הסכנה בטיגראי: משרד החוץ מזהיר את הישראלים – האזור בצפון אתיופיה נכנס למלחמה

על רקע עליית המתיחות בצפון אתיופיה,משרד החוץ הישראלי פרסם אזהרהרשמית לאזרחים, וקרא להימנע מנסיעות מיותרות לאזור טיגראי, בעקבות דיווחים על עימותים חמושים, חסימות דרכים והפסקות חשמל מתמשכות. ההתפתחויות מגיעות לאחר תקופה של שלום שברירי באזור, שנסוב סביב הסכם הפסקת אש שנחתם ב־2022, אך יישומו נותר חלקי. האזהרה מגיעה על רקע חשש כי מתיחות זו עלולה להביא להתלקחות נוספת של סכסוך שדימם את האזור בשנים 2020–2022 והותיר מאות אלפי תושבים בשטחי מצור והגירה כפויה.

חבל טיגראי (Tigray), האזור הצפוני ביותר של אתיופיה, תופס מקום ייחודי ובעל חשיבות גיאוגרפית, היסטורית וסמלית עמוקה בקרן אפריקה. האזור, שאינו גובל בים, מוקף באריתריאה, סודאן ובמחוזות אמהרה ואפאר של אתיופיה, ומתאפיין ברכסי הרים דרמטיים, רמות גרניט ונחלים החורצים קניונים עמוקים. הטופוגרפיה הקשוחה הזו עיצבה לא רק את דפוסי ההתיישבות והחקלאות, אלא גם תרבות פוליטית של עמידות, עצמאות ומסורת ארוכה של התנגדות לשלטון חיצוני.

>>הגדול ביבשת: החלו העבודות על נמל התעופה החדש שהמוני ישראלים ינחתו בו בקרוב

>>עימותים, עקירה ורעב: המלחמה האכזרית בסודן נכנסת לשנתה השלישית - ארה"ב מזהירה מנסיעה

>>"פנינת המדבר": העיר הזו הייתה גן עדן - והפכה למוקד של מלחמות

מדרונות הרריים שעובדו בטרסות במשך אלפי שנים מעידים על מאבק הישרדות מתמשך ועל יכולת אנושית יוצאת דופן להסתגל לתנאים קשים אך מרהיבים ביופיים. מיקומה האסטרטגי של טיגראי הפך אותה לאורך ההיסטוריה לשער בין אפריקה, הים האדום והמזרח התיכון, ותרם לחשיבותה הגיאו-פוליטית המתמשכת.

האזור שבו נבנתה את אתיופיה

טיגראי נחשבת בעיני רבים לערש הציוויליזציה האתיופית. ההיסטוריה שלה משתרעת על פני כשלושת אלפים שנה, החל מממלכת דעמת, שמרכזה היה ביהא, ועד לקיסרות אקסום, אחת המעצמות הגדולות של העולם העתיק. בין המאה הראשונה לפני הספירה למאה השביעית לספירה, אקסום הייתה יריבה של רומא ופרס, טבעה מטבעות משלה, פיתחה כתב עצמאי ושלטה בנתיבי מסחר שחיברו בין הים התיכון להודו. כאן אומצה הנצרות כדת כבר במאה הרביעית, מה שהפך את אתיופיה לאחת המדינות הנוצריות הקדומות בעולם.

במקביל, האזור נושא חשיבות מכרעת גם עבור האסלאם: במאה השביעית העניקה ממלכת אקסום מקלט לחסידיו הראשונים של מוחמד במסגרת ההיג'רה הראשונה, ובשטח טיגראי נמצא מסגד אל-נגאשי, המסגד העתיק ביותר באפריקה. המורשת הדתית הכפולה הזו ממשיכה לעצב את זהותם של תושבי טיגראי, המאופיינת ברוחניות עמוקה, בתודעה היסטורית חזקה ובמסורת ארוכה של לימוד וכתיבה.

רוב מוחלט של תושבי טיגראי הם בני העם הטיגראיני, הדוברים טיגרינית וחולקים זהות קולקטיבית מגובשת שנבנתה מתוך היסטוריה משותפת של מאבק והישרדות. לצדם חיים מיעוטים, בהם בני אירוב וקונמה, התורמים לגיוון האזורי. במשך מאות שנים סיפקה טיגראי קיסרים, מצביאים, תאולוגים ואנשי רוח שמילאו תפקיד מרכזי בהיסטוריה האתיופית. עם זאת, על אף מעמדה המכונן, מרכז הכוח הפוליטי זז בהדרגה דרומה החל מהמאה ה-19, וטיגראי מצאה את עצמה יותר ויותר בשוליים של המדינה האתיופית, תהליך שעתיד היה להשפיע עמוקות על ההתפתחויות המודרניות.

מניכור קיסרי למהפכה ולכוח פוליטי

הפוליטיקה המודרנית של טיגראי צמחה מתוך היסטוריה של התנגדות לשלטון ריכוזי ושל הדרה כלכלית ופוליטית. לאחר מותו של הקיסר יוהנס הרביעי ב-1889 ועלייתו של מנליק השני, התרחק מוקד השלטון מטיגראי, והאזור חווה מדיניות מתמשכת של קיפוח תחת ממשלות אימפריאליות שונות. שיאו של תהליך זה היה במרד הווֹיַאנֶה של 1943, התקוממות עממית נגד הקיסר היילה סלאסי, שדוכאה באכזריות באמצעות הפצצות אוויריות בסיוע מטוסי קרב בריטיים. הטראומה של הדיכוי האלים נצרבה בזיכרון הקולקטיבי של תושבי טיגראי והעמיקה את תחושת העוול והניכור.

נפילת המונרכיה ב-1974 ועליית המשטר המרקסיסטי החריפו את המתח. דיכוי פוליטי, רעב ומיליטריזציה של המדינה הובילו להקמת חזית השחרור העממית של טיגראי (TPLF) באמצע שנות ה-70. הארגון, שהתבסס על תמיכה כפרית ועל היכרות עמוקה עם השטח ההררי, ניהל מלחמת גרילה ממושכת שתרמה בסופו של דבר לקריסת המשטר ב-1991. לאחר מכן הפכה ה-TPLF לכוח הדומיננטי בקואליציה השלטת, החזית הדמוקרטית המהפכנית של עמי אתיופיה (EPRDF), ששלטה במדינה במשך קרוב לשלושה עשורים.

בתקופה זו אומצה באתיופיה שיטת פדרליזם אתני, שהעניקה לאזורים כמו טיגראי מידה של אוטונומיה תרבותית ולשונית. המדינה חוותה צמיחה כלכלית משמעותית, אך הכוח הפוליטי נותר מרוכז, ובקרב קבוצות אתניות אחרות הלכה וגברה התחושה כי שליטת ה-TPLF אינה פרופורציונלית. גל מחאות רחב שהחל ב-2015 הוביל בסופו של דבר לעלייתו של אבי אחמד לראשות הממשלה ב-2018, ולשינוי חד במאזן הכוחות. עבור רבים בטיגראי, המעבר הזה לא נתפס כרפורמה אלא כהדרה: ה-TPLF נדחקה לשוליים והוצגה כאויב המרכזי של אחדות המדינה.

מלחמה, מצור ואסון הומניטרי

המתיחות בין הממשלה הפדרלית לבין הנהגת טיגראי החריפה במהירות לאחר 2018, על רקע חוסר אמון פוליטי, תפיסות מנוגדות של פדרליזם וההתקרבות בין אבי אחמד לאריתריאה, אויבת היסטורית של ה-TPLF. נקודת השבר הגיעה בסוף 2020, לאחר שטיגראי קיימה בחירות אזוריות בניגוד להחלטת הממשלה לדחייה. ב-4 בנובמבר 2020 פתחה ממשלת אתיופיה במתקפה צבאית רחבת היקף על טיגראי, שהוגדרה כ"מבצע אכיפת חוק". בפועל, היא הפכה לאחת המלחמות הקטלניות ביותר של המאה ה-21.

למערכה הצטרפו כוחות צבא אתיופיים, צבא אריתריאה ומיליציות מאזור אמהרה. התוצאה הייתה אלימות נרחבת נגד אזרחים, הרס שיטתי ומצור כמעט מוחלט על האזור. מערכות התקשורת נותקו, הבנקים נסגרו, אספקת החשמל והדלק הופסקה, והסיוע ההומניטרי נחסם או הוגבל באופן חמור. הרעב הפך לכלי מלחמה: שדות לא נזרעו, שיירות סיוע נעצרו, ומערכת הבריאות קרסה לאחר שבתי חולים נבזזו וציוד רפואי הושמד. חוקרים עצמאיים מעריכים כי בין 600 אלף ל-800 אלף בני אדם מתו כתוצאה מהלחימה, הרעב והמחלות, מספרים שהופכים את מלחמת טיגראי לאחד האסונות האנושיים החמורים בדורנו.

אלימות מינית שיטתית, טבח באזרחים בערים כמו אקסום, וגירוש המוני של מאות אלפים, במיוחד מאזורים במערב טיגראי, הפכו לחלק מהמציאות היומיומית. עבור רבים מתושבי האזור המלחמה נתפסה לא רק כעימות פוליטי אלא כאיום קיומי, ניסיון למחוק חברה שלמה, זיכרון היסטורי ועתיד קולקטיבי. הצלקות של התקופה הזו נותרו עמוקות ומדממות.

שלום שברירי וחשש ממשי לחידוש הלחימה

הסכם הפסקת האש שנחתם בפרטוריה שבדרום אפריקה בנובמבר 2022, בתיווך האיחוד האפריקאי, הביא לסיום הלחימה רחבת ההיקף והעלה תקוות לשיקום. ההסכם כלל התחייבות לפירוק כוחות טיגראי מנשק כבד ולהשבת שירותים פדרליים, אך יישומו נותר חלקי ואיטי. כוחות אריתריאים לא היו צד בהסכם, ונוכחותם המתמשכת, לצד מחלוקות טריטוריאליות לא פתורות במערב ובדרום טיגראי, ממשיכות להזין מתיחות מסוכנת. מאות אלפי עקורים עדיין אינם יכולים לשוב לבתיהם, בעיקר באזורים הנתונים לשליטת כוחות מאמהרה.

בתחילת 2026 פרצו מחדש עימותים חמושים בין כוחות טיגראיים לצבא הפדרלי באזורים שנויים במחלוקת כמו צלמט, קורם ואלמטה. תקיפות באמצעות כטב"מים, ביטול טיסות, מחסור במזומן ודיווחים על גיוסי כוחות מעוררים חרדה עמוקה בקרב האוכלוסייה שעדיין מתמודדת עם טראומת המלחמה. על רקע זה פרסם כאמור משרד החוץ הישראלי אזהרה רשמית, הקוראת לאזרחים להימנע מנסיעות מיותרות לטיגראי בשל הלחימה המחודשת, עוצר, חסימות דרכים, הפסקות חשמל והגבלות תקשורת. אזהרות דומות פורסמו גם על ידי מדינות וגורמים בין-לאומיים נוספים, המשקפות חשש גובר מהידרדרות מחודשת בצפון אתיופיה.

כיום טיגראי מצויה בלימבו של מצב ביניים שברירי בין מלחמה לשלום. אף שהלחימה אינה רחבת היקף בשלב זה, היסודות הפוליטיים ליציבות ארוכת טווח טרם הונחו. מחלוקות טריטוריאליות, היעדר צדק על פשעי המלחמה, חנק כלכלי וחוסר אמון עמוק בין ההנהגה האזורית לממשלה הפדרלית ממשיכים לעכב את השיקום. עבור תושבי טיגראי, ההישרדות נותרה מאבק יומיומי הנשען על היסטוריה של אלפי שנים. האזהרות הבין-לאומיות אינן רק המלצות ביטחוניות, הן עדות לכישלון מתמשך בפתרון שורשי של אחד הסכסוכים ההרסניים ביותר באפריקה המודרנית.