מהם הכלים שנדרשים למחנכים של הדור הבא?

כשתלמיד נכנס לכיתה עם טלפון בכיס, במכשיר הקטן הזה נמצאים מנועי חיפוש, סרטונים, מאמרים, רשתות חברתיות, כלי בינה מלאכותית וגם לא מעט מידע חלקי, מוטה או פשוט לא נכון. בעבר, אחת המשימות המרכזיות של מערכת החינוך הייתה להנגיש ידע. היום, במובנים רבים האתגר הוא הפוך: ללמד בעולם שבו יש יותר מדי ידע, מעט מדי סבלנות והרבה מאוד רעש רקע.

בקמפוס לוינסקי של המרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, שמכשיר נשות ואנשי חינוך והוראה, מבקשים להתמודד עם המציאות הזאת דרך תפיסה רחבה יותר של חדשנות בהוראה. תוכני הלימוד מתבססים לא רק על היכרות עם טכנולוגיות חדשות, אלא על הכשרה שמחברת בין פדגוגיה, חשיבה ביקורתית, התנסות מעשית, בינה מלאכותית ובעיקר הבנה עמוקה של התפקיד האנושי של אנשי החינוך בתקופה שבה הכיתה כבר מזמן אינה המקום היחיד שבו מתרחשת למידה.

"הוראה חדשנית, בניגוד למה שמקובל לחשוב, היא ממש לא רק שילוב של טכנולוגיה", אומרת ד"ר שבי גוברין, ראש הרשות להוראה חדשנית ומיטבית במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט. "יש עקרונות עומק של למידה איכותית שנכונים אלפי שנים: סקרנות, רלוונטיות, מעורבות, ספקנות וערעור. מבחינתי, כל הוראה שמתבססת על העקרונות האלה היא הוראה טובה. באופן פרדוקסלי, דווקא עידן המידע מאתגר את העקרונות האלה וצריך ממש להיאבק כדי לשמר אותם".

איך באמת מבחינים בין עיקר לטפל?

דווקא בעידן שבו כולם מדברים על כלים דיגיטליים ובינה מלאכותית, ד"ר גוברין מבקשת להחזיר את הדיון למהות. לדבריה, המורה או המרצה כבר אינם יכולים או צריכים להיות מקור הידע היחיד. "בעידן שבו כל המידע נגיש ולכל אחד יש טכנולוגיות מידע אישיות בכיס, תפקיד המורה והמרצה חייב להשתנות", היא מסבירה. "הצורך העמוק ביותר של ילדים וצעירים הוא במשמעות, בעמדה ערכית, והמורה הוא האדם היחיד כמעט שיכול להציע להם את זה. מה זה אומר באופן מעשי? זה אומר שהדיבור שלו עם התלמידים צריך להתבסס על שיחה, ייעוץ, ליווי וחניכה".

מטבע הדברים, השינוי הזה מחייב גם הכשרה אחרת. לצד ידע מקצועי מבוסס, אנשי חינוך נדרשים היום לפתח יכולות כמו למידה עצמאית, פתרון בעיות, חשיבה ביקורתית, גמישות פדגוגית, אוריינות בינה מלאכותית ומתן מענה רגשי וחברתי. "מידע וידע בכמויות עתק נמצאים בכל מקום", אומרת ד"ר גוברין. "חלק מהידע איכותי, חלק ממנו לקוי וחלקו שגוי, מסולף ומוטה. לכן, התלמידים זקוקים לכלים כדי לשפוט אותו ולהעריך אם הוא אמין".

במובן הזה, הכשרת אנשי חינוך כבר לא יכולה להסתפק בשאלה מה צריך לדעת? היא חייבת לעסוק גם בשאלות: איך לומדים, איך בודקים, איך מעריכים מידע ואיך ממשיכים להתפתח בתוך מציאות שמשתנה כל הזמן.

להוריד את החדשנות לקרקע

קרן אטינגר, ראש היחידה לחדשנות וללמידה דיגיטלית במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, מתארת את היחידה "גשר בין רעיונות חדשניים, טכנולוגיות מתפתחות וצרכים אמיתיים שעולים מהשטח". לדבריה, העבודה הזאת נעשית עם מרצים, חוקרים, ראשי תוכניות וסטודנטים, במטרה לתרגם חדשנות פדגוגית וטכנולוגית לעשייה ממשית בקורסים, בתוכניות הלימודים ובמרחבי הלמידה.

גם אטינגר מדגישה שהטכנולוגיה אינה נקודת ההתחלה בבניית הכשרות למחנכים. "אצלנו החדשנות אינה מתחילה מהטכנולוגיה, אלא מהשאלה מה צריך להשתנות כדי שהלמידה, ההוראה והמחקר יהיו רלוונטיים יותר למציאות של היום", היא אומרת. "אנחנו לא מבקשים לשלב טכנולוגיה רק כי היא חדשה, אלא שואלים יחד עם המרצים איזה אתגר פדגוגי אנחנו רוצים לפתור, איזו חוויית למידה אנחנו רוצים ליצור ואיך אפשר להפוך רעיון חדשני להתנסות מעשית שיש לה ערך אמיתי".

אחת הדוגמאות לכך מגיעה מקורס בחינוך המיוחד, שהפך מקורס סמסטריאלי רגיל לשלושה ימי האקתון חווייתיים. במסגרת הקורס, במקום ללמוד על פדגוגיה חדשנית באופן תיאורטי בלבד, הסטודנטיות התבקשו לפתח פעילויות לימודיות משחקיות לתלמידים עם צרכים מיוחדים. הן התנסו עם כלים טכנולוגיים, עקרונות של למידה משחקית ודרכים לפיתוח פעילות מותאמת. לאחר מכן הן בנו פעילויות בעזרת קוד, רובוטים, בינה מלאכותית וגם באמצעים פשוטים יותר, כמו לגו וחומרי יצירה.

ביום השלישי הגיעו תלמידים מבתי ספר לחינוך מיוחד אל הקמפוס והתנסו בתוצרים שפיתחו. "מבחינת הסטודנטיות זה היה רגע שבו החדשנות הפסיקה להיות רעיון והפכה למפגש חינוכי ממשי", אומרת אטינגר. ד"ר גוברין מתארת זאת כמודל שבו המרצים, הסטודנטים, המורים והתלמידים לומדים יחד. "כולנו באותה סירה וצריכים לפתח יחד את דרכי ההוראה והלמידה החדשות של התקופה הזו", היא מדגישה.

בינה מלאכותית לא מחליפה קשר אנושי

כיום ברור שאי אפשר לדבר על חינוך בלי לדבר על בינה מלאכותית. הטכנולוגיה כבר משנה את הדרך שבה מחפשים מידע, כותבים, יוצרים, מתכננים מערכי שיעור ומעריכים למידה. אבל דווקא בשל כך, בקמפוס לוינסקי מאמינים כי השאלה החשובה אינה איך "מכניסים AI" ללימודים, אלא איך משתמשים בו באחריות.

"אנחנו מלמדים את הסטודנטים שלנו להציב תמיד את הפדגוגיה לפני הטכנולוגיה, כך שהכלי הדיגיטלי ישרת את המטרה הלימודית ולא להפך", אומרת ד"ר גוברין. "קודם כול מסתכלים על הילדים, משוחחים איתם, מקשיבים להם. דווקא בגלל הטכנולוגיות הרבות של התקופה שלנו, הילדים וגם אנחנו זקוקים לחיזוק התקשורת הישירה, האנושית והבינאישית".

אטינגר מוסיפה כי הבינה המלאכותית מחייבת את מערכת החינוך לבחון מחדש הנחות יסוד: מה נכון ללמד כשהידע זמין כל הזמן? איך מעריכים למידה כשחלק מהתהליך נעשה בשיתוף עם מכונה? ואיך מפתחים אצל הלומדים יכולת לזהות מידע שגוי, מוטה או משכנע מדי?

בסוף, מאחורי כל הדיבור על חדשנות, טכנולוגיה וכלים דיגיטליים, עומדת שאלה אנושית מאוד: מי יהיו אנשי החינוך שיפגשו את הילדים, את הסטודנטים ואת הקהילות של השנים הבאות? "אנחנו שואפים להכשיר מחנכים שהם אנשים סקרנים, רחבי אופקים, כאלו שאוהבים אנשים ומתעניינים בהם, יזמים בנשמתם ולומדים מתמידים לאורך כל החיים", אומרת ד"ר גוברין.

אטינגר מסכמת במבט אל מי שמתלבטים אם להיכנס לעולם החינוך דווקא עכשיו. "מי שמתלבט אם להיכנס היום לעולם החינוך צריך להבין שהוא ייכנס אליו בדיוק ברגע שבו הוא הכי זקוק לאנשים טובים, חושבים, אמיצים ומסורים. זו תקופה מורכבת, מלאה בחוסר ודאות, אבל דווקא משום כך זו גם תקופה שיש בה הזדמנות גדולה להשפיע ולעצב את פני החינוך לשנים הבאות".