש תערוכה מתוכננת העוסקת ב"נכבה", שהמבקרים טוענים כי היא מציגה נרטיב פוליטי חד-צדדי ומעוות שעלול להבעיר את השטח ולהחריף עוד יותר את המתיחות הגבוהה ממילא.

למרות זאת, ישנו חלק נרחב וקולני בקהילה היהודית שמסרב בכל תוקף להיכנע לייאוש בקנדה. בטורונטו התכנסו לאחרונה כ-60 אלף יהודים ותומכיהם לאירוע הענק "צועדים עם ישראל", שנחשב לאירוע הגדול ביותר מסוגו שנראה אי פעם בעולם. מנהיגים בולטים בקהילה היהודית בקנדה ציינו בימים האחרונים כי מטרתה העיקרית של האנטישמיות היא להחדיר ביהודים את התחושה המערערת שהם אינם שייכים וכי עליהם להסתתר. אנדרו פוקס, ניצול שואה בן 90 החי במדינה, שלח מסר חזק והזהיר כי "בעוד שהקהילה חייבת להיות זהירה מאוד ולהקשיב היטב לרחשי השנאה שמסביב, שימור הזיכרון והאומץ הציבורי להתבטא ללא פחד נותרים כלי ההישרדות האולטימטיביים של העם היהודי לאורך ההיסטוריה". הוא הוסיף כי "קנדה כולה ניצבת כעת בנקודת הכרעה קריטית ועל פי תהום, שבה המורשת המפוארת של הבטחתה הרב-תרבותית נבחנת מול דעה קדומה ועתיקה, שמצאה לעצמה דרכים דיגיטליות ומתוחכמות כדי להרוג".