"סכנה מוחשית ליהודים": הניצחון ההיסטורי של השמאל בברלין מטלטל את גרמניה

20 בספטמבר 2026 הולך להיחרט בזיכרונות של תושבי ברלין כיום שבו העיר התבקעה לשניים, ממש לאורך קווי השבר המוסריים והפוליטיים הכי רגישים שלה. בזמן שכולם מדברים על טיסות מוזלות ועל חופשות סתיו באירופה, הבירה הגרמנית עוברת רעידת אדמה פוליטית אמיתית. הניצחון ההיסטורי של מפלגת השמאל הרדיקלי "די לינקה" (Die Linke) בבחירות המקומיות, שבהן גרפה 25.7 אחוזים מהקולות תחת הנהגתה של אליף ארלפ (Elif Eralp), דחף את המפלגה ישירות אל סף השלטון בבית העירייה האדום.

מבחינת רבים ברובעי המהגרים של מעמד הפועלים, השם ארלפ הפך לסמל של תקווה גדולה. עבורם מדובר בניצחון צדק חברתי שאיחר לבוא, כזה שמבטיח הקפאת שכר דירה רדיקלית ונראות פוליטית לתושבים שמרגישים מודרים. אבל עבור הקהילה היהודית בעיר, מדובר במשבר קיומי אמיתי, כזה שהופך פחדים ותיקים מאנטי-ציונות רדיקלית למציאות יום-יומית מאיימת. ברלין של היום היא כבר לא רק יעד תיירותי תוסס, אלא מטרופולין שחי בשתי מציאויות מקבילות: צד אחד חוגג את שחר החלוקה מחדש של הכלכלה, והצד השני תוהה בדאגה שקטה אם הוא בכלל יכול להמשיך לקרוא לעיר הזו בית.

אי אפשר להתעלם מהמספרים שמלמדים על קריסת המרכז הפוליטי המבוסס של גרמניה. בזמן ש"די לינקה" הכפילה ויותר את התוצאה שלה מ-2023 (אז עמדה על 12.2 אחוזים בלבד), מפלגת האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU) השלטת ספגה מכה קשה וצנחה ל-18.8 אחוזים, והסוציאל-דמוקרטים (SPD) התרסקו לשפל היסטורי של 12.1 אחוזים. וכאילו זה לא מספיק, מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) הגיעה בברלין ל-16.3 אחוזים, לצד הישג אדיר של 38.2 אחוזים במקלנבורג-פומרניה המערבית, תוצאה שדחקה לחלוטין את ה-CDU מהאספה המחוקקת שם לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה. הבלגן הפוליטי הזה השאיר את הקנצלר פרידריך מרץ במאבק הישרדות מול חוסר יציבות ארצי חמור, בזמן שהשמאל בברלין הבטיח לעצמו רוב נוח של 97 מושבים בפרלמנט המקומי.

הזינוק בקלפיות ועלייתה של ארלפ

כשנכנסים לעומק השכונות כמו נוקלן וודינג, שבהן רב-תרבותיות פוגשת קשיים כלכליים אמיתיים, מבינים מהיכן הגיע הזינוק בקלפי. העבודה בשטח כללה גיוס של 75 אלף בוחרים חדשים שלא טרחו להצביע בעבר, לצד גל עצום של צעירים. בסופו של דבר, "די לינקה" גרפה 51 אחוזים בקרב הקהילה המוסלמית בברלין, זינוק אדיר של 36 אחוזים בקולות.

במרכז התמונה עומדת ארלפ, בת 45 ועורכת דין במקצועה, שנולדה במינכן בינואר 1981 להורים פעילים באיגודים מקצועיים ובסוציאליזם שנמלטו מטורקיה בעקבות ההפיכה הצבאית ב-1980. בעזרת סיוע מצד מתנדב בארגון "אמנסטי אינטרנשיונל", הצליחה המשפחה להימנע ממגורים במקלט פליטים מנוכר. ארלפ גדלה בתקופה סוערת של מתיחויות גזעניות נגד מהגרים, למדה משפטים בהמבורג, התמחתה בסוכנות הפליטים של האו"ם והוסמכה כעורכת דין בהצטיינות.

אחרי שעברה לברלין ב-2010 וכיהנה כיועצת משפטית של סיעת "די לינקה" בבונדסטאג, היא נבחרה ב-2021 לבית הנבחרים של ברלין. בקמפיין שלה היא ידעה בדיוק על אילו כפתורים ללחוץ: היא התמקדה במצוקות היום-יום, ובמיוחד במשבר הדיור. היא קידמה הגבלות קשוחות על שכר הדירה (ואפילו הסתובבה בגאווה עם שרשרת שעליה הכיתוב "תקרת שכר דירה"), דרשה להפקיע דירות מידי חברות נדל"ן ענקיות, ואף דחפה להרחבת זכויות ההצבעה לתושבים שאינם אזרחים.

מעבר להצהרות על הדיור, הניצחון מורגש במרקם היום-יומי של שכונות הפועלים והמהגרים. לצד מחירי השכירות שמאמירים לשמיים, התושבים שם מתמודדים עם הזנחה עירונית, בתי ספר במצב רעוע, בעיות כרוניות באיסוף אשפה ועלייה בפשיעה ובעבירות סמים. עבור המצביעים בשטח, החל מבעלי חנויות ספרים ועד לעובדים פשוטים, הציפייה מהממשלה החדשה כוללת טיפול בתשתיות הבסיסיות, מפינוי אשפה ועד לסיוע בעלויות הגז. אגב, תחושת ההזדהות של התושבים עם ארלפ רק התחזקה בעקבות העובדה שהיא עצמה מתגוררת בשכירות בקרויצברג ומחפשת בעצמה כבר זמן רב דירה גדולה יותר ללא הצלחה.

התמיכה במפלגה לא הצטמצמה רק לזהות דתית או אתנית, אלא שיקפה פערים בין-דוריים וחלוקה מעניינת: היא זכתה ב-28 אחוזים מקולותיהם של תושבים ללא שום זיקה דתית, לעומת 17 אחוזים בקרב קתולים ו-16 אחוזים בקרב פרוטסטנטים. בלטו במיוחד צעירים מתחת לגיל 30 ומצביעים לראשונה, בהם בני 18 שדרשו למסות את העשירים.

עם זאת, לצד התלהבות הצעירים, החלו לצוף מתיחויות פנימיות חריפות: דיווחים בתקשורת הגרמנית חשפו כי בתנועת הנוער של המפלגה הופעל מעין "טרור פסיכולוגי" ואיומים נגד חברים שלא נקטו עמדה קיצונית מספיק נגד ישראל, לצד קריאות פנימיות לבצע "טיהורים" נגד פעילים שסומנו כ"ציונים". במקביל, מצע המפלגה כולל דרישות להקלות דרמטיות בהתאזרחות, כגון קיצור הפז"ם לחמש שנים והורדת רף ההכנסה, לצד תוכניות קליטה לפליטים מסוריה, עיראק, אפגניסטן, סודאן, עזה ולבנון. בעוד שמבקרים טוענים שמדובר בניסיון ליצור מאגר מצביעים תלוי רווחה, מחקרים מראים כי 47 אחוזים מבעלי זכות הבחירה עם רקע הגירה רואים במפלגה את הכתובת היחידה לצמצום אי-השוויון. בסיכומו של דבר, ההצלחה נשענה על תנועה אלקטורלית רחבה שכללה, לצד הלא-מצביעים, 57 אלף תושבים שעברו מהירוקים ו-39 אלף שנשרו מה-SPD, כולל ותיקים ממזרח גרמניה שחשו ננטשים על ידי מפלגות המרכז.

חשש קיומי בקהילה היהודית וטלטלה פוליטית

הניצחון ההיסטורי הכה בתדהמה עמוקה והצית חשש קיומי מיידי בקרב הקהילה היהודית. שגריר ישראל בגרמניה, רון פרושאור, הבהיר כי תוצאות הבחירות וההקצנה האנטישמית שלא זכתה לריסון "מהוות סכנה מוחשית וישירה להמשך קיומם של חיים יהודיים בעיר". יוזף שוסטר, נשיא המועצה המרכזית של היהודים בגרמניה, הביע דאגה כבדה מכך שמפלגה שבאירועיה נשמעו קריאות פומביות למותם של בני אדם הצליחה לסחוף את הקלפיות, והפציר במפלגות המרכז שלא לאפשר נורמליזציה של השנאה.

באותו קו, הקנצלר פרידריך מרץ הודה בגלוי שהופעתה של אנטישמיות גלויה בברלין מוכיחה שהחיים היהודיים בגרמניה אינם בטוחים עוד. תחושת האיום הזו מבוססת על מציאות יום-יומית עגומה: ב-2025 לבדה נרשמו בברלין 2,268 עבירות על רקע אנטישמי, לצד תקיפות אלימות כלפי אנשים רק משום שענדו מגן דוד, מה שמוביל יהודים רבים להסתיר את זהותם במרחב הציבורי.

האזהרות הללו מבוססות על שורה של מהלכים אידאולוגיים ואירועים מטרידים. ברמה הארצית, המפלגה דחתה את הגדרת האנטישמיות של IHRA ואימצה תחתיה את "הצהרת ירושלים", המאפשרת להטיל ספק בעצם קיומה של ישראל כמדינה יהודית או להשוותה למשטר אפארטהייד. בעצרת בחירות בנויקלן נשמעו שירים שקראו "אינתיפאדה" ו"מוות לצה"ל" מבלי שהפוליטיקאים במקום התערבו.

בליל הניצחון המצב החמיר, כאשר נבחרי ציבור מטעם המפלגה תועדו מצטלמים לצד תומכי טרור שהריעו למנהיג חמאס סינוואר, ואפילו לצד ראש משפחת פשע מוכר. אף שארלפ ניסתה להרגיע והציגה תוכנית להגנה על יהודים לצד הצהרות על זכות קיומה של ישראל, מבקריה בקהילה ציינו בכאב שהיא נמנעה מצעדי סולידריות פומביים מובהקים, כמו ענידת מגן דוד פומבית כפי שהתבקשה לאחר גל התקיפות בעיר.

מעבר לכך, מומחים מזהירים מפני נזקים רחבים שמאיימים לפרק את המרקם החברתי והפוליטי בגרמניה. מדיניות ההגירה של המפלגה מייבאת סכסוכים בין-לאומיים בוערים היישר אל תוך הציבוריות הגרמנית, וההתרחקות מהמרכז הפוליטי אל הקצוות שוחקת את שלטון החוק. ברלין הופכת לזירת התנגשות בין קולקטיבים יריבים: הסתה נגד מיעוטים מצד אחד, ונרטיבים של איבה כלפי בעלי נכסים ודה-לגיטימציה למשטרה מצד שני.

השלכות הרוחב האלה צפויות להיתקל בקשיים אדירים גם במישור הממשלתי. הבטחות הענק של ארלפ, ובראשן הכוונה להחרים ולהלאים דירות מידי חברות נדל"ן ענק, מתנגשות חזיתית עם שותפות קואליציוניות פוטנציאליות כמו ה-SPD, ואף צפויות להיבלם מול חקיקה פדרלית שמקדם הקנצלר מרץ להגנה על זכויות הקניין. לכך מצטרפים גירעונות תקציביים, תשתיות מוזנחות ופשיעה משתוללת; כניסת מפלגת השמאל לבית העירייה עלולה לייצר שיתוק פוליטי, להגביל את ידי המשטרה מול משפחות פשע והפגנות אלימות, ולהחריף את ההפקרות בשכונות. בסופו של דבר, הפער בין ההבטחות היומרניות לבין היכולת לממשן עלול להפוך את גל התקווה לאכזבה מרה ולתסיסה חברתית חדשה.