סירבה להחליף מושב בטיסה לוושינגטון – והנוסעת שלצדה בכתה במשך שלוש שעות
נוסעת בטיסה מאיסטנבול לוושינגטון פרצה בבכי בלתי פוסק במשך שלוש שעות, לאחר שהנוסעת שלצדה סירבה לוותר על מושב המעבר שלה לטובת הבעל, שישן שתי שורות קדימה עם אוזניות. התיעוד מהאוויר הפך ויראלי, צבר עשרות אלפי לייקים והצית מחדש את הוויכוח הסוער: איפה עובר הגבול של אדיבות במטוס?


דמעות בגובה 30 אלף רגל: טיסה בין-לאומית מאיסטנבול לוושינגטון הפכה לאחרונה לאחד הנושאים המדוברים ביותר ברשת, לאחר שנוסעת פרצה בבכי ממושך שנמשך כשלוש שעות לאחר ששכנתה למושב סירבה לוותר על המיקום שלה במעבר עבורה.
האירוע התרחש במהלך טיסה טראנס-אטלנטית שאורכה מעל עשר שעות. טומיקו הארבי, בלוגרית טיולים אמריקנית, הייתה בדרכה חזרה לביתה מקזחסטן בעקבות פטירת אביה. במהלך טיסת ההמשך מאיסטנבול לוושינגטון, פנתה אליה אחת הנוסעות בבקשה להחליף איתה מקומות, כדי שתוכל לשבת לצד בעלה לאורך הדרך. הארבי סירבה לבקשה, מכיוון שהחלפת המקומות דרשה ממנה לוותר על מושב המעבר הנוח שהזמינה לטובת מושב אמצעי הממוקם שתי שורות קדימה.
בעקבות הסירוב, הנוסעת החלה לבכות בכי ממושך. הארבי, שהייתה בעצמה במצב רגשי מורכב בשל האבל על אביה, שיתפה כי לאחר כשלוש שעות של בכי בלתי פוסק היא פנתה אל הנוסעת ושאלה אותה אם מישהו מבני משפחתה הלך לעולמו. הנוסעת השיבה כי איש לא נפגע או מת, אלא שתגובתה נובעת מכך שחשה מצוקה מהמרחק מבעלה ותהתה על כתפו של מי תוכל להניח את ראשה במהלך הטיסה. במקביל, שיתפה הארבי כי הבעל עצמו ישב שתי שורות קדימה במושב אמצעי, כשהוא מרכיב אוזניות וישן בשלווה לאורך כל הדרך.
הארבי בחרה להישאר במקומה עד לסיום הטיסה, ועם הנחיתה בוושינגטון ציינה בפני הנוסעת: "כל הכבוד, תראי אותך שורדת עשר שעות בלעדי בעלך". לאחר מכן הוסיפה הארבי בהומור בחשבונה כי הסיטואציה גרמה לה לבחון מחדש את הנישואים שלה, מכיוון שמשתמע מכך שהיא כנראה "לא אוהבת את בעלה מספיק".
בפוסט שפרסמה בחשבונה, הפנתה הארבי שאלה לעוקביה ותהתה "למה אנשים מרגישים בנוח לבקש מזרים להחליף מושבים בטיסות ארוכות? לדעתם מדובר בחוסר נימוס לסרב לבקשה כזו?". היא הדגישה את עמדתה כי נוסעים המעוניינים לשבת יחד בטיסות צריכים להסדיר זאת מראש בעת ההזמנה או לשלם על בחירת מושבים.
הפוסט צבר מעל 90 אלף לייקים והצית דיון ציבורי נרחב סביב נימוסי תעופה. גולשים רבים תמכו בהחלטה של הארבי והדגישו כי אין לצפות מנוסעים לוותר על מושב מעבר עבור מושב אמצעי. מנגד, היו מבין המגיבים מי שסברו כי ניתן היה לנהוג באיפוק רב יותר כלפי תגובתה הרגשית של הנוסעת.