מדבר יהודה הוא אחד מהפלאים הטבעיים בישראל, ואפשר לומר בזהירות שהוא גם מהאזורים היחידים בארץ שעדיין לא לגמרי נגועים בפיתוח יתר ויד האדם בו פחותה לעומת נקודות אחרות. אבל דווקא את המקום היפה הזה חוצה הנחל המזוהם ביותר במדינה – נחל קדרון, נחל אכזב שהזרימה בו אמורה להתקיים רק בשיטפונות של החורף. אבל עם 30 אלף מ"ק של ביוב גולמי המוזרמים אל הנחל מירושלים והיישובים שבתוואי שיוצרים בו זרימה מלאכותית וצחנה, קדרון הוא למעשה אחד מהמפגעים הסביבתיים הקשים בישראל, שפוגע גם בים המלח שבלאו הכי סובל מהזנחה רבת שנים.
במשך עשורים זועקים ארגונים סביבתיים על המחדל, אבל הסיפור של הנחל מפותל כמעט כמוהו. תוכניות הסדרה שקמו ובוטלו, השקעות עתק לשיקום וסיבוכים פוליטיים שמספרים את הסיפור של המדינה כולה. לפני כעשור הוחלט לבסוף להתחיל לשקם את הנחל, ובהשקעה של כ-900 מיליון שקל ופתרונות יצירתיים גם בתחומים הגיאופוליטיים, נחל קדרון צפוי לשוב אל הטבע ב-2025.
אשפה, בתי קברות וקורבנות
אפיק הנחל מתחיל ממזרח למערת שמעון הצדיק, מצפון לעיר העתיקה כיום. משם הוא ממשיך בתוך שטח שכונת ואדי אל-ג'וז במזרח ירושלים, וככל שהוא מתקדם דרומה הוא מפריד בין הר הזיתים במזרח להר הבית במערב. בדרכו לתחנה הסופית שלו בים המלח, הוא ממשיך ומפריד בין סילוואן לחומות העיר העתיקה, יובליו עוברים גם באזור ג'בל מוכאבר במזרח העיר ולאחר מכן עובר בשטחי הרשות הפלסטינית B,A ו-C.
סיפורו וחשיבותו של נחל קדרון חוזרים אחורה אלפי שנים. החל מימי קדם, הרכסים המשקיפים על אפיק הנחל שימשו כאתרי קבורה, וזה נמשך גם בתקופת בית המקדש הראשון והשני. מעבר לכך, קרבתו של הנחל לבית המקדש, הפכה אותו למקום המועדף להשלכת קורבנות והדם שלהם, כמו גם הזרמת השפכים של העיר.
בתקופת המקרא הנחל סימן את גבולותיה הטבעיים וההגנתיים של ירושלים, כשדרכו נס דוד המלך מפני בנו המורד אבשלום. כששלמה פונה לשמעי בן גרא לאחר מות דוד, הוא אומר לו: "בְּנֵה-לְךָ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם, וְיָשַׁבְתָּ שָׁם; וְלֹא-תֵצֵא מִשָּׁם, אָנֶה וָאָנָה. וְהָיָה בְּיוֹם צֵאתְךָ, וְעָבַרְתָּ אֶת נַחַל קִדְרוֹן יָדֹעַ תֵּדַע, כִּי מוֹת תָּמוּת דָּמְךָ יִהְיֶה בְרֹאשֶׁךָ", וכך הוא מדגיש את היותו של נחל קדרון כגבולה הברור של העיר.
קרבתו של האזור לבית המקדש הובילה לצורך לטהר את המקום מתופעות של עבודת אלילים בתקופות שונות. למשל, אסא מלך יהודה השמיד פסל שהוקדשו לאלה אשרה שאמו מעכה הכינה, ושרף אותו בעמק קדרון. במשך השנים נמצאו באזור עדויות רבות לעבודת אלילים וגם אתרי קבורה שונים וביניהם כמה מפורסמים יותר כמו יד אבשלום, קבר בני חזיר, קבר זכריה וקבר רבי עובדיה מברטנורה.
אבל לא כל מה שנוגע לנחל קדרון הוא קודר כל כך. נבואות שונות של אחרית הימים, כל אחת בסגנונה, מנבאת כי מים מתוקים ייצאו מירושלים ומבית המקדש ויגיעו לים המלח. כך למשל ביחזקאל (פרק מ"ד), המתאר מים המגיעים מהצד המזרחי של בית המקדש, וככל שהם מתקדמים מזרחה הזרימה נעשית כל כך גדולה עד שאי אפשר לעבור מצד לצד. לפי הסיפור המקראי, המים יגיעו לים המלח וירפאו אותו, יהפכו אותו לאגם מים מתוקים כשהאזור יהפוך לגן עדן ובו דגים רבים, בעלי חיים מכל הסוגים ופירות מאכל מכל עבר.
"נצטרך גם לטפל בטבע שנפגע"
לאיש אין ספק שנחל קדרון הוא מפגע אדיר שהטיפול בו מאחר לפחות מאז הקמת המדינה. לפי סקר שעשתה החברה להגנת הטבע, יחד עם רשות ניקוז ים המלח, באזור הנחל מתקיים עולם שלם של מיני בעלי חיים וצמחים, חלקם בסכנת הכחדה בשל הזיהום של הנחל, הבנייה המרובה בחלק מהתוואי שלו ורעיית יתר בסביבתו. הנחל גם עובר בקרבה לאתרים היסטוריים כמו מנזר מרסבא, אחד מהנקודות המרהיבות של מדבר יהודה. אבל אם הכל ידוע לכולם, מה לקח כל כך הרבה זמן לפתור את הבעיה?
אל הנחל מוזרמים מי ביוב של כ-350,000 איש מדי יום, מספרים שאנחנו מכירים רק מערים גדולות בישראל, אבל השפכים שלהן לא מגיעים אל נחל ובטח שלא זורמים אל אחד מאוצרות הטבע הלאומיים. "שפכים זרמו לקדרון ולכל הנחלים מסביב לירושלים עשרות שנים, גם בתקופת המנדט הבריטי", אומר מתן נחום, רכז שמירת טבע באזור ירושלים ויו"ש של החברה להגנת הטבע. "לחלק מהבתים היו בורות ספיגה אבל אחרים הפסיקו להשתמש בהם וכך הביוב הגולמי הגיע לאותם נחלים. ב-92 עבר חוק להסדרה של הבעיה והתחילו לטפל בביוב וכך היה בנחל רפאים ובנחל שורק ואחרים, אבל נחל קדרון הוא האחרון שנותר, והוא כנראה גם הנחל המזוהם ביותר בישראל. צריך להבין שקדרון הוא נחל שיטפוני, זה אומר שהוא אמור לזרום רק בחורף, אבל רואים בו מים זורמים כל הזמן וזה אך ורק מי ביוב".
חלק מהבעיות שמנעו במשך השנים את שיקומו של נחל קדרון נטועות גם במצב הגיאופוליטי שהנחל חולש בתוכו. העובדה שהוא מתחיל בירושלים, עובר ממנה לשכונות מזרח העיר ובהמשך לרשות הפלסטינית הקשו על היכולת להתקדם עם תוכניות לטיפול בו. "קשה להגיע לנקודות מסוימות בגלל שהן לא נמצאות במקומות שאפשר להגיע אליהן. לירושלים גם לא הייתה סיבה לטפל בנחל כי האזור שבו הוא החל להזדהם כבר לא היה בתחום שלה", אומר נחום ומוסיף, "בשנות ה-90 חשבו לסדר ואז היה את אוסלו וזה נעצר. אחר כך היו עוד ניסיונות לסדר את העניין אבל גם הם נפלו".
אחרי שנים ארוכות שבהן תוכניות עלו ונפלו, בשנת 2014 הגישה רשות ניקוז ים המלח תוכנית שבה היא מפרטת כיצד יש לטפל נחל קדרון ולשים אחת ולתמיד את סיפור ההזנחה מאחור. הפרויקט עצום הממדים תוקצב כאמור כ-900 מיליון שקלים, עם הלוואה שנלקחה מחברות ביטוח ובנקים ל-25 שנים. ההחזר ימומן מתעריף המים הארצי, כלומר מימון ציבורי לטובת הפרויקט הלאומי. "לנחל לא אכפת מגבולות מנהליים, הוא מתחיל בירושלים ועובר לרשות הפלסטינית אבל מבחינת הטבע והפגיעה אין לזה חשיבות", אומר איתי פרימן, מנכ"ל רשות ניקוז ונחלים ים המלח. "כבר לפני עשר שנים הגשנו את התוכנית לשיקום של הקדרון ומאז אנחנו עובדים ביחד עם חברת הגיחון בפרויקט הזה שיביא את הבעיה המרכזית שהיא מי הביוב, למפעל טיהור שפכים במטרה לסיים את העבודות כבר ברבעון הראשון של 2025".
חברת הגיחון (חברת הביוב והמים של אזור ירושלים, מבשרת ציון ואבו גוש), יחד עם מבט"י (מפעלי טיהור וביוב ירושלים) ובשיתוף עם חברות אחרות, בונות את התשתית לכך שנחל קדרון למעשה ייובש כפי שהוא צריך להיות. המטרה היא להניח צינורות ענק שיאספו את מי השפכים שמגיעים מירושלים והיישובים האחרים שבדרך, ולאחר מכן להוביל אותם כ-40 קילומטרים עד למתקן למכון מי שפכים (מט"ש) האוג. במתקן הם יטוהרו וישמשו את כלל התושבים באזור בעיקר לטובת החקלאות האזורית.
העבודות אמורות להסתיים כבר עוד כשנה וחצי, ואחריהן תידרש גם פעולה אינטנסיבית של כעשור לשיקום וניקוי הנחל מכל הפסולת והאשפה שיצרו את המפגע הקשה. "באופן אירוני מי הביוב גם הביאו מינים פולשים של בעלי חיים וצמחים שהתרגלו אליהם וחיים מהם", אומר נחום. "אחרי שהפרויקט יסתיים נצטרך גם לטפל בטבע שנפגע. אבל המצב היום אסוני, וזה שנחל קדרון יחזור ויהיה טבעי כמו שהיה זה רווח אדיר לסביבה".