עיר תת-קרקעית: מה קורה אחרי שאתם שולחים את המזוודה שלכם בנתב"ג?

רגע אחרי שאתם נפרדים מהמזוודה שלכם בדלפק הצ'ק אין בנתב"ג ורואים אותה נעלמת מאחורי המסוע, מתחילה דרמה תפעולית אדירה שרובנו כלל לא מודעים לקיומה. אנחנו מצפים לפגוש את המזוודה שוב ביעד כאילו כלום לא קרה, אבל מאחורי הקלעים פועלת עיר תת-קרקעית שלמה, מורכבת ומסועפת עם חוקים משלה.

מהמיתוס על מי מקבל את המזוודה ראשונה בנחיתה, דרך החפצים הכי הזויים שנשלחו אי פעם לבטן המטוס, ועד ל"בלשים" בנתב"ג שפותחים שקיות של שואבי אבק כדי למצוא טבעת יהלום אבודה, יצאנו לבדוק את כל הסודות מאחורי הקלעים של עולם הכבודה.

"עולם אפרורי ואפל": המסע אל בטן המטוס

המסלול שהמזוודה עוברת מרגע הפרידה ועד לבטן המטוס הוא מסע ארוך במערכת מסועים מורכבת שנפרסת על פני קילומטרים מתחת לאדמה. "המסע של המזוודה הוא מסע מדהים שמתחיל למעשה מהצ'ק-אין ועובר את כל מערכת המיון, שזה עולם שלם שנמצא מתחת למסועים", מתארת מיכל בנין, ראש אגף תחנת ישראל של אל על בנתב"ג, שתחת ניהולה כ-700 עובדים, "מדובר בעולם אפרורי ואפל, סוג של מנהרה ענקית ועצומה עם קילומטרים של מסלולים, המון סללומים ותנועות מעגליות. המזוודה עוברת שם סריקות ביטחוניות במערכות CT מתקדמות, ונעשית שם הפרדה מדויקת לתאים לפי טיסות, יעדים, נוסעי טרנזיט ונוסעי VIP".

>> בלתי נסבל: נוסעים בעולם זועמים על הדבר החדש שצריך לשלם עליו בטיסות

>> העוקץ חזר: מזוודות אבודות בנתב"ג ב-22 שקלים

>> אל תנסו: זו הסיבה שלא כדאי לכם לשים סרטים על הכבודה

לפי מיכל, החלל העצום שמתחת לטרמינל נראה ממש כמו עיר מתחת לאדמה: "זה אולם כל כך גדול שאין בו צמתים ואי אפשר לראות את הקצה שלו. למרות המורכבות, הסיכוי שמזוודה תיפול מהמסוע נמוך מאוד, וגם אם זה קורה יש שם עובדי תפעול, סבלים ואנשי ביטחון שתמיד יאספו אותה. לא תהיה מזוודה שתישאר מחוץ למסוע יותר משעה, היא פשוט חייבת להגיע למטוס". משם, המזוודה ממשיכה עם רכב תפעולי היישר אל המטוס.

למה אנחנו עדיין מחכים? המסתורין של זמן ההמתנה למזוודה

אחרי הנחיתה, רגע ההמתנה למזוודה יכול להרגיש כמו נצח. לפעמים המזוודות יוצאות תוך דקות ולפעמים זה לוקח שעה. למה? מסתבר שזה הרבה פעמים רנדומלי לגמרי: "ההמתנה למזוודות מאוד משתנה ותלויה לרוב בזמינות של עובדי הנמל, בעומס באותה שעה ובמרחק החניה של המטוס מהטרמינל, בין שמדובר בעמדה מרוחקת או בשרוול", אומרת בנין ומסבירה, "אם היו באותה שעה עשר נחיתות בו-זמנית, זה משפיע ישירות על היכולת של כוח האדם. לפעמים גם בדיקות ביטחוניות מעכבות את התהליך, אבל אנחנו מבינים את החשיבות של המהירות ולכן יש אצלנו עובד על כל טיסה שתפקידו לזרז כמה שיותר את הגעת הכבודה למסוע בארץ".

מנפצים את המיתוס: מי מקבל ראשון את המזוודה?

האם הגעה מוקדמת לצ'ק-אין תבטיח שהמזוודה תצא ראשונה במסוע בנחיתה? או שאולי להפך ועדיף דווקא להגיע אחרונים? שלל מיתוסים סופרו על הנושא, אך מתברר שאין ממש טריק שיאפשר לכם לקבל את המזוודה לפני כולם: "אין חוקיות לסדר, זה לגמרי מיתוס", מסבירה בנין, "סדר ההעמסה נקבע בין היתר לפי איזון המטוס, היעדים וסוג הכבודה. בסוף, זה תלוי גם לאיזה קונטיינר המזוודה נפלה, אם בטיסה אחת יש מספר רב של קונטיינרים, המזוודה שהגיעה ראשונה יכולה באותה מידה להגיע גם אחרונה למסוע". מה שכן עוזר לדבריה, זה סטטוס יוקרה: "מי שיקבל ראשון את המזוודה בנחיתה הם נוסעי מחלקות עסקים ויוקרה, וגם לקוחות גולד, פלטינום וטופ במחלקת תיירים. לגבי כל השאר, זה פשוט עניין של מזל".

איך תבטיחו שהמזוודה תחזור אליכם? טיפים למקצוענים

הסיוט הכי גדול בכל חופשה הוא שהמזוודה לא תגיע ואולי חלילה תלך לאיבוד. לבנין יש כמה טיפים חשובים להכנת המזוודה שיחסכו לכם לא מעט כאבי ראש בנחיתה. "הטיפ הכי חשוב הוא לשים תגי זיהוי ברורים מאוד עם שם מלא וטלפון, ולצלם את המזוודה ואת הברקוד שקיבלתם מהדיילת בצ'ק אין", אומרת בנין ומדגישה, "הצילום הזה הוא קריטי. אם המזוודה מתעכבת, קל לנו הרבה יותר לזהות אותה לפי תמונה מאשר לפי תיאור כללי. כמובן שגם AirTag הוא פתרון מושלם שנותן שקט נפשי".

איך חברות התעופה מנסות למנוע מטעויות כאלה להתרחש? "בכל טיסה מגיע קצין מבצעים ממש לפני ההעמסה ליד המטוס ובודק כמעט מזוודה מזוודה שהתג שעליה אכן רלוונטי לטיסה. ההבנה שלנו היא שמאחורי כל מזוודה יש אדם, ואנחנו לא מתייחסים לזה רק כאל חפץ אלא ממש כאל סיפור אישי".

הבלשים של נתב"ג: מבצע "שמיכי" וחיפוש בתוך שקיות אבק

תהיתם פעם מה קורה לכל המזוודות האבודות? אחרי שהתייאשתם מלחכות למזוודה ויצאתם מהשדה הביתה, בנמל התעופה רק מתחיל המצוד אחרי קצה חוט. "האנשים במחלקת שירות כבודה הפכו ממש לבלשים", צוחקת בנין ומספרת, "הם מחפשים חשבוניות בתוך הכבודה, ומאתרים אנשים אפילו דרך הפייסבוק והרשתות החברתיות. זה מצליח באחוזים גבוהים מאוד. אנחנו מחפשים את הנוסע במשך כל התקופה, אבל חשוב לדעת שאם אחרי שלושה חודשים המזוודה לא נדרשת, היא עוברת לרשות המדינה".

חוץ ממזוודות אבודות, אנשים שוכחים גם פריטים רבים ויקרי ערך במטוס עצמו. "נוסעים משאירים אחריהם הכל, משיניים תותבות ועד תכשיטים יקרים", מספרת בנין. וכך, מדי יום, הצוותים יוצאים למבצעי "חילוץ" יצירתיים במיוחד: "זה מטורף ומדהים מה שאנשים שוכחים. אין טיסה שלא שוכחים בה דברים: מאוזניות ומחשבים ועד שקיות דיוטי פרי סגורות. הבכי של ההתרגשות שקורה אצלנו כשמוצאים פריט הוא מטורף. לפעמים זה ציוד רפואי או ה"שמיכי" של הילד שהתחבא בפינה של המטוס, שמצאנו אחרי שהוצאנו רכב מיוחד של שירות כבודה כדי לחפש אותם.

המקרים הכי מדהימים הם כשנופלים תכשיטים או עגילים. המנקים שלנו הולכים למערכות הניקוי של המטוס, ואפילו פותחים את שקיות שואב האבק כדי למצוא את הטבעת או העגיל לפני שהכל נזרק. החיבוקים שאנחנו מקבלים כשנוסע מקבל את החפץ שלו חזרה זה רגע מטורף".

לא רק מזוודות: מכדי אפר ועד כלי נגינה ענקיים

מדי יום הצוותים בנתב"ג נתקלים בבקשות מוזרות ומשונות להעברת מטענים חריגים במטוס, שרחוקים מאוד מלהיות מזוודה סטנדרטית. "אנחנו רואים כבודה חריגה שהיא לפעמים מדהימה, כמו כלי נגינה ענקיים שבחיים שלנו לא ראינו, שנוסעים עוטפים אותם בכל כך הרבה פצפצים מרוב דאגה", מספרת בנין, "יש לא מעט נוסעים שמגיעים עם כדי אפר של אחרי שריפת גופה, ואחרים עם ציוד ספורט עצום וציוד סקי מורכב".

מיתוס מדבקת ה"שביר"

לא מעט נוסעים מדביקים על המזוודה מדבקה עם הכיתוב "שביר" בתקווה שיתייחסו אליה אחרת, אבל מסתבר שזה בעיקר מספק שקט נפשי ולא באמת מבטיח טיפול אחר. "המדבקה של 'שביר' היא במידה רבה מיתוס שנשאר מהעבר, ואין לה באמת משמעות מבחינת אחריות חברת התעופה", אומרת בנין, "אולי סבל נחמד בחו"ל יראה את המדבקה האדומה ויתייחס למזוודה בהתאם, אבל צריך להבין שהמזוודות עוברות מערכות אוטומטיות וידיים רבות שאנחנו לא תמיד רואים. הדרך הכי טובה להגן על חפצים שבירים היא לא מדבקה, אלא עיטוף בפצפצים בתוך המזוודה. כמו כן, אני ממליצה לבחור מזוודה איכותית שמתאימה למסע האינטנסיבי שהיא עוברת. אל תשלחו שקיות, אפילו אם הן עבות, כי הן נקרעות בקלות במסועים. בנוסף, אל תדחסו את המזוודה ותפוצצו אותה ביותר מדי פריטים".

הדרמה של הטרולי: למה מתעקשים להוריד אותו למטה?

המאבק על המקום בתאים העליונים במטוס הפך לאחד האתגרים הגדולים של דיילי הקרקע והאוויר בשנים האחרונות. אנשים רבים מעדיפים לטוס עם טרולי מטעמי נוחות וזמן, אבל לפעמים פשוט אין מקום בקבינה. "הקורונה לימדה אנשים לטוס רק עם טרולי כדי לא לחכות למזוודה, אבל יש מגבלת מקום בתאים העליונים במטוס, ולכן אנחנו מעודדים את הנוסעים להוריד את הטרולי לבטן המטוס מראש", מסבירה בנין. "אנחנו שולחים את הטרולי לבטן המטוס ללא תוספת תשלום, אבל יש חברות שגובות על כך כסף. הטיפ שלי לנוסעים הוא תמיד לקחת תיק צד קטן עם תרופות ומסמכים, כי אם אתם לא מהראשונים לעלות למטוס, סביר להניח שהטרולי שלכם יישלח למטה מטעמי בטיחות וצפיפות".

הפרוצדורה המורכבת של הטסת חיות המחמד

הטסת בעלי חיים היא אחד מתהליכי הכבודה הכי עדינים והכי קשים לצפייה בנמל התעופה, לדברי בנין. אומנם כלבים וחתולים במשקל של עד 8 קילו עולים לקבינה, אבל בעלי החיים הכבדים והגדולים יותר עוברים מסלול ידני ומבוקר עד להטסה בבטן המטוס, במקום שבו הטמפרטורה מפוקחת. "כל מה שקורה עם כלבים וחתולים הוא מאוד מבוקר. הם עוברים דרך מעלית החריגים במסלול ידני לגמרי. בסוף מעלים אותם למטוס באופן עדין לתא המטען", אומרת בנין ומספרת, "זה רגע קשה ליד מעלית החריגים. רואים שם פרידות קשות והכלבים לפעמים נובחים נורא, אני אישית שנאתי את הרגעים האלה כי זה קשה להתמודד עם זה. גם בחו"ל יודעים להתייחס אליהם בעדינות ויש מברק שמעדכן את כולם שיש בעל חיים בטיסה".