בעוד פחות מחודש נדע: ברלין בדרך לבחירות עירוניות - וגם היחס לישראל נמצאת במוקד

פחות מחודש לפני שתושבי ברלין ייגשו לקלפיות בבחירות המקומיות שייערכו ב-20 בספטמבר, הבירה הגרמנית מוצאת את עצמה בנקודת הכרעה היסטורית. הקונצנזוס הברלינאי שלאחר נפילת החומה, שנהנה משלטון פרגמטי ומריסון תקציבי מבוקר, מתפורר כעת תחת משבר כלכלי חריף, חששות ביטחוניים בקרב קהילות מיעוטים, ומשבר משפטי ומשילותי חסר תקדים בתוך קואליציית השלטון. מהמתחם המאובטח של מרכזי החינוך היהודיים החדשים במערב העיר, ועד לקרבות המנהליים היצריים על חובת ההתנערות מאנטישמיות בדרומה והשלכות המלחמה במזרח התיכון, המרקם החברתי והפוליטי של ברלין עובר תהליך עמוק של ארגון מחדש.

הבחירות הנוכחיות מתקיימות על רקע טלטלה פוליטית עזה: ראש העירייה המכהן מטעם המפלגה הנוצרית-דמוקרטית (CDU), קאי וגנר, נאלץ לפרוש מהובלת מפלגתו לבחירות בעקבות ביקורת ציבורית נוקבת על אופן ניהול המערכת, ועל ההצהרות המטעות שנמסרו מטעמו, בעקבות הפסקת החשמל הדרמטית מינואר 2026, שהותירה עשרות אלפי תושבים בעיר ללא חימום וחשמל בשיא הקור. כעת, ה-CDU מנסה ללקק את הפצעים תחת הנהגתו של מועמד חלופי, סנאטור הפיננסים, שטפן אוורס, בזמן שהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) צונחת לשפל היסטורי, ומפלגת השמאל ("די לינקה") רושמת קאמבק אידיאולוגי בהובלת המשפטנית, אליף ארלפ, נראהע שהמפה הפרלמנטרית של ברלין משרטטת את עצמה מחדש.

תוצאות הסקר האחרון שנערך על ידי מכון Forsa מציגות יתרון מפתיע למפלגת השמאל, המובילה את המרוץ עם 22 אחוז מהמצביעים. במקום השני ניצבות יחד מפלגת השלטון הנוצרית-דמוקרטית ומפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) עם 18 אחוז לכל אחת, כשהן מקדימות את מפלגת הירוקים שזוכה ל-16 אחוז. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שבעבר הובילה את העיר במשך עשורים, צונחת לשפל חסר תקדים של 12 אחוז מקולות הבוחרים בלבד. במקביל, מפלגת ה-BSW של שרה ואגנקנכט והמפלגה הליברלית (FDP) מגרדות שתיהן את רף ה-3 אחוזים בלבד, נתון המציב אותן מתחת לאחוז החסימה ומותיר אותן מחוץ לפרלמנט העירוני.

צמיחת המוסדות היהודיים

ברובע וילמרסדורף השקט, הצמיחה המרשימה של תנועת חב"ד בברלין מציגה פרדוקס עמוק: התרחבות תרבותית וקהילתית מהירה, לצד תחושת בידוד הולכת וגוברת, שגברה בעקבות השלכות המלחמה במזרח התיכון והמתח הגיאופוליטי סביב מדינת ישראל. תחת הנהגתו של שליח חב"ד ורב הקהילה, הרב יהודה טייכטל, הפכה הפעילות המקומית ממפגשים מצומצמים בשנות ה-90 לקהילה שוקקת המונה כיום כ-4,000 חברים. ספינת הדגל של העשייה היא "קמפוס פירס" לחינוך ולתרבות יהודית ("הבית הכחול"), מבנה בן שבע קומות המשמש מרכז חינוך, ספורט וקהילה, כשברקע כבר מקודמות תוכניות להרחבת בית הכנסת במקום להיקף של 600 מושבים עד תום העשור.

אלא שהתפתחות זו מתרחשת כולה תחת מעטפת אבטחה כבדה. את המתחם מקיפים עמודים נגד דריסה, מערכות זיהוי ביומטריות ונוכחות משטרתית קבועה, תזכורת חיה לזינוק החד באירועים האנטישמיים ברחבי העיר, שבה נרשמו בשנת 2025 לבדה 2,197 דיווחים על תקריות לפי נתוני ארגון המעקב RIAS. הרב טייכטל יצא באופן פומבי נגד המחיר הנפשי של "תפיסת המצור", והזהיר את קובעי המדיניות בעירייה מפני התייחסות לאזרחים היהודים ולזיקה שלהם לישראל כאל "חיות בכלוב שרק צריך להגן עליהן".

למעטפת האבטחה מתווספים גם פערים מנהליים ומבניים עמוקים. הקהילה היהודית הוותיקה בברלין (Jüdische Gemeinde zu Berlin), המונה כ-8,000 חברים, נהנית מהסכם מדינתי היסטורי שנחתם עוד בשנת 1993 ומבטיח לה תקצוב עירוני שוטף של כ-8.9 מיליון אירו בשנה. חב"ד ברלין, הפועל מחוץ למסגרת ההסכם ההיסטורי הזה, אינו זכאי להקצבות קבועות מן הסוג הזה. המתח הדק הזה צף אל פני השטח כאשר פקידי העירייה דחו את בקשת חב"ד לקבלת מענק על סך 100 אלף אירו מתוך "הקרן המדינתית למאבק באנטישמיות" למימון אירוע הדלקת החנוכייה המסורתי בשער ברנדנבורג, צעד שהציף מחדש את הטענות על בירוקרטיה נוקשה בכל הנוגע לתמיכה בחיים היהודיים בבירה.

החיכוך המבני סביב סוגיות זהות, יחס לישראל ופיקוח מוסדי הגיע לנקודת רתיחה ברובע נויקלן בדרום העיר. מחזיק תיק הרווחה במועצת הרובע, האנס רהפלד מסיעת הנוצרים-דמוקרטים (CDU), עורר סערה משפטית ופוליטית כשביקש להתנות מתן תקציבים עירוניים בסך 5.13 מיליון אירו בהתחייבות רשמית של הארגונים לעמוד בהגדרת האנטישמיות של הארגון הבין-לאומי להנצחת השואה (IHRA), הגדרה הכוללת בתוכה גם גילויים מסוימים של אנטישמיות הקשורים לשלילת זכות קיומה של מדינת ישראל. המהלך משפיע ישירות על 24 ארגונים אזרחיים הפועלים בתחומי נוער, ייעוץ למהגרים ושילוב קהילתי באחד האזורים המורכבים והחלשים מבחינה סוציו-אקונומית בברלין.

רהפלד עומד על כך שכספי המסים של הציבור חייבים להיות מותנים בסטנדרטים חד-משמעיים של מניעת אפליה, וטוען כי הרשות אינה יכולה לממן גופים המגלים סובלנות לגילויי אנטישמיות או לשלילת זכותה של ישראל להתקיים. מן העבר השני, ההצעה נתקלה בהתנגדות חריפה מצד נציגי מפלגת הירוקים ומפלגת השמאל ברובע. בהובלת ראש סיעת השמאל ברובע, אחמד עאבד, הפועל כמייצג של תנועת ה-BDS ואשר עורר בעבר סערה כשכינה את ראש עיריית בת ים (העיר התאומה של נויקלן בישראל) "מטורף ג'נוסיידי", הטוענים נגד המהלך אומרים כי הפיכת הגדרת IHRA לתנאי מחייב בחוזי התקציב מייצרת מסננת אידיאולוגית בלתי חוקתית, שנועדה להשתיק ביקורת לגיטימית על מדיניות ממשלת ישראל ולדכא פעילות פרו-פלסטינית במרחב האזרחי.

הוויכוח בנויקלן משקף מחלוקת עמוקה בהרבה במנגנוני השלטון של ברלין. ניסיון קודם לקבוע סעיפים דומים כתנאי לקבלת תמיכות תרבות ברמת המדינה כולה נזנח בסופו של דבר על ידי הסנאט של ברלין, בעקבות אזהרות משפטיות חמורות על פגיעה בחופש האומנות ובחופש הביטוי. כעת, כשהדרישה הזו צפה מחדש ברמת הרובע בתוך חוזים של שירותי רווחה, הפכה החלוקה של מנגנוני הרווחה העירוניים לחזית מרכזית בוויכוח הלאומי והבין-לאומי על גבולות הביקורת כלפי ישראל, חופש הביטוי, פיקוח מוסדי וזכויות מיעוטים.

הארגון מחדש בשמאל

בזמן שהדיונים על יחס לישראל, תרבות וביטחון מסעירים את מועצות הרבעים של ברלין, המרוץ הכללי לראשות העירייה כנראה יוכרע על רקע חרדה כלכלית חריפה. לאחר ארגון מחדש וסוער בשורותיה בשלהי 2024, שבמהלכו זזו הצדה גורמים מתונים ופרגמטיים (כמו קלאוס לדרר), גיבשה מפלגת השמאל ("די לינקה") שורות תחת הנהגתה של המועמדת המובילה, אליף ארלפ. המשפטנית בת ה-45, בת למהגרים סוציאליסטים מטורקיה, איחדה את המפלגה סביב דרישה להקלה כלכלית למעמד העובד, תוך שהיא שואבת השראה מקמפיינים מוניציפליים פופוליסטיים בערים מרכזיות בצפון אמריקה (דוגמת זוהראן ממדאני בניו יורק) כדי לבנות תנועת שטח ממושמעת.

לצד ההתמקדות בנושא הדיור, המפלגה מתמודדת גם עם ביקורת על עמדותיה בנושאי חוץ. בעוד שיריביה מה-CDU ומכלי תקשורת שמרניים מנסים למתג אותה כגורם רדיקלי ואנטי-משטרתי, פרשנים פוליטיים מצביעים על כך שעמדת המפלגה בנושא המזרח התיכון נותרת מאוזנת ותומכת בפתרון שתי המדינות לשני העמים, עמדה השומרת על מסגרת נורמטיבית סוציאל-דמוקרטית ולא חורגת לתמיכה בפירוק מדינת ישראל.

עם זאת, במרכז הפלטפורמה של ארלפ עומדת הדרישה הכלכלית הבלתי מתפשרת: יישום תחיקתי מלא של משאל העם משנת 2021 שעסק בהפקעת דירות מחברות נדל"ן גדולות ("Expropriate Deutsche Wohnen & Co"). היוזמה, שעברה ברוב של 59.1 אחוז מקולות המצביעים אך נבלמה באופן עקבי על ידי קואליציות הסנאט העוקבות, קוראת להלאמה עירונית של כ-220 אלף עד 260 אלף דירות מגורים המוחזקות בידי תאגידי נדל"ן. מפלגת השמאל כבר ניסחה הצעת חוק מפורשת להעברת הנכסים הללו לבעלות ציבורית, לצד קביעת תקרות שכר דירה אזוריות והקמת משרד עירוני ייעודי להגנה על הדיירים.

התמודדותן של המפלגות עם מצוקת הדיור מציגה קוטביות אידיאולוגית חריפה. מפלגת השמאל בהובלת ארלפ מתבססת על תוכנית הלאמה אגרסיבית, הכוללת הפקעת נכסים מתאגידים המחזיקים מעל 3,000 יחידות דיור והעברת כ-240 אלף דירות לבעלות ולפיקוח ציבורי ישיר. מנגד, הנוצרים-דמוקרטים בהובלת שטפן אוורס דוחים לחלוטין כל מהלך של הלאמה, ומציעים במקום זאת התבססות על השקעות מהמגזר הפרטי במטרה להביא לבנייתן של כ-20 אלף יחידות דיור חדשות מדי שנה.

גורמים שמרניים ומנהיגים במגזר העסקי תקפו את תוכניות ההלאמה וטענו כי מדובר בצעד המפיר את החוקה, שישתק את הבנייה הפרטית למגורים ויערער את הכלכלה האזורית. עם זאת, כאשר הסקרים מעניקים למפלגת השמאל 22 אחוז מהקולות, נתון המציב אותה לפני ה-CDU, מפלגת הימין הקיצוני AfD, הירוקים וה-SPD, נראה שהתמקדותה בנושא הדיור פורטת על נימים חשופים בקרב ציבור שנאבק ביוקר המחיה שהולך ועולה.

צל הדיסאינפורמציה

לצד המחלוקות הפנימיות, מטה הבחירות והמערכת הפוליטית בברלין ניצבים בפני איום חיצוני הולך וגובר: מנגנוני הדיסאינפורמציה וההתערבות הזרה של הקרמלין. גורמי מודיעין וסוכנויות ביטחון פנים גרמניות מזהירים בשבועות האחרונים מפני הסלמה חדה בקמפיינים המופעלים מרוסיה, המכוונים ישירות נגד מועמדים ברמה האזורית והמוניציפלית לקראת הבחירות בספטמבר.

לפי הנתונים שנחשפו, הפעילות הרוסית מובלת על ידי גופי מודיעין לצד ארגונים אזרחיים לכאורה, ובראשם "סוכנות העיצוב החברתי" (SDA), חברת טכנולוגיית מידע הפועלת בזיקה הדוקה לקרמלין. הקמפיין עושה שימוש נרחב בשיטות מתקדמות הכוללות פריסת עשרות הודעות וסרטונים כוזבים מדי יום, תוך שימוש בטכנולוגיית "דיפ-פייק" (Deepfake) ובזיוף זהויות של כלי תקשורת מובילים, כדי לייצר סקנדלים מבוימים סביב יריבים פוליטיים מקומיים ולהחליש את האמון בהליך הדמוקרטי.

במשרד הפנים הגרמני הבהירו כי למרות התחכום הגובר, הקמפיינים הללו נתקלים בחלקם בתהודה ציבורית מוגבלת, אך הדגישו כי מדובר באיום ממשי ומרוכז הדורש דריכות מרבית. במוסקבה מכחישים כל מעורבות ומגדירים את ההאשמות כ"היסטריה אנטי-רוסית", אך בברלין מבינים כי התוצאה בקלפיות בספטמבר עשויה להיות מושפעת לא רק מהוויכוחים על הדיור והזהות, אלא גם מהקרב הסמוי מן העין על התודעה הציבורית.

מאחר שאף מפלגה אינה צפויה להשיג רוב מוחלט, תוצאות ההצבעה ב-20 בספטמבר יובילו למשא ומתן קואליציוני מורכב וחסר תקדים. בין שברלין תצעד לעבר קואליציית "אדום-אדום-ירוק" מחודשת בהובלת ארלפ, ובין שתוקם קואליציה תלת-מפלגתית רחבה בהובלת המרכז-ימין, הממשל הבא יירש בירה מפוצלת העומדת בפני משברים מבניים עמוקים בנגישות לדיור, בביטחון האישי ובשילוב הקהילתי.