"רוב הסביבה שלנו חשבה שזה לא נורמלי לטוס עכשיו עם ילדים קטנים"

בימים שבהם לוח הטיסות בנתב"ג נראה יותר כמו רולטה רוסית של ביטולים מאשר לוח המראות, והיצע הטיסות הצטמצם מאוד, יש מי שמסרבים להרים ידיים. בזמן שהמוני ישראלים מוצאים את עצמם מול הודעות ביטול של חופשות הפסח להן ציפו כל כך, קומץ של מטיילים נחושים החליטו למרות הכל למצוא דרכים עוקפות, יצירתיות ולעתים אף מסוכנות כדי לצאת מכאן.

> הפתרון לפסח: תגבור טיסות דרך טאבה ועקבה

כמובן שעבור משפחות עם ילדים קטנים, הבחירה לצאת לחופשה בזמן מלחמה היא עוד יותר לא פשוטה. "הייתה לנו טיסה מתוכננת לתאילנד בתחילת מרץ. קבלתי הצעת עבודה לפרויקט שמאוד עניין אותי ובחרנו לטוס כל המשפחה. התכנון היה לעבוד שבועיים וחצי בתאילנד ואז לחבר את זה לחופשה באיים בדיוק על פסח. חוויה משפחתית מושלמת", מספר אמיר, שבחר לטוס בזמן המלחמה יחד עם אשתו ושני ילדיהם הקטנים, בני שנתיים וחצי וארבע וחצי.

הם יצאו למסע לתאילנד שהחל בשטח ירדן. "הבנו שארקיע מתחילה בטיסות חילוץ מאירופה אל שדה תעופה בעקבה וטאבה ומוכרת את כרטיסי הטיסה לטיסות שיוצאות בחזרה. הבנו שיש פה הזדמנות ולקח לנו כמה ימים להבין את המסלול שנעשה. החלטנו שנטוס מעקבה לאתונה - באתונה נהיה 3 ימים ומשם סגרנו טיסה לבנגקוק עם קונקשיין של 5 שעות בדלהי", מפרט אמיר ומדגיש, "זה מטורלל אבל זה הרגיש יותר מטורלל להישאר בארץ".

ומדוע דרך עקבה? "בחרנו לצאת מעקבה בגלל שהדרך מהגבול לשדה תעופה שם היא רק 10 דקות נסיעה. בנוסף, ארקיע דאגו לאוטובוס מסודר לנוסעים מהגבול אל השדה. נעזרנו הרבה בקבוצת פייסבוק לצאת מהארץ בלי לטוס. ויתרנו על האפשרות לטוס מטאבה או דרך עמאן, שאגב מעמאן הטיסות לאירופה במחיר מצחיק", הוא מספר. "נסענו במונית לגבול רבין ליד אילת ולא היו אזעקות בדרך למזלנו. בגבול פגשנו נציגים מארקיע והכל הרגיש בסדר. היה פחד מסוים אבל מהר מאוד נכנסנו לשדה".

למרות שהסביבה הרימה גבה על ההחלטה לצאת למסע חוצה יבשות עם ילדים קטנים בזמן מלחמה, אמיר שלם עם המהלך לחלוטין. "רוב הסביבה שלנו חשבה שזה לא נורמלי לעשות את זה בעיקר כי אנחנו עם ילדים קטנים מאוד. אבל מצאנו חוסן בלברוח מפה ולהיות יחד, בלחשב סיכונים ולצבור חוויות בדיוק בזמן הנכון. אנחנו בחו"ל כבר שבועיים וזאת הייתה החלטה נכונה. להיות הורים זאת עבודה קשה מלאה בבחירות מורכבות. הייתה לנו אפשרות ובחרנו להגן על הקן שלנו", הוא מדגיש.

יצאו לירח דבש במלחמה

אופיר לזרוב (28) מתכננת בהייטק ויוצרת תוכן בעלת הבלוג Ofoodiez באינסטגרם, ובן זוגה, הצליחו במזל לצאת לירח הדבש שלהם דרך נתב"ג. "הזמנו כבר לפני חצי שנה את ירח הדבש שלנו לפיליפינים ויפן עם אמירייטס", היא מספרת. "כשהתחילה המלחמה והיו שמועות על ביטולים בדובאי, הבנו שאנחנו לא רוצים להפסיד את מה ששילמנו והחלטנו לקנות באותו רגע כרטיס יציאה מהארץ".

אחרי שיטוט אינטנסיבי באינטרנט, הם מצאו בעצמם מקומות על טיסה מנתב"ג של "אייר חיפה", ללא כל סיוע של סוכן נסיעות. "טסנו שבוע לפני התאריך המקורי עם אייר חיפה לאתונה, וזה עלה לנו 450 דולר לאדם", היא משתפת, "המטוס היה מלא וקטן, והיה לנו מזל שמצאנו טיסה. אולי זה כי הזמנו רגע לפני שכולם עפו על הטיסות היוצאות מהארץ".

האווירה בנתב"ג הייתה ריקה ושקטה. "היה ממש ריק בשדה, כל הצ'ק-אין עבר לקומה למטה בגלל המרחב המוגן והקומה למעלה הייתה ריקה לגמרי. רק חמש-עשר דקות אחרי ההמראה, כשראיתי מהחלון שחצינו את הארץ, הבנתי שלא חוזרים אחורה בגלל איום טילים וזה באמת קורה".

המסע שלהם למזרח, ללא מעבר במדינות ערב, הפך למסע חוצה יבשות. "מאתונה טסנו לפריז, משם נטוס לסין ורק אז למנילה", מפרטת לזרוב את המסלול היצירתי, ומציינת את המחיר הכבד: "ההלוך עלה לנו 3,500 דולר לשנינו, לעומת 1,200 דולר שתכננו במקור, אבל כל המלונות שלנו כבר היה משולמים מראש בפיליפינים ולא הסכימו לבטל לנו, אז החלטנו להשקיע את הסכום הזה".

על אף המרחק, הניתוק מהארץ אינו מוחלט. "אנחנו עובדים בשבוע הקרוב מרחוק ופתאום יש אזעקות באמצע פגישה אצל הקולגות בישראל ואנחנו עוצרים הכל", מספרת לזרוב, "המצב כן מורגש, אבל ננסה להתנתק כמה שאפשר כדי ליהנות מהטיול".

ומה לגבי הדרך חזור? "יש לנו כרטיס חזור עם אמירייטס לסוף אפריל אבל הם ביטלו טיסות ולא עונים לנו", לזרוב מסבירה ומרגיעה, "בכל אופן זה צרות של עוד חודש, אנחנו מקווים שהמלחמה תסתיים עד אז אבל אם היא תימשך כמובן שלא נחזור דרך דובאי ונצטרך למצוא דרך אחרת". מיכל גם לא מוטרדת כרגע מכל: "אני מאמינה שאם הצלחנו לצאת עכשיו, אנחנו נצליח לחזור בכל מצב".

ואחרי כל המאמצים – האם שווה לצאת לחופשה למרות הכל? "אני ממש ממליצה להכין אנשים מנטלית לזה שזה מסע, זה לא רק פאן", מדגישה מיכל וממליצה, "חוץ מזה אני לא ממליצה לנשים לעשות את המסלול של שארם לבד. כדאי לבוא עם שותף או שותפה ולהיעזר בקהילות הישראליות בפייסבוק".

לזרוב מאמינה שהכל היה שווה את זה. "אני לא יודעת אם הייתי עושה את כל הטרחה הזו בשביל חופשה קצרה, אבל לנו בסוף היה ירח דבש שהתכוננו אליו הרבה מאוד זמן והוא שולם ברובו", היא אומרת וממליצה, "למי שיש חופשה ארוכה וחשובה כזו הייתי ממליצה לעשות את המסע הזה למרות הכל".

המסע המפרך להודו

מיכל (30) ובן זוגה תכננו לנסוע לטיול ארוך שיפצה על תקופה ארוכה של דחיות ומתח. "תכננו לעשות טיול ארוך עוד לפני תחילת המלחמה, זה בעצם הטיול הגדול השני שלנו אחרי הצבא", היא מסבירה. "הטיול נדחה המון זמן בגלל 7 באוקטובר, וכל פעם זה נדחה סביב המלחמות והמצב בארץ". לאחרונה, הדחיפות לצאת לטיול הפכה לקריטית ממש: "בן הזוג שלי היה בנובה והרגשנו שאנחנו ממש צריכים להתאוורר מכל מה שקורה פה. בזמן האחרון התחילו לו תסמיני פוסט-טראומה, ופשוט הרגשנו שאנחנו לא יכולים להישאר כאן עכשיו".

כדי לצאת לטיול ארוך כזה הם נקטו צעדים מקדימים. "עזבנו את הדירה, עזבנו הכל, טיפלנו מול העבודה בהכל ותכננו לטוס ולחזור אחרי חודשיים כדי למצוא דירה חדשה", היא מספרת. למרבה האירוניה, המלחמה מנעה מהם את החלום הזה ברגע האחרון: "ביום הראשון של התקיפה האיראנית הייתה אמורה להיות לנו טיסה להודו באחת עשרה בבוקר, והיינו בדרך לנתב"ג כשהתחילה האזעקה הראשונה".

התקווה שהשמיים יפתחו תוך ימים ספורים התבדתה, והם מצאו את עצמם נודדים בין פתרונות זמניים: "היה לנו בראש שתוך חמישה ימים זה יסתדר וייפתח, וכל הזמן היינו מוזנים משמועות. בינתיים התארחנו אצל המשפחה שלי וזה היה מאתגר, עד שבשלב מסוים החלטנו לנסוע לאילת כדי להתאוורר קצת. אבא שלי, שתכננו לטייל איתו גם במקור, הצטרף אלינו למסע הזה".

הניסיון למצוא שקט באילת הפך גם הוא לסצנה מתוך סרט מלחמה. "נסענו לאילת ועשינו קמפינג בחוף, ויומיים אחרי שהגענו התחילו אזעקות גם שם", היא מתארת, "פיקוד העורף והמשטרה הגיעו ואמרו לנו לפנות את החוף, אמרו שאי אפשר להישאר ו׳חפשו את עצמכם במקום אחר׳".

ברגע הזה הם קיבלו את ההחלטה לצאת בכל מחיר לחופשה דרך מצרים. "ניסינו להבין מה קורה והייתה תחושה שאם חוזרים למרכז לא יהיו טיסות בכלל", היא מסבירה. וכך מיכל, בן זוגה ואביה יצאו למסע ארוך להודו דרך מצרים. "שילמנו מחיר גבוה מאוד. הטיסה המקורית עלתה 350 דולר ובפועל שילמנו 1,400 דולר לכרטיס", היא מתארת, "קנינו טיסה נורא יקרה דרך שארם ויום למחרת כבר עברנו את הגבול בטאבה. הבנו שהאווירה הופכת לעוינת ככל שנכנסים עמוק יותר לתוך מצרים".

היא טוענת שבשדה התעופה בשארם א-שייח' הם נפגעו מאפליה כלפי ישראלים. "בשארם התחיל הבלגן, היה ברור שהבעיה היא שאנחנו ישראלים", היא קובעת נחרצות, ומתארת את היחס: "עוכבנו באופן מכוון ועברנו יחס משפיל שכלל צעקות ואמירות גזעניות. גם ראינו איך משגעים יהודים אמריקאים עם שטריימלים שנדפקו שם שעות על כלום". לדבריה, החוויה האישית שלה מול הבודקת הביטחונית הייתה משפילה במיוחד: "היא שאלה מהיכן אני וכשעניתי ישראל היא אמרה 'I don't like you, you are ugly'. היא ניערה את השיער שלי ואת הגוף שלי בצורה אגרסיבית וחזקה תוך שהיא עושה פרצופים, ואני פשוט קפאתי".

מעבר לכך, היא מספרת שהם נאלצו להתמודד עם דרישות לתשלום שוחד. "אחד העובדים תפס לאבי ולבן זוגי את התיק ולא הסכים להחזיר אותו עד שלא הבאנו לו כסף", היא מספרת, "נתנו לו 100 שקלים רק כדי שישחרר את התיק, כי הרגשנו שאם נפתח את הפה או נהיה אסרטיביים הם פשוט יעכבו אותנו עוד יותר".

גם אחרי שהצליחו לצאת ממצרים ולהגיע לקונקשיין ברומא, המסע להודו המשיך לספק הפתעות. "בדלהי עברנו תחקיר של 40 דקות בשדה. ההודי שאל אותנו מה אנחנו חושבים על זה שהורגים ילדים בעזה ומה נגיד אם נראה מישהו איראני", היא משחזרת, "הוא ממש נכנס איתנו קשות לתוך הנושא, שאל מה אנחנו חושבים על ביבי ועל פלסטין. אני רוצה להאמין שהוא סתם היה סקרן".

בסופו של דבר, אחרי מסע של 50 שעות ועלות של כ-2,000 דולר לאדם כולל מעברים, הם הגיעו לגואה. "אני מותשת ברמות ובשוק, אבל שמחה שעשינו את זה", אומרת מיכל כשהיא מנסה לעכל את המעבר, ומוסיפה: "פה הכל שקט, אין אזעקות. לפעמים אופנוע עובר ואנחנו בטוחים שזו אזעקה, אבל עוד רגע זה יירגע".