המשמעות של הקמת בסיס של וויז אייר בארץ

בשבועות האחרונים יש לא מעט דיונים סביב המהלך שמנסה להוביל משרד התחבורה - להקים בארץ בסיס תעופה (האבּ) של ענקית הלואו קוסט ההונגרית וויז אייר בישראל. המהלך מעורר סערה של ממש בענף התעופה בגלל הפוטנציאל שלו לשנות את שוק התעופה בארץ לגמרי.

מצד אחד, הרחבת היצע הטיסות שתביא חברת הלואו קוסט, אם תקים כאן בסיס שלה, צפויה להיטיב עם הצרכן, באמצעות הגדלת מספר הקווים ומספר המושבים – ועקב כך הוזלת מחירים. מצד שני, גורמים בענף התעופה הישראלי מזהירים כי מתחת לפני השטח מסתתרות שאלות כבדות משקל על עתיד התעופה הישראלית, על השוויון בתחרות ועל החוסן הלאומי במצבי חירום.

כרגע הרעיון להקמת הבסיס עוד נמצא בשלב העקרוני שלו ועוד אין שום הסכם קונקרטי או החלטה על תאריך הקמה אופציונלי. כמו כן, הדיון על הקמת בסיס לוויז כבר עלתה לא מעט פעמים בעבר ובכל פעם נפלה מסיבות שונות. האם הפעם זה יסתיים אחרת?

זו הסיבה שרוצים להקים בסיס של וויז אייר בארץ

מאז רפורמת "שמיים פתוחים" ב-2013 הפך נתב"ג לאחד מהשדות התחרותיים בעולם. מספר חברות התעופה הפועלות בישראל עלה, נפתחו קווים חדשים והמחירים מיהרו לרדת עד לכדי טיסות לקפריסין ב-5 אירו - מהלך שנתפס כהצלחה צרכנית מובהקת. אולם השנתיים האחרונות, עם מגבלות המלחמה והירידה הדרמטית בהיקף פעילות החברות הזרות הפעילות כאן, לצד עליית מחירי הטיסות של החברות הישראליות כפועל יוצא, הביאו למסקנה שישראל זקוקה לעוד תחרות חיצונית שתישאר כאן גם בימים מורכבים יותר.

ברמה הכלכלית, המשמעות ברורה: עוד יעדים, עוד מושבים, עוד תחרות, ועקב כך מחירים נמוכים יותר. כפי שמוכיחה רפורמת "שמיים פתוחים", התחרות המוגברת שינתה את השוק הישראלי והפכה את הטיסה לחו"ל לנגישה הרבה יותר. כך, במקרים לא מעטים הנופש בחו"ל זול יותר מהנופש בארץ. במקרה של ערבות לכך שוויז אייר תמשיך להפעיל טיסות מ/אל ישראל גם בעתות מלחמה, נוכל להימנע ממצב שבו החברות הישראליות הופכות למעין מונופול וגובות מחירים מופקעים בעקבות המחסור בהיצע. בסיס של וויז אייר עשוי לבלום התייקרות שכזו ולהחזיר את האיזון לצרכן.

הקמת בסיס תפעולי בנתב"ג תאפשר לוויז אייר להחנות מטוסים בישראל ולהמריא כבר עם פתיחת השדה בבוקר. המשמעות היא שינוי דרמטי עבור הנוסעים: כיום טיסות לואו קוסט רבות שממריאות מישראל נוחתות באירופה בשעות הערב, מה שמחייב לשלם על לילה נוסף לצוות מבלי לנצל את היום. בטיסות החזור רבות מהן ממריאות מאירופה בבוקר - מה שמבזבז לילה נוסף במלון רק עבור הטיסה. אם וויז תוכל להחנות את מטוסיה בנתב"ג למשך הלילה, כשהשדה סגור, היא תוכל להציע טיסות שיוצאות בבוקר מתל אביב ושבות בלילה - חיסכון של זמן וכסף לנוסע הישראלי.

מעבר לאירופה, ישראל עשויה להפוך לשער נוח למזרח של טיסות לואו קוסט. וויזאייר מחזיקה במטוסי A321XLR, ובהזמנות נוספות של הדגם, בעל טווח טיסה של עד כ-8,700 ק"מ. טווח כזה יכול לאפשר, על הנייר, לטוס ישירות מישראל לתאילנד, להונג קונג, לסין, להודו, לסינגפור, לסרי לנקה ועוד - במחירי לואו קוסט. החברה כבר משתמשת בדגם הזה בטיסותיה מלונדון לערב הסעודית למשל. בסיס מקומי בנתב"ג עשוי לפתוח בפני הצרכן הישראלי אופקים חדשים לגמרי שלא היו זמינים עד היום במחירים נגישים.

בנוסף, אחד מהסעיפים הנבחנים במסגרת ההסכם עם וויז אייר הוא הפעלת קו נתב"ג-אילת. המשמעות עבור תושבי העיר הדרומית היא קריטית: חיבור תעופתי סדיר למרכז הארץ, שיתרום הן לחיזוק תיירות הפנים עם הקלה בגישה לאילת והן בהוזלת עלויות נסיעה עבור תושבי העיר. בשנים האחרונות צומצמה פעילות הטיסות לאילת בשל חוסר כדאיות כלכלית, והממשלה נאלצה לשקול מתן סובסידיות כדי להבטיח רציפות תחבורתית. אם וויז תיכנס לפעילות בקו זה, הציבור ירוויח שירות סדיר במחיר תחרותי, ואילת עשויה ליהנות מתנופה תיירותית מחודשת.

זו הסיבה שחברות התעופה לא רוצות להקים בסיס של וויז אייר בארץ

אבל כרגיל יש מי שרוצה לשים מקלות בגלגלים ובעיקר מי שיפגעו ממהלך כזה - אל על, ארקיע וישראייר. לטענת גורמים בעלי עניין בענף התעופה הקמת בסיס תפעולי של וויז בישראל תעניק לחברה את היתרונות בלבד, תוך השמטת הדרישות והמגבלות שאליהן מחויבות החברות הישראליות. בעוד החברות הישראליות נדרשות להשקעות כבדות במערכי ביטחון בחו"ל והיערכות של חודשים ארוכים לפתיחת קווים חדשים מטעמי אבטחה, על וויז לא יחולו עלויות ודרישות האבטחה, והיא תוכל להשיק קווים בהתראה קצרה הרבה יותר. מבקרי המהלך מזכירים כי אם וויז תירשם כחברה ישראלית, כפי שעשתה באבו דאבי למשל (תחנה שנסגרה בינתיים) - ועקב כך תעסיק טייסים וצוות מקומיים, תשלם מיסים ותעמוד בחוקי התחרות והתעופה הישראליים – לא תהיה להם התנגדות. הבעיה, לטענתם, היא יצירת תחרות לא שוויונית שעלולה בסופו של דבר לפגוע בחברות הישראליות.

מעבר לשאלת ההוגנות התחרותית, עולות גם שאלות אסטרטגיות. בעתות חירום החברות הזרות נטשו את השוק, בזמן שהחברות הישראליות נרתמו להשבת אזרחים מכל רחבי העולם, גם כאלה שלא היו נוסעיהן. "חברות כחול-לבן הן נכס אסטרטגי", מזהירים בענף, ומתריעים כי מתן יתרונות מבניים לחברה זרה עלול לפגוע בחוסנן של המקומיות ולהגביר תלות בגורמים שאין להם מחויבות לישראל.

גם תפעולית - נתב"ג כבר מצוי על סף קיבולת, בעיקר בשעות ביקוש השיא של הבוקר. בסיס פעילות של חברה זרה יגדיל את הלחץ ויצמצם את יכולת הצמיחה של החברות הישראליות, שזוכות ליתרון המשמעותי של טיסות הלוך בשעות הבוקר וטיסות חזור בשעות הערב. נוסעים רבים מעדיפים לשלם יותר ולטוס עם חברות ישראליות על מנת לזכות בימי טיול מלאים ולחסוך את הלילות שטיסות ערב לאירופה וטיסות בוקר חזרה לישראל מצריכות.

בנוסף, מציינים גורמים בענף, בסיסי לואו קוסט מוקמים בהרבה מאוד מקרים בשדות תעופה משניים, ולא בשדות ראשיים ועמוסים. בישראל, לעומת זאת, מתוכנן הבסיס להיפתח בנתב"ג. ברור שהשדה נגיש הרבה יותר לרוב הציבור, ולפיכך יהיה הרבה יותר שימושי, אולם תהייה שעולה היא מדוע לא נבחר שדה התעופה רמון למשימה הזו, אותו 'פיל לבן' שנותר כמעט חסר פעילות למרות השקעה עצומה בהקמתו.

הקמת בסיס לוויז אייר בישראל עשויה להיות נקודת מפנה במדינה שבה טיסה היא אמצעי היציאה והכניסה המרכזי ממנה ואליה. הצרכן הישראלי צפוי ליהנות מתחרות רחבה יותר, מחירים נגישים יותר ושעות טיסה נוחות בהרבה, עם פוטנציאל לפתיחת קווים חדשים ומרגשים גם למזרח. לצד החששות שהעלו החברות המקומיות, ברור שהמהלך משקף מגמה עולמית של פתיחת שווקים והעצמת הצרכן. האתגר יהיה למצוא את האיזון בין הגנה על החברות הישראליות לבין מימוש היתרונות הכלכליים שיכול להציע בסיס שכזה - כך שהציבור כולו ירוויח ללא חשש לתעופה הישראלית בעתיד.