כמה וכמה מחבריי לא יוצאים לחופשות בישראל מתוך עיקרון, והעיקרון אומר ככה: "אם על וויקאנד נורמלי בארץ אני משלם כמו על סופ"ש בטוסקנה, אני כבר מעדיף לטוס לטוסקנה" (זאת לא תמיד טוסקנה, אבל אתם מכירים את הטיעון). עכשיו, האמת היא שאני מבין את זה. כשהבת שלי הייתה בגיל שבו לוקחים את הילדים לצימר כי האלטרנטיבה היא להעסיק אותם בבית, או להתאבד, גיליתי שבגדול יש לי שתי אפשרויות: לשלם מעט ולהתבאס מהתמורה, או לקבל הרבה ולהתבאס כי שילמתי המון. אני ממש זוכר את עצמי שואל את עצמי "למה הו למה" – כן, אני מדבר לעצמי ב"הו" – "אין כאן מקומות שמתמחרים את עצמם איפשהו באמצע הסולם ומעניקים שירות בהתאם?".
ובכן, מתברר שיש לפחות אחד כזה: "סי הוטל" בנווה אילן ממצב את עצמו כאופציה שפויה, הן במונחי רמת מחיר והן בכל הנוגע לתנאים ולשירות. הוא לא מפנק בטירוף אבל גם לא קורע אותך, לא מתחייב לדברים שאינו מסוגל לספק ובאופן כללי מייצר את האפשרות התיירותית הכי נדירה באקלים הצרכני הישראלי: ואליו פור מאני.
המקום
נווה אילן, מכירים? לב הרי ירושלים, רבע שעה נהיגה מהבירה, 40 דקות מתל אביב אם לא יצאתם בתזמון סתום (זאת אמירה על הפקקים, לא עליכם. בעצם גם עליכם אם יצאתם בפקקים, מה נסגר איתכם?).
התצפית אל הרי יהודה היא הדבר הראשון שתופס את העין, והאמת היא שלא צריך בהכרח להזמין חדר כדי ליהנות ממנו: לאחרונה הוקם כאן אולם כנסים עם טרסה בילט-אין, תוספת לאולמות הוותיקים של המלון, שמארח כנסים מקומיים ובינלאומיים. אבל אנחנו כאן כדי לדבר על הוורסיה התיירותית של סי הוטל נווה אילן, וזו מתבטאת ב-173 חדרים שנחלקים לשלושה סגנונות ורמות מחיר: סטנדרטי, חדרי גן עם יציאה לגינה/ מרפסת וחדרי בוטיק שבחלקם קיים ג'קוזי (החדרים המדוברים מיועדים לזוגות בלבד, וטוב שכך לאור הטרגדיות האחרונות).
האווירה הלא מעונבת והמחיר הלא מרגיז הופכים את המלון לבחירה אידיאלית לחופשה עם ילדים, והוא מצויד בהתאם: גינה מוזיקלית (מתברר שאני לא באמת יודע לנגן את הנעימה ההיא מ"מפגשים מהסוג השלישי"), גן שעשועים עם מגלשות ומתקנים, וחוץ מזה מתחם ילדים עם משחקי מחשב ושולחן, ג'ימבורי ואפילו אולם קולנוע. יש גם מזרקות מים ומגלשה חווייתית (שלא יצא לי לחוות, אבל באמת שרק מפאת גודלי).
החדר
"הכותב היה אורח" וכל זה, אז הלילה שלי בנוה אילן היה באחד מחדרי הבוטיק, והתחושה הייתה של מענה לכל צורך: חדר מרווח, חלונות עצומים עם נוף שעושה חשק לצאת החוצה וג'קוזי שעושה חשק להישאר בפנים. שום דבר פֶנסי מהסוג שגורם לך לחשוב שכספך מממן את הריטיינר של מעצב הפנים, אבל גם שום דבר שגורם לך לתחושה שחוסכים עליך תחת האצטלה של "מה, אבל שילמת ממש מעט יחסית לגזל הישראלי המקובל".
מהצצה לא מחייבת – לחדר ריק ופתוח! שלא ייכנסו לכם מחשבות קריפיות! – נראה שחדרי הגן הם אפשרות אידיאלית למשפחות. היציאה הישירה אל השטחים הפתוחים שווה לבדה את תוספת המחיר השולית.
מה עושים?
מטיילים, נו מה. אתם במרחק דקות נהיגה מאבו גוש, קיבוץ צובה (או כפי שמכנים אותו הורים לילדים בגיל חד-ספרתי, קיפצובה), קריית ענבים (פעם ראשונה שלי שם, בוודאות לא האחרונה), וכמעט שאין צורך לציין – אלף ואחד מסלולי טיול בדרגות קושי ועבירות משתנות. אם אתם מפזורת "מי פסיכי ללכת בחום הזה" יש בסביבה גם מגוון גדול של מסעדות, יקבים ובתי בד (ומסלולי אופניים, אבל זה שוב כרוך בלזוז).
אגב, לא לשם זה התכנסנו, אבל בערב קפצתי לבר "אימפריאל רד" במלון הסמוך. ותשמעו – אם יש לכם אפשרות להפקיד את הילדים באיזה מחסן או שהתמזל מזלכם לנפוש בלעדיהם, ערב קוקטיילים שם זה משהו לעשות. ובמקרה הזה הכותב אפילו לא היה אורח, הוא שילם כמו כלב!
מה אוכלים?
ויתרתי על ארוחת הבוקר במלון לטובת בראנץ' בקרית ענבים (ספציפית ב-"Les Jumelles", ארוחה שהייתה רחוקה כחצי דקת בישול מאגז בנדיקט מושלם ופיצתה על כך בריבית עם שאר המרכיבים ובראשם האווירה). לעומת זאת דגמתי את ארוחת הערב בסי הוטל, ותנו לי לסכם את זה ככה: היא עשירה דיה ונדיבה דיה כדי ליישם מדיניות ברזילאית.
טוב, אני קולט את המבטים, זה כנראה דורש הסבר: מכירים את הקונספט הברזילאי-בשרי של "אכול עד שיימאס לך לראות את המלצרים שלנו"? אז הטריק לשרוד במקומות האלה הוא להימנע מתוספות וללכת קרניבורי נטו (כן, על לא דבר), והנקודה היא שכשניסיתי את זה בסי הוטל, הקיבולת שלי נגמרה הרבה לפני הבשר.
בשורה התחתונה
אידיאלי למשפחות, מפתיע לטובה עבור זוגות צעירים בשלב התפרני של החיים. פחות מתאים למורגלים בסטנדרט חמישה כוכבים.
מחירים
סופ"ש (שישי-שבת) 1,200-1,650 שקלים לזוג + שני ילדים, כולל ארוחת בוקר. אמרתי לכם, ואליו פור מאני.
סי הוטל, נווה אילן. להזמנות: 073-3133-182. או באתר
*הכותב היה אורח במלון