לפעמים אנחנו שוכחים את זה, אבל כמו שנאמר במסכת אבות - "בשעת פטירתו של אדם אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד". כלומר, כשנמות, וכולנו נמות, חשבון הבנק שלנו לא ירד איתנו למטה. גם לא הקריירה, הכבוד, ושאר דברי החול.
ובכן, מעשה בעני שחיזר על הפתחים (פעם זו הייתה דרכם של העניים להתפרנס - לעבור מדלת לדלת) והנה הגיע לביתו של איש עשיר מאוד וביקש נדבה. העשיר בדיוק ישב במרפסת עם ספרי חשבונותיו, במטרה לחשב כמה כסף יש לו במזומן ובנכסים. העני ניסה לעורר את תשומת לבו של העשיר וקרקש במטבעותיו. העשיר קלט אותו וביקש ממנו להמתין טיפה. "אני מחשב עכשיו את שווי הנכסים שלי, ואם תסיח את דעתי אני עלול להתבלבל", אמר בטון של חשיבות עצמית מופגנת.
הבקשה העלתה רעיון בראשו של העני. אם העשיר מחשב את נכסיו, מדוע שלא אחשב אני את כספי? ניגש לשולחן בסמוך לעשיר והחל להוציא את כל המטבעות מכיסיו. הוא סידר אותן היטב, חילק לקבוצות של עשר, וחישב כמה "נכסים" יש לו.
מובן שהמחזה שעשע מאוד את העשיר. העני מנסה אולי לחקות אותו, אבל ההבדל בין הכמויות שהם סופרים הוא כמו ההבדל בין שמים לארץ. הראשון מונה רכוש הנאמד במיליונים, ואילו השני סופר בדקדקנות פרוטות. העשיר לא היה יכול להתאפק ועקץ את העני: "למה אתה סופר, אתה רוצה לדעת כמה ייקח לך להגיע לרמת העושר שלי?".
"לא", אמר העני בחיוך נונשלנטי. "כבר ביררתי בעבר מה ההפרש בינינו, ואני לא צריך לחשב את זה". התשובה שעשעה את העשיר. "ולאיזה פער הגעת?", תמה בחיוך, "מה ההפרש בינינו מבחינה כספית?". "עשרה זהובים", אמר העני. "וזו לא השערה או אמדן. כבר ביררתי אצל אנשים יודעי עניין, והם אימתו את הקביעה הזו".
העשיר זקף את אוזניו והעלה שתי השערות בלבו: או שמדובר בעשיר גדול שחי כקבצן, או שהוא סתם עני חצוף שמתחכם איתו יותר מדי ובכל מקרה, בשני המקרים הוא אינו ראוי לנדבה.
"למה התכוונת?", דרש לדעת. "בשמחה", ענה העני. "לא מזמן ביררתי אצל הקברן המקומי מהם הבדלי המחירים בין התכריכים הזולים והיקרים ביותר. הוא ענה לי שיש רק שני סוגי תכריכים - לעניים ולעשירים. ההפרש במחיר שלהם הוא בסך הכל עשרה זהובים".
איך מאזנים בין חסד יתר לכניעה ליצר? קבלה מעשית, הרצאה רביעית
תפסיקו להתחפש לאורתודוקסים: דודו כהן יוצא נגד הניאו-רפורמים וההקלות שהם מבצעים ביהדות