הגיע הזמן: רק לאחרונה היה מסוכן להסתובב במטולה - ועכשיו מחכים כאן למבקרים

130 שנה מלאו למושבה הצפונית מטולה, ולכבוד החגיגות והעובדה שכבר אפשר לבקר, קפצנו לביקור שהיה בו מהכל: אירועים שמחים, קולינריה, תרבות, טבע, מזג אוויר מושלם, אנשים וגם סיפורים על היסטוריה, אקטואליה ומה שביניהן.

> גם המלונות במטולה החלו להיפתח

בקצה הציפורן של אצבע הגליל, בנקודה הכי צפונית בישראל, שוכנת מושבת הברון החקלאית מטולה. בימיה הראשונים כתבו את שמה 'מתולה' כשימור שמו של הכפר הדרוזי ששכן במקום 'אל-מֻת(ט)לה' שמשמעו התצפית, אבל הקונוטציה המורבידית עודדה, בשלב מסוים, את פרנסיה לבחור בגרסת מטולה והשאר היסטוריה. הלוקיישן של המושבה הפסטורלית מעניין והיא למעשה שוכנת במעין מובלעת בתוך שטח לבנון, ומוקפת משלושה כיוונים - צפון, מזרח ומערב, בגבול ורק בדרום יש כביש גישה שהוא העורק הראשי והיחיד. את היתרון של מטולה חשים ברגע שיוצאים מהרכב, בריזה נעימה מנשבת מרבית שעות היום ומצננת את הגוף גם בימים החמים. הלילות קרירים עד קרים, וההמלצה הגורפת היא תמיד להביא סוודר, גם באמצע הקיץ.

130 הוא גיל מכובד, פרק זמן מרשים בחייה של מושבה קטנה ובמטולה לא מפספסים הזדמנות לחגוג ולשמוח. במיוחד עכשיו. לאורך חופשת הקיץ ועד אוקטובר, יתקיימו שלל אירועים פתוחים לציבור בימים חמישי או שישי. לפני שבוע זה היה יריד חקלאות, קולינריה, תרבות ואומנות, עם דוכנים של בעלי עסקים מהצפון החל מיין של כרם הר זמר בדישון, דרך דובדבנים ואוכמניות מהגולן ומשחות טבעיות מכפר הנשיא, ועד עוגיות, כלי קרמיקה, שתילי פירות יער ומופעים אל תוך הלילה. האווירה הייתה שמחה ותוססת וניכר שהתושבים שמחו להיפגש מחדש, אחרי חודשים ארוכים של נתק. ב-30.7 יתקיים ערב טברנה ויריד רחוב לכבוד יום האהבה.

פעילות קיץ נוספת תתקיים מדי יום שישי בשעה 11:00 – סיור עם ראש המועצה דוד אזולאי שפתוח לקהל הרחב בהרשמה מראש ובחינם. הוא מתחיל במבנה המועצה ומסתיים בתצפית מרהיבה מבית שנפגע במלחמה. הסיור והוא קדימון חשוב לכל מי שמבקש להכיר את מטולה לעומק ופורס את התשתית ההיסטורית ועליה שכבות של אקטואליה עכשווית. נפגשנו כאמור בכניסה למבנה המועצה המקומית, מבנה שקיים 129 שנה והפך למוזיאון ונחשב למבנה המועצה הוותיק בישראל. יש בו צילום היסטורי של הכפר הדרוזי, תמונות של ראשי המועצה לאורך השנים, צילומים של ימיה הראשונים ועוד. בלשכה שלו, סביב קערת פירות של חקלאי מטולה, הוא מדבר על ההיסטוריה המקומית, על רחוב הראשונים ו-58 הבתים שלאורכו שאכלסו את משפחות הראשונים, ועל סוגיית הביטחון מימיה הראשונים של המושבה. אזולאי מספר בהרחבה גם על אירועי המלחמה והתקופה הקשה שהביאה התמודדות לא הגיונית של רשות מקומית עם סוגיות ביטחוניות. צפינו בסרטונים שנקלטו במצלמות על ירי ופגיעות בבתים, הוא סיפר שרק 60% מתושבי מטולה חזרו למושבה ולמרות כל זאת הוא מדבר על החיים במקום, על הרצון לפתח והצורך לדבר על צמיחה.

אחר כך יוצאים לשטח ורואים את תנופת השיקום והפיתוח המרשימה, את הטיילת החדשה מעל נחל עיון ואת הגשר הרומי כולל סיפורים על המאבק על המים. בגדר הטובה אנחנו נזכרים בימיה הטובים עם גבול פתוח ואילו היום יש בה אנדרטה לחללי צד"ל. בהר צפייה עמדנו במרפסת בבית שנפגע מארבעה טילים בזה אחר זה. הנוף מכאן מטורף. כל עמק עיון לפנינו, והיסטורית מתברר שזהו שטח של חקלאי מטולה, 4,000 דונם שחולקו למשפחות המושבה בימיה הראשונים והופקעו. מעליו שלושה כפרי נוצרים שעומדים על תילם ומסביב כפרים שיעיים ששוטחו לחלוטין. הסיור מסתיים ברחוב הראשונים עם סיפורי הבתים והאנשים.

עם המידע והסיפורים, כל ביקור נוסף מקבל משמעות, וכזה היה גם הביקור אצל זמי רביד. בגדול לו רביד היה חי בניו יורק, בלונדון ואפילו בתל אביב, סביר שהיה אדם מפורסם יותר עם קריירה מפוארת, אלא שהוא חי בצניעות במטולה המרוחקת ואת כישוריו הפליא לאורך השנים בארץ, בעולם אבל בעיקר באירוח מפגשים בביתו. הוא למד פסנתר כשהיה ילד ובהמשך גילה שיש תריסר כלי מקלדת שונים וזה ריתק אותו, אז הוא החל לקנות כדי לנגן וללמוד והביא גם מהעולם וגילה שוני בגוון הצליל, בעוצמה שלו ובאפשרויות. עם השנים הפך לחוקר בין-לאומי לתולדות כלי המקלדת אבל חטא והוסיף גם כלי נשיפה ומיתר והקשה. התחיל לקבל כלים והמחקר הפרטי הפך לאוסף של כ-400 פריטים מעשרות ארצות. רביד אומנם הופיע ברסיטלים בעולם, ליווה מקהלות ונתן הרצאות, ועדיין מוזמן, אך הבסיס היה מופע שיצר בביתו והציג את הכלים עם סיפוריהם מלאי הומור בשילוב קטעי נגינה בהם בלט כישרונו הרב. לדבריו אירח 35,000 מבקרים ואז הגיעה המלחמה ורקטת בורקן נפלה על ביתו שחרב. בסיוע חברים ומשפחה פונו הכלים ושייריהם למוזיאון א"י שם טופלו, שוקמו ותוקנו וניצלו כ-300 מהם. בתום שיפוץ הבית, חזרו ארגזי הכלים למטולה, יום לפני מלחמת איראן השנייה.

"לכאורה זה נראה מסודר" הוא אומר, "אבל זה לא. רק אחרי המלחמה פתחנו ארגזים ועכשיו הכל שוב יוצא לאור אבל יש עוד עבודה". בגיל 84 רביד ממשיך לנגן ומארח קבוצות קטנות בתשלום סמלי. אם אתם באזור, אל תפספסו הזדמנות ותנו לאיש להפליא באצבעותיו על העוגב, החלילים ושאר הכלים הנדירים והיחידים מסוגם בעולם, ותוכלו לצלול לחוויה חד-פעמית מרגשת (לפרטים: 052-699-7073).

כשמשוטטים ברחוב הראשונים, בין בתי האבן ההיסטוריים, מגלים שלא מעט עסקים קטנים חזרו לפעילות ויש בהם חיים. עיוני היא חמארה - מסעדה/פיצרייה, שנפתחה לפני כשנה על ידי דניאל דורפמן, איש אנימציה, שנקלע לעסקי המזון במקרה, וניהל במשך שנים מסעדה שפעלה באותו הלוקיישן. אלא שבעליה סגר אותה עקב המלחמה ודורפמן קיבל זאת קשה. הוא החליט שלא לוותר, לקח עליו את המסעדה החבוטה, שיפץ מהיסוד במו ידיו, ערך שינויים והתאמות ופתח מחדש. במלחמת איראן הראשונה, כשנשאר לבד, ידע שלא יסגור "כי זה גזר דין מוות" והמשיך לעבוד ולתת שירות. מאז המנטרה שלו היא להסתגל לשינויים, לא לפחד לעבוד קשה ובעיקר ליהנות מהעבודה, מהשירות ומשביעות רצון הלקוחות כי זה הכי חשוב. והם מרוצים וכל כך מודים לו בכל רגע, כי הפיצות נהדרות והסלטים מרעננים ויש קפה ובירה, ושירות טוב ואווירה כיפית ושמחה לכל המשפחה. דורפמן משתף שיש התעוררות וכדרכו הוא אופטימי ומלא תקווה.

מרבית העסקים במטולה נשענים על תושבים וחיילים ושבו לשגרה כדי להיות שם למענם, וזה לא מובן מאליו. הלקוחות מצדם מפרגנים הכי בעולם, בין היתר גם להמבורגר הסמטה עם הסיפור המרתק. דור יעקב היה בכלל חובב פיצות שרצה מקום קטן לעצמו, אלא שאשתו, הקונדיטורית, חלמה על המבורגרייה והם חישבו מסלול מחדש ופתחו את 'הסמטה'. יעקב ידע שבשלב מסוים יפתח סניף בתל אביב ואכן ב-8.10.23 היה אמור להתחיל שיפוץ שמן הסתם נדחה, בזמן שהמקום במטולה נסגר. הסניף התל-אביבי נפתח וחווה שינויים וכעת הוא פועל בעזריאלי באמצע השבוע. במטולה פתח מחדש לפני חודשיים, בסופי שבוע. עכשיו תשאלו מה הסיפור ולמה עושים עניין מעוד המבורגר? אז מתברר שיש לו תערובת בשר ייחודית, כנראה גם ממכרת, ויותר מזה כל המתכונים שלו מהלחמניות ועד הרטבים (למעט הקטשופ) והטעם מנצח. יש כמה סוגים לצד מנות כמו נאגטס, טאקוס, תוספות ואפילו עוגה באסקית של זוגתו. תעקבו ברשת לשעות הפעילות, השירות עצמי, אל תופתעו אם יהיה תור בכניסה.

בסמטה יש גם בר יין חמוד וגלריה מתוקה שאפשר לפקוד ובנוסף נפתחה לפני שנה עגלת 'קפה גולדי' של התאומות עופר וליאור פיין. המיקום, מעל פארק המעיין, הורס בזכות הנוף להר צפייה ורכס רמים ולעמק החולה המשובץ חלקות חקלאות מוריקות. עם הבריזה הנעימה, הן סיפרו שעולם הקפה קרוב לליבן וכאשר שבו מפינוי ממושך חלמו על עגלה והוריהן סייעו בהגשמת החלום. גולדי הייתה כלבתם האהובה שרצו מאוד להנציח ולכן זו עגלה ידידותית לכלבים, יש מים, חטיפים ופרלמנט כלבים מקומי. בעגלה מחצלות להשאלה ומשחקי שש-בש ואחרי שהמקומיים והחיילים התאהבו, הצטרפו אט אט גם המטיילים. מה הן מגישות? מאפים טריים, קפה משובח ביותר, עוגות, כריכים ולכבוד העונה - סדרת משקאות קיץ כמו שוקו מרשמלו, ברד נחשים ועוד. עם הבריזה, הנוף והטעמים הן ממשיכות לחלום על בית קפה או בית קלייה ואולי אפילו על פיתוח האפייה, ועד אז נעים וטעים שם והיה קשה לעזוב. העגלה סגורה בימי ראשון, שעות הפעילות המדויקות מופיעות באינטרנט.

הבנות לבית פיין הן צאצאיות למייסדי מטולה שנטועות במושבה ואינן היחידות. ליאור בז, שסבו ברוך היה הנוטר הראשון במושבה ומהיחידים שנשארו בה כשפונתה בפרעות 1921, היה שנים איש ביטחון ומפקד כיתת הכוננות במלחמה. במקביל הוא מפעיל את מתחם האירוח 'נחלת איכרים' הכולל ארבעה צימרים שמתאימים לזוגות ולמשפחות ונפתח שוב מחדש. היחידות הכפריות, מעוצבות בריהוט עץ מלא והן שונות במבנה. יש בהן מטבחונים מאובזרים למשעי, בחלקן ג'קוזי וספות נפתחות והמתחם קלאסי למשפחה מורחבת. בחצר המשותפת פינות ישיבה וערסלים וחדר אוכל בו מוגשות ארוחות בוקר המשמש את האורחים לסעודות נוספות וחברותא.

מטולה היא מושבה קהילתית עם יוזמות מגוונות, שתיים מהן זמינות גם לאורחים. בסמטה ליד הסמטה נמצאת חנות יד שנייה 'מטושלך', משחק מילים עם 'מטולה שלך', שפועל בהתנדבות נשות המושבה. אנשים תורמים (ביגוד, צעצועים, ספרים וכו') הן מארגנות ומוכרות (בכ-10 שקלים לפריט) והכסף, חוזר לקהילה. לא הרחק ברחוב הראשונים פועל פאב קהילתי בימי חמישי, אף הוא בתשלום סמלי עם בירות, יין ונשנושים.

אם חפצה נפשכם בקצת טבע משובב, שמורת נחל עיון היא היעד שלכם. בבוקר בדרך כלל נעים ואפשר לנסות את המסלול המלא ממטולה עד מפל התנור (נדרשת הקפצת מכוניות), אם חם ניתן להסתפק בהליכה קצרה למפל התנור ובילוי בבריכות השכשוך המרעננות.