מסביב לכדור

1. מלחמת הכדורגל: איראן על אדמת ארה"ב

המונדיאל הקרוב, כיאה למונדיאל באמריקה, עומד לשבור שיאים עוד לפני שהכדורגלנים ינסו לשבור שיאים משלהם. זה יהיה, בין השאר, המונדיאל הגדול ביותר (48 נבחרות ו-104 משחקים), הארוך ביותר (38 ימים), הרווחי ביותר (התחזיות מדברות על כ-13 מיליארד דולר) והיקר ביותר (לאחרונה הוצעו למכירה כרטיסים למשחק הגמר ביותר מ-2 מיליון דולר). לצד אלו, הוא גם יציין תקדים היסטורי שונה, יוצא דופן: הטורניר הראשון שבו אחת הנבחרות המשתתפות נמצאת בעימות צבאי ישיר ופעיל עם המדינה המארחת.

• המדריך למונדיאל 2026: כל הנבחרות, הבתים והדרך אל הגמר

ב-25 במרץ 2025, כשאיראן העפילה למונדיאל, רבים תהו אם ממשל טראמפ יאפשר לה להשתתף במשחקים לאור העובדה שעל האיראנים חל איסור מוחלט להיכנס לארה"ב. מאז העניינים רק הסלימו, וכעת איראן צפויה לשחק על אדמת ארה"ב רק שלושה חודשים לאחר שזו תקפה אותה במבצע "זעם אפי" (בפקודת חתן פרס פיפ"א לשלום דונלד טראמפ), ובשעה שהשתיים מוסיפות להחליף מהלומות צבאיות ודיפלומטיות. בתרחיש מסוים ולא מופרך, הן אפילו עשויות להעתיק את הקרבות במצר הורמוז לאצטדיון בטקסס. "אנחנו בטריטוריה לא מוכרת", הודה פרופ' ג'ולס בויקוף, מומחה לפוליטיקת ספורט מאוניברסיטת פסיפיק באורגון.

ב-28 בפברואר, עם תחילת המתקפה על איראן, חגג אנדרו ג'וליאני, ראש כוח המשימה של הבית הלבן לגביע העולם, את מה שהגדיר כמותה של "נותנת החסות הגדולה ביותר לטרור (...) עם הכדורגל נתמודד מחר – הערב אנחנו חוגגים את האפשרות שלהם (האיראנים – נ"ש) לזכות בחירות". החירות, כידוע, לא הגיעה. נותר להתמודד עם הכדורגל.

טראמפ טען בתחילה ש"ממש לא אכפת" לו אם איראן תשתתף במונדיאל או לא. ימים אחדים לאחר מכן צייץ נשיא פיפ"א ג'יאני אינפנטינו, בתום שיחה עם טראמפ, כי "הנשיא חזר על כך שהנבחרת האיראנית מוזמנת, כמובן, להתחרות בטורניר". אלא שיום למחרת צייץ טראמפ עצמו שהאיראנים אמנם מוזמנים, "אבל אני ממש לא חושב שכדאי שהם יהיו כאן, למען חייהם ושלומם".

האיראנים שיחקו בתחילה, לפחות כלפי חוץ, את המשחק של "מי בכלל רוצה להיות במונדיאל שלכם". ב-2 במרץ אמר מהדי טאג', נשיא התאחדות הכדורגל האיראנית, כי "אי אפשר לצפות שנמתין בתקווה להשתתף בגביע העולם", ובהמשך דרש מפיפ"א לקיים את משחקיה של איראן במקסיקו, השותפה לאירוח הטורניר, ולא בארה"ב כפי שתוכנן. אחמד דוניאמאלי, שר הספורט האיראני, אמר כי השתתפות הנבחרת במונדיאל היא "ללא ספק בלתי אפשרית". מעבר למתיחות, ייתכן שבעיני בכירי המשטר (אלו שנותרו מביניהם) עמד גם החשש מפני עריקות למערב; באותם ימים ביקשו כמה כדורגלניות איראניות מקלט מדיני באוסטרליה, שבה השתתפה נבחרת הנשים בטורניר.

הפסקת האש שהוכרזה בתחילת אפריל הציבה את הסולמות הנדרשים בפני כל הנוגעים בדבר. זה לקח זמן, אבל בסוף השבוע האחרון – רק עשרה ימים לפני פתיחת הטורניר – הגיעו הוויזות (אם כי, על פי דיווחים, 14 אנשי צוות לא זכו לוויזה עד כה). בינתיים נחתה הנבחרת במקסיקו, לשם העבירה את מחנה האימונים שהיה אמור להתקיים באריזונה. אבולפאזי פסנדידה, שגריר איראן במקסיקו, סיפר כי לאנשי הנבחרת הותר להיכנס לשטח ארה"ב רק בבוקר של יום משחק, והם נדרשים לעזוב בסיומו. במחלקת המדינה האמריקאית טענו כי האיראנים קיבלו את הוויזות הנחוצות על מנת לאפשר את השתתפותם במשחקים: "לא נאפשר לנבחרת האיראנית לנצל את המערכת כדי להבריח טרוריסטים לארה"ב".

המתיחות הזאת עשויה לרדת בקרוב ממשרדי הפוליטיקאים והעסקנים לגובה הדשא. תרחישים נועזים מפגישים את הנבחרות בשמינית הגמר ואפילו בחצי הגמר; אבל במקרה הסביר שבו שתי הנבחרות יסיימו כסגניות בבתיהן, הן ייפגשו כבר בשלב 32 האחרונות, במעוז היאנקים שבטקסס, ב-3 ביולי – יום לפני יום העצמאות האמריקאי – במשחק שבו אחד מהצדדים יחגוג הישג שיהיה הרבה יותר מניצחון ספורטיבי.

2. נבחרת בורחת ממגפה: ר"ד קונגו והאבולה

נבחרת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (להלן ר"ד קונגו – להבדיל מהרפובליקה הלא-דמוקרטית של קונגו) לא מגיעה עם ציפיות גבוהות למונדיאל: היא ניצבת רק במקום ה-46 בדירוג פיפ"א; העפילה לטורניר בתום דרך ארוכה וניצחון דרמטי בהארכה בפלייאוף הבין-יבשתי; שובצה לבית עם שתיים מהנבחרות הטובות בטורניר – פורטוגל וקולומביה; וזוהי בסך הכול הופעתה השנייה במונדיאל אי פעם, 52 שנים אחרי הבכורה (תחת השם זאיר). אבל עד לא מזמן השאלה לא הייתה אם הנבחרת תגיע עם ציפיות, אלא אם היא בכלל תגיע.

ב-24 באפריל, קצת פחות מחודשיים לפני שריקת הפתיחה של המונדיאל, אותר במחוז איטורי שבר"ד קונגו גבר שחלה בזן נדיר של נגיף האבולה – כזה שאין לו חיסון או טיפול יעיל. הוא מת כעבור שלושה ימים. בתוך שלושה שבועות כבר הוכרז על התפרצות אבולה במחוז, וב-17 במאי – אחרי מאות חולים מאומתים ויותר מ-130 מקרי מוות – הגדיר ארגון הבריאות העולמי את רמת הסיכון לאבולה בקונגו כ"גבוהה מאוד" והכריז על מצב חירום.

ארה"ב אמנם התנתקה מארגון הבריאות כבר ביום הראשון לכהונתו השנייה של טראמפ, אבל מסתבר שהיא עדיין מתייחסת ברצינות לאזהרותיו: המרכז האמריקאי למניעת מחלות הודיע למחרת כי יאסור על כניסת תיירים ששהו בר"ד קונגו ובסביבתה במהלך 21 הימים שקדמו להכרזת ארגון הבריאות. מי שהיה יוצא באותו יום מקונגו, היה מספיק להגיע לארה"ב (אחרי 21 ימי בידוד) יומיים-שלושה לפני פתיחת הטורניר - אבל מי יכול לעזוב את המדינה, למשך יותר מחודש, בתוך שעות? לאוהדים זוהי התרעה בלתי-אפשרית; לנבחרת הכדורגל, שעמדה לקיים מחנה אימונים בבירה קינשאסה לפני נחיתתה ביוסטון ב-11 ביוני, זה שיבש את כל התוכניות.

כל שחקני נבחרת ר"ד קונגו, לרבות המאמן הצרפתי סבסטיאן דזאבר (אך למעט חלק מאנשי הצוות), לא חיים במדינה – ולכן בועת בידוד מחוץ לקונגו הייתה פתרון אפשרי ומקובל על האמריקאים. מחנה האימונים, לרבות הפרידה המתוכננת מהאוהדים הקונגולזים, הועתק לבלגיה. הנבחרת פגשה שם את דנמרק למשחק הכנה, שהפך למשחק ההכנה היחיד שלה לטורניר; משחק נוסף, שתוכנן להיערך בלה לינאה דה קונספסיון שבספרד, בוטל לאחר שראש העיר סירב לארח את הקונגלוזים.

אנדרו ג'וליאני (שמוביל, כאמור, את הטיפול במונדיאל מטעם הבית הלבן) הבהיר שארה"ב "לא תיקח שום סיכונים" בכל הנוגע לבריאות הציבור האמריקאי, הנבחרות והאוהדים, והזהיר כי לא יהסס למנוע את כניסת ר"ד קונגו אם הבידוד בבלגיה לא יישמר כהלכה. ממשל טראמפ טוען שהקצה 160 מיליון דולר לפעולות בתגובה להתפרצות באפריקה, וכי הסיכוי להתפרצות בארה"ב נמוך – אבל אם זה יקרה, הוא כבר יודע (עפ"י דיווח ב"אקסיוס") מי אשם בכך: ארגון הבריאות העולמי (שלא דיווח מיד על ההתפרצות, לא דרש ממדינות להטיל הגבלות על תיירים ו"הוליך את העולם שולל") והאיחוד האירופי (שפעל לפי הנחיות ארגון הבריאות, ולא לפי ההתנהלות האמריקאית).

ההכנות הקונגולזיות, אם כן, לא היו אופטימליות. גם נוכחות האוהדים – שלא זכו להחרגה כמו הכדורגלנים – צפויה להיות דלה. וממילא הנבחרת משובצת בבית קשה עם יריבות חזקות ופייבוריטיות ברורות על פניה. נשמע כמו תסריט לסיפור סינדרלה, לא?

3. 100 דולר לרבע שעה ברכבת: בדרך למונדיאל היקר בהיסטוריה

זה יהיה, כאמור, המונדיאל היקר אי פעם, כיאה לטורניר שמתקיים בערש הקפיטליזם. מדיניות המחירים הדינמית שנקטה פיפ"א, לראשונה בתולדות הטורניר - הנפקת כרטיסים מדורגת ותמחור על פי ביקוש - הביאה למחירים מופקעים, כמו גם לביקורת ציבורית שהולידה חקירה פלילית נגד הארגון בחשד למניפולציות במחירים ולהטעיית צרכנים. נשיא פיפ"א אינפנטינו טען שהוא רק מיישר קו עם השוק האמריקאי: "אתה לא יכול ללכת למשחק קולג', שלא לדבר על ספורט מקצועני ברמה גבוהה, בפחות מ-300 דולר". ואם כך, מה הפלא שהכרטיס הזול ביותר למשחקי נבחרת ארה"ב בשלב הבתים עומד על 1,040 דולר ("כמעט פי שניים ממה שמוציא האמריקאי הממוצע על מזון בחודש", ציינו ב-ESPN)? אפילו טראמפ הודה שלא היה משלם סכום כזה.

אבל כרטיס ביד הוא רק חלק מהסיפור. אוהדים שאינם אזרחי ארה"ב, המבקשים לצפות בשלושת משחקי נבחרתם בשלב הבתים, יוציאו עוד אלפי דולרים עבור טיסות, ויזה, לינה ומחיה. ב-AP העריכו כי אוהד בריטי, למשל, ישלם יותר מ-11 אלף דולר – כמעט רבע מההכנסה הממוצעת במדינה. עבור אוהד ברזילאי, שישלם יותר מ-12 אלף דולר, זה כבר מגיע ל-80% מההכנסה.

אחד האספקטים שבהם יוקר האהדה בולט במיוחד הוא התחבורה הציבורית. בניו ג'רזי, שתארח שמונה משחקים (בהשתתפות נבחרות פופולריות כמו ברזיל, צרפת ואנגליה) באצטדיון מטלייף, העלתה ה-NJ Transit (רשות התחבורה המקומית) את מחיר הנסיעה ברכבת מניו יורק ובחזרה ל-150 דולר – פי 11 (!) ממחירה הרגיל. מדובר, אגב, בנסיעה בת 15 דקות. בעקבות הביקורת, ואולי פשוט בעקבות הביקוש הנמוך, הופחת המחיר ל-98 דולר בלבד. זה לא עזר למכירות; "האת'לטיק" פרסם בשבוע שעבר כי רק 6% מתוך היצע של 320 אלף כרטיסי נסיעה נמכרו עד כה. מנכ"ל NJ Transit תלה את הייקור האסטרונומי במספר הנוסעים (כ-40 אלף למשחק) ובעלויות האבטחה, וטען שמדובר בהוצאה של 48 מיליון דולר שמוטלת כולה על המדינה המארחת. "מנגנוני הגנת הצרכן לא חלים עלינו", הבהיר למצקצקים, "אנחנו מבקשים החזר על ההוצאות".

ועדת אירוח המשחקים בניו ג'רזי הציעה אלטרנטיבה זולה רק מעט יותר – הסעות ממנהטן ב-80 דולר – ונאלצה להצניח את המחיר עד ל-20 דולר בלחץ מוסדות מדינת ניו יורק. חנייה ברחבי האצטדיון היא אפילו לא אופציה, משום שהחניונים הולאמו לטובת מפעלות פיפ"א. אפשר לחנות בחניוני קניון אמריקן דרים הסמוך – אבל גם שם מונהגת מדיניות מחירים דינמית, ומחירי החניות המוזמנות מגיעים ל-225 דולר. מלבדם, באזור אין חניונים גדולים – מוסדרים ובלתי-מוסדרים. יתר על כן: אפילו ההליכה לאצטדיון היא כמעט בלתי אפשרית, והמשטרה הזהירה כי תמנע את הצעידה בדרכים המסוכנות.

בכל הקשור לנגישות עבור האוהדים, האצטדיון בניו ג'רזי הוא אולי הגרוע והיקר מכל החלופות במונדיאל. פיפ"א - מסומאת מהאפיל הניו-יורקרי כמו כולם - העניקה לו את אירוח משחק הגמר.

4. מלחמת מים: פיפ"א נגד הבקבוקים

אבל הטענות כלפי החזירות של פיפ"א לא מתגלמות בכרטיס הרכבת לניו ג'רזי (שהוא, כאמור, באחריות המדינה המארחת), אלא בבקבוק מים. לפני כחודש פרסמה פיפ"א את קוד ההתנהגות באצטדיונים, ובו נאמר בין השאר כי ניתן יהיה להיכנס עם "בקבוק פלסטי רב-פעמי שקוף וריק בגודל של עד ליטר". היא אף חזרה על כך בהצהרה שפרסמה בתגובה לפרסום דוח על סכנת החום במשחקים. זה גם היה הנוהל במשחקי אליפות העולם לקבוצות שערכה פיפ"א בארה"ב לפני שנה.

אלא שלפני שבוע הפכה פיפ"א את ההחלטה "כדי למנוע סיכון ופציעת שחקנים ומשתתפים באירוע", על פי הצהרתה ל"את'לטיק". אפילו האפשרות למלא בקבוק ריק בברזייה ניטלה מהצופים, והם נותרו בחסדי שמיים לוהטים ותאגידי משקאות חמדנים. "מה הלאה?", שאלו בארגון האוהדים האנגלי Free Lions, "איסור על קרם הגנה?". "ושוב, האוהדים בגביע העולם מוצבים במקום האחרון", נמסר מהתאחדות אוהדי הכדורגל. "החום והלחות מהווים דאגה אמיתית לשלומם של האוהדים. זה מה שצריך להיות במוקד תשומת הלב של פיפ"א, ולא היכולת למכור יותר בקבוקי מים במחירים מנופחים".

החום, במקרה הזה, איננו רק תרוץ. דוח של קבוצת המחקר World Weather Attribution טוען שהאוהדים נמצאים בסיכון ל"תשישות חום חמורה", עקב העובדה שכ-26 משחקים ייערכו תחת עומסי חום. עשרה מהם, שיתקיימו בטקסס, סומנו כבעלי סיכון לעומס חום כבד, ואחרים – שייערכו באיצטדיונים פתוחים – סומנו כמסוכנים במיוחד. ניתוח של "האת'לטיק" מצא שבארבעה אצטדיונים צפויה טמפרטורה ממוצעת של יותר מ-30 מעלות, שאף יכולה להגיע ליותר מ-40 מעלות. "לאפשר גישה הוגנת למי שתייה זה תנאי הגנה ראשון ובסיסי נגד הסכנות הקיצוניות שמביאה התחממות האקלים לגביע העולם", אמר ד"ר ת'אודור קיפינג מאימפריאל קולג' שבלונדון. עמיתו ד"ר פרידריק אוטו טען שהתנאים הצפויים עשויים להיות מסוכנים לא רק לשחקנים, אלא גם לאוהדים.

בפיפ"א יודעים את זה. הם הרי התייחסו למזג האוויר בשיבוץ שעות המשחקים, קבעו הפסקות מים מתוזמנות, והתקינו ספסלים עם בקרת אקלים עבור המחליפים והמאמנים. מחקר של ארגון Climate Central מצא שמזג האוויר עשוי לפגוע בביצועי השחקנים ב-97 מתוך 104 המשחקים בטורניר. אבל על פי הדוח של WWA, האוהדים חשופים לסיכונים אף יותר מהשחקנים משום שלרוב הם מבוגרים יותר, נמצאים בכושר לקוי יותר ולעתים במצב בריאותי פחות טוב, פחות מודעים לסכנה – וצורכים אלכוהול. "הם (פיפ"א - נ"ש) אומרים שהמים חיוניים לשלומם של השחקנים", סיכם רונאן אוויין מהתאחדות האוהדים, "אבל בשביל האוהדים הם מתייחסים לזה כסחורה".

5. כרטיס אדום: השופט הסומלי שנתקע בבידוק

52 שופטים (ועוד כ-120 אנשי צוות שיפוט) ינהלו את משחקי המונדיאל. הם נבחרו ע"י פיפ"א בהליך קפדני בן שלוש שנים, והם מגיעים מיותר מ-50 התאחדויות – מאומות כדורגל ותיקות כמו אנגליה וגרמניה ועד למדינות קטנות כמו מאוריטניה, ג'מייקה וגבון. אבל עומאר עבדולקאדיר ארטן לא יהיה שם.

ארטן בן ה-34, יליד סומליה, הוא שופט בינלאומי מ-2018. בשנה שעבר הוא נבחר לשופט השנה באפריקה ושפט בגמר ליגת האלופות האפריקאי ובאליפות העולם עד גיל 20 (הנציג היחיד מאפריקה הדרומית). החודש הוא עמד להפוך לנציג הראשון אי פעם של סומליה במונדיאל. "אני מברך על המאמץ, המקצוענות והיושרה של עומאר, שהפך למקור השראה עבור דור חדש של סומלים", אמר הנשיא חסן שייח' באפריל עם מינויו ההיסטורי של ארטן כשופט במונדיאל.

זה כבר לא יקרה. בשבת האחרונה נחת ארטן בשדה התעופה הבינלאומי במיאמי, ונלקח מיד לסדרת בדיקות שבסיומן כניסתו לארה"ב נאסרה. ברשות ההגירה הסבירו בלקוניות כי "הנוסע אינו רשאי להיכנס לארה"ב בשל סוגיות שעלו בתהליך הבידוק". אפשר להניח שה"סוגיות" הן, בפשטות, הלאום שעל הדרכון; סומליה מוגדרת ע"י הממשל האמריקאי כ"מקלט לטרוריסטים", על פי צו שפורסם לפני שנה ובו נאסר על כניסת אזרחיה. סומליה, נכתב שם, היא "יעד לאנשים שמבקשים לחבור לקבוצות טרור שמאיימות על ביטחונה של ארה"ב". ארטן, בינתיים, חזר לסומליה, התקבל כגיבור במשחק כדורגל במוגדישו והבטיח שיגיע למונדיאל 2030 שיתקיים בספרד, בפורטוגל ובמרוקו.

המקרה של ארטן חריג – מלבדו נודע עד כה רק על אנשי הצוות האיראני שסורבו כניסה, וגם זה לא סופי. אבל כשמדובר באוהדים, יש ככל הנראה אלפים שאפילו לא הגיעו לשלב הסירוב בנמל התעופה. אל תצפו לראות המוני אוהדים מאיראן, מהאיטי, מחוף השנהב ומסנגל ביציעים; אלו מדינות שעליהן חל איסור כניסה (מלא או חלקי) לארה"ב. מדינות אחרות (בהן מצרים, גאנה, ירדן ואורוגוואי) נמצאות בשלב עיכוב הוויזות, מה שלא מונע כניסת אוהדים, אך צפוי להכביד על ההליך עד כדי ויתור מראש.

"כולם יהיו רצויים בארה"ב, בקנדה ובמקסיקו במהלך גביע העולם", הבטיח אינפנטינו באוגוסט, "אנחנו עובדים בדיוק בשביל זה". אבל השבוע, כשנדרשה פיפ"א להסביר איך אפילו שופט רשמי מטעמה לא הצליח להיכנס לארה"ב, היא טענה כי "אינה מעורבת בהליכי ההגירה של המדינות המארחות, לרבות הנפקות אשרות", ואישרה שהשופט לא צפוי להשתתף בטורניר. ההיסטוריה של סומליה תיאלץ לחכות.

6. טורניר ההזדמנות האחרונה: פרידה מרונאלדו וממסי

ולסיום, בכל זאת: משהו על כדורגל. ובעצם, על שניים שהם כבר הרבה מעבר לכדורגל.

ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו עמדו במוקד המונדיאל האחרון, בקטאר. כמעט כל הכתבות הכתירו את הטורניר כ"ריקוד האחרון" של השניים (במחווה לסדרה המדוברת של נטפליקס על מייקל ג'ורדן ושיקגו בולס). הם כבר לא היו כדורגלנים בשיא אונם: שניהם היו מבוגרים יחסית לשחקני שדה (מסי בן 35, רונאלדו בן 37), אחרי שנות ההצלחה המסחררות (מסי שיחק בפריז סן ז'רמן המאכזבת, רונאלדו סיים קדנציה שנייה ולא מוצלחת במנצ'סטר יונייטד) ולפני מעבר לליגות מעתירות ההון שאליהן כדורגלנים הולכים כדי לסיים את הקריירה (מסי בארה"ב, רונאלדו בסעודיה). ועדיין: הם היו הכוכבים הבלתי-מעורערים של הכדורגל העולמי, וכל העיניים היו עליהם. ובניגוד לעולם כדורגל המועדונים ולתארים האישיים, שם – בזירה הבינלאומית – היה להם עדיין מה להוכיח: רונאלדו היה אלוף אירופה ב-2016, מסי היה אלוף אמריקה הדרומית (הקופה אמריקה) ב-2021 – אבל איש מהם לא זכה במונדיאל.

מאותו מונדיאל יצאו השניים במצב הפוך לחלוטין. מסי התאושש מפתיחת טורניר איומה של ארגנטינה והוביל אותה עד לניצחון בגמר על צרפת וזכייה בגביע העולם, כשהוא מוסיף לעצמו את תואר מצטיין הטורניר (וכאפייה פוטוגנית). רונאלדו, לעומת זאת, פתח עם הישג אישי (הראשון לכבוש בחמישה מונדיאלים) ומשם הידרדר כשהוחלף במשחק האחרון בשלב הבתים, סופסל באקט מהדהד בשמינית הגמר, והודח ברבע הגמר, במשחק שאותו פתח (שוב) על הספסל וסיים בדמעות מתועדות היטב בדרך לחדר ההלבשה. מסי נראה כגיבור מיתולוגי שהשיג את כל מטרותיו, רונאלדו נראה כשחקן גמור – ואיש מהם לא נראה כמי שישוב לזירה בעוד ארבע שנים.

קאט ל-2026. מסי, שיחגוג במהלך המונדיאל את יום הולדתו ה-39, עדיין בארה"ב ובנבחרת ארגנטינה. רונאלדו, שציין בינואר את יום הולדתו ה-41, עדיין בסעודיה ובנבחרת פורטוגל. ושניהם, שוב, מסתערים על גביע העולם.

שניהם, מן הסתם, התרחקו עוד יותר משיאם. אבל בעוד שמסי נחשב עדיין לשחקן הטוב ביותר בארגנטינה, רונאלדו נתפס (רק מחוץ למדינתו, יש להודות) כבעיה, או לפחות כסימן שאלה, עבור פורטוגל – למרות שזכה איתה בליגת האומות רק לפני שנה. רבים תוהים אם בגילו (הוא יהיה שחקן השדה השני הכי מבוגר ששיחק אי פעם במונדיאל), ואחרי ארבע עונות באינטנסיביות הנמוכה של הליגה הסעודית, הוא מסוגל עדיין להיות כוח משמעותי עבור הנבחרת המוכשרת. הביטחון במסי – קצת יותר צעיר ובליגה קצת יותר איכותית, שמתקיימת במקרה גם במקום שבו נערך הטורניר – גבוה הרבה יותר.

לשניהם יש עדיין שיאים לשבור. עם פסיעתם על הדשא הם יהפכו ליחידים בהיסטוריה שהשתתפו בשישה טורנירים. מסי מחזיק בשיא המשחקים (26), רונאלדו (22) יהפוך לסגנו (לצד לותאר מתיאוס) אפילו אם פורטוגל לא תעפיל מהבית (כל עוד הוא ישחק). מסי רחוק רק שלושה שערים מתואר מלך שערי המונדיאל בכל הזמנים (עם מירוסלב קלוזה), רונאלדו זקוק לעוד שמונה. בישול בודד יהפוך את מסי למלך הבישולים של הטורניר ויפריד אותו מהשחקן השני שתמיד יוזכר בסמיכות לשמו – דייגו מראדונה. הופעה שלישית שלו בגמר תציב אותו כשיאן לצד קאפו מברזיל. הופעה של רונאלדו בכל שלב נוקאאוט תהפוך אותו לשחקן המבוגר ביותר לעשות זאת (ואם יכבוש, אז גם למבקיע המבוגר ביותר). אבל עם כל הכבוד לשיאים – ויש הרבה כבוד ושיאים – מה שבאמת חשוב לשניים הוא, מן הסתם, להניף את גביע העולם.

המונדיאל הקרוב יהיה שייך לשמות אחרים, צעירים ומבטיחים יותר: קיליאן אמבפה להוט להוכיח (בפרט אחרי ההפסד של צרפת בגמר 2022 והכישלון הקבוצתי המתמשך בריאל מדריד) כי הוא השחקן הטוב בעולם; לאמין ימאל מבקש לעשות את הקפיצה מילד הפלא של ספרד לטוען הטבעי לתואר הבלון ד'אור (שחקן השנה באירופה – התואר האישי היוקרתי ביותר בעולם הכדורגל); ארלינג הלאנד, שהוביל את נורווגיה למונדיאל אחרי היעדרות של קרוב ל-30 שנה, יודע כי זאת הזדמנות שהוא חייב לקחת בשתי רגליים. ויש עוד: זוכה הבלון ד'אור עוסמאן דמבלה, שחקן השנה בפרמייר ליג ברונו פרננדש, אלוף הלה-ליגה הספרדית פדרי, הווינגרים הברזילאיים ויניסיוס וראפיניה, קפטן נבחרת אנגליה הארי קיין. הפוקוס על מסי ורונאלדו כבר לא יהיה כפי שהיה בעבר. במידה מסוימת, נדמה שזמנם עבר. אבל כדרכן של אגדות, הם בעצם על-זמניים.

היריבות בין מסי לרונאלדו הגדירה עידן בכדורגל. לא היו לפניהם שני כדורגלנים היסטוריים ששיחקו במקביל, ולאורך זמן רב גם זה מול זה, כשהם דוחפים האחד את השני עד קצה יכולותיהם הפנומנליות ומנהלים דו-קרב כמעט פרטי על תארים אישיים וקבוצתיים. מונדיאל 2026, שבו הם יחלקו במה בפעם האחרונה, יהיה שריקת הסיום לתור זהב בכדורגל. שבירת שיאים נוספים תהיה סיום הולם, הנפת גביע תספק לאחד מהם פרידה מושלמת, ועוד משקולת על הכף במאזני "מי הגדול מכולם". אבל אם לאלוהי הכדורגל יש חוש דרמטי, הוא יסדר גמר שיפגיש בין השניים לעימות ישיר, דו-קרב אחרון בהחלט בערבו של יום, סיום סמלי ואפי ליריבות אדירה שממנו יצא רק אחד כמנצח. עבור מונדיאל באמריקה, אין סוף הוליוודי מזה.