אל תסתכלו בכלי אלא במה שנכנס לתוכו
לפי הקבלה, הבורא שולח את האור האלוקי ישירות אל תוך הכלי של כל אחד ואחד מאיתנו. אלא שהכלי של חלקנו מתרוקן מהר מדי על ידי כניעה ליצר, או מתמלא מהר מדי על ידי חסד יתר. איך מאזנים בין השניים? קבלה מעשית, הרצאה רביעית
כל דבר גשמי בעולם הוא ביטוי של הרצון לקבל לעצמו בלבד - כלי שמושך אליו את האור. לפי הקבלה, הבורא שולח את האור - האור האלוקי שהוא ביטוי של רצון לתת בלבד - ואז מתחילה אינטראקציה: הכלי רוצה להתמלא, ובאיזשהוא שלב יש השבעת רצון – אנו כבר לא צמאים / מבסוטים / מאושרים / שבעים וכד'.
הכניעה ליצר גורמת ליותר אור ממה שאנחנו מסוגלים להכיל ולכן הוא נעצר אצלנו – ואז יש מילוי יתר. הכלי לא מסוגל להכיל את כל האור ולכן הוא מתרוקן בבת אחת, ונוצרות קלפיות שמקטינות את קיבולת הכלי. רמת האושר קטנה באופן אוטומטית, ואף קשה יותר ויותר לקבל את האור, כדוגמת אנשים שלא מרוצים משום דבר, מוצאים בכל דבר פגם והופכים למרירים.
מהות הרוע בקבלה הוא לא רוע מוסרי כפי שהאדם תופס אותו, לא חוקי מוסר ואתיקה אנושיים - אלא רק כניעה ליצר מתוך תגובתיות. הרצון לתת בלבד נקרא חסד יתר, וגם זהו מצב לא אופטימלי. האיזון ביניהם מתבטא ברצון לקבל על מנת לתת - שליטה על הרצון לקבל בלבד.