האזהרה של מירי רגב לנתניהו: "סיכון אסטרטגי ממשי לביטחון הלאומי, ידיה של ישראל כבולות"

החדשות בקצרה

• שרת התחבורה מירי רגב שלחה מכתב אזהרה חריג לראש הממשלה נתניהו, ובו התריעה כי ישראל נמצאת בסיכון אסטרטגי ובנחיתות גאופוליטית באזור.
• לפי רגב, ידיה של מדינת ישראל כבולות במידה רבה בעקבות ההסכם שנחתם לאחרונה מול איראן, דבר שיצר ואקום אזורי.
• במכתב מפורטים צירי סחר ואנרגיה מואצים המקודמים סביבנו ועוקפים את ישראל במכוון, כמו חיבור מסילתי בין סעודיה לטורקיה ומיזמים בסוריה ובמצרים.
• השרה מתחה ביקורת על התנהלות משרד ראש הממשלה והזהירה כי תרחישי העקיפה הללו עלולים להותיר את ישראל מחוץ למפת הסחר העולמית.
• בסיום פנתה לנתניהו בדרישה להוביל מערכה נגדית ולהתערב אישית ודחופה מול הממשל האמריקני והממשל ההודי כדי לבלום את המגמה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב שלחה בשבוע שעבר מכתב אזהרה לראש הממשלה נתניהו, בו היא מתריעה כי ישראל נמצאת בסיכון אסטרטגי של ממש בעקבות קידום של יוזמות אזוריות העוקפות את ישראל.

מדובר במכתב חריג בתוכנו, שלא מאפיין לרוב את מערכת היחסים המוכרת בין שרת התחבורה רגב לבין ראש הממשלה נתניהו – ששוטח בכנות את העובדה שישראל נמצאת בנקודת נחיתות גאופוליטית באיזור, וזאת בניגוד להצהרות האחרונות של ראש הממשלה על מעמדה האזורי של ישראל. שליחת המכתב נחשפה לראשונה ב"דה מרקר" ע"י הכתב אבי בר-אלי, אך תוכנו הגיע לידי לחדשות 12.

במכתב כותבת רגב לנתניהו כי היא "מוצאת חובה לאומית לפנות אליך שוב לנוכח ההתפתחויות האחרונות והמציאות הגיאופוליטית החדשה שנכפתה עלינו. אנו ניצבים כיום בפני מציאות מורכבת שבה ידיה של מדינת ישראל כבולות במידה רבה בעקבות ההסכם שנחתם לאחרונה מול איראן. במקביל, ומתוך ניצול של הוואקום הנוכחי, אנו עדים להתהוותם של שיתופי פעולה אזוריים מואצים סביבנו בתחומי הסחר והאנרגיה, אשר עוקפים את ישראל במכוון ומהווים סיכון אסטרטגי ממשי לביטחון הלאומי שלנו".

רגב מוסיפה כי "הסכנה אינה תיאורטית, והיא קורמת עור וגידים בשטח. מעבר להסכם שיתוף הפעולה הלוגיסטי שנחתם רק לאחרונה בין סעודיה לטורקיה, שבמסגרתו מתוכנן חיבור מסילתי שיעבור דרך ירדן וסוריה ויושלם בתוך 3-4 שנים, אנו עדים להתקדמות מואצת של צירים עוקפים נוספים המאיימים לייתר את הנתיב הישראלי באופן סופי.

בדרום, מקודם ציר "גשר משה" המחבר באופן ישיר בין ערב הסעודית למצרים ומאפשר גישה לאירופה דרך נמלי מצרים תוך עקיפתנו. בצפון, מקודמת "דרך הפיתוח" – רשת צירים יבשתיים המחברים את עיראק, סוריה וטורקיה. מדאיגה במיוחד היא המגמה של עידוד אמריקאי לפיתוח תשתיות בסוריה כחלק ממאמצי ייצוב אזוריים, כאשר איחוד האמירויות כבר משקיעה סכומי עתק הנאמדים בקרוב למיליארד דולר בנמל הסורי".

בשלב מסוים במכתב רגב פונה ישירות לנתניהו ומבקרת את המדיניות אותו הוא מוביל ואת התנהלות משרד ראש הממשלה: "אדוני ראש הממשלה, אמנם המיקוד הביטחוני חשוב מאין כמותו, אך השפעות אסטרטגיית הסחר לטווח ארוך יכולות להכריע את המערכה ללא נשק. התממשות תרחישי העקיפה הללו תפגע קשות במעמדה הגיאופוליטי-כלכלי ובביטחונה הלאומי של ישראל, ותותיר אותנו מחוץ למפת הסחר העולמית" כותבת רגב ומוסיפה כי מול מציאות מאתגרת זו, הציפייה והדרישה המקצועית שלנו ממשרד ראש הממשלה היא להוביל מערכה נגדית נחושה ולהעלות את נושא הסחר על סדר היום ברמה המדינית העליונה. אנו זקוקים להתערבותך האישית והדחופה מול הממשל האמריקאי, וכן אל מול הממשל ההודי לו השפעה מכרעת על המדינות השותפות במיזם".

הרעיון לחבר את ישראל למדינות האיזור כחלק מציר אסטרטגי נידון בישראל כבר יותר מעשרים שנה, תחת שמות מתחלפים כמו "שער למזרח", "מסילות לשלום אזורי" ו"ממפרץ למפרץ" וכעת כחלק מפרויקט ה-IMEC האזורי. בפועל, הממשלות השונות כמעט ולא ביצעו צעדים בשטח שיקדמו את הפרויקט, ובישראל אפילו לא תקצבו את חיבור מסילת הרכבת למעברי הגבול כמו זה הסמוך לבית שאן בין ירדן לישראל.

בחודשים האחרונים וביתר שאת עם תחילת המצור האיראני על הורמוז החלו להיות מקודמות באיזור יוזמות לחיבור תשתיות תחבורה ואנרגיה ברחבי המזרח התיכון – אך אלה קודמו בנתיבים עוקפי ישראל שמעמידים את המאמץ המדיני להפוך את ישראל לנקודת מעבר אסטרטגית לטימיון, וזו הסיבה למכתב החריג של השרה רגב.