חוזרים הביתה: סיפורם של תושבי קריית שמונה שמרכיבים מחדש את השגרה בצפון

איך מרגיש הרגע שבו אתה פותח שוב את דלת הבית אחרי שנה וחצי? כשהשקט מתערבב בזיכרונות, והילדים חוזרים לרוץ ברחובות המוכרים והאהובים. עבור תושבי קריית שמונה, הרגע הזה סוף סוף הגיע.

מאז אוקטובר 2023, העיר הצפונית הייתה אחת מהנקודות הרגישות והפגועות ביותר בישראל. תושבים פונו, בתים נפגעו, השגרה נקטעה, והלב התפצל בין מקלט זמני למשפחה והחברים הרחוקים. כעת, לקראת חג הפסח, אלפי משפחות מתחילות לחזור לעיר, בזהירות, בתקווה, ובידיים עמוסות – לא רק בחפצים, אלא גם עם רצון לבנות מחדש את הקהילה.

כחלק ממחויבותה לקהילה, חברת תנובה יצאה בפרויקט "חוזרים הביתה"– מהלך שבמסגרתו מוענק סל מוצרים עשיר לכ-2,000 משפחות חוזרות. המארז כולל מוצרי חלב טריים, גבינות, דגים, ירקות מוקפאים ועוד – אבל בעיקר, הוא כולל מסר: אתם לא לבד.

כדי להבין לעומק מה עבר על תושבי קריית שמונה ומה מסמל עבורם "לחזור הביתה" – שוחחנו עם שניים מהם, מירי ידען ויוחאי אמת. כל אחד מהם חווה את השנה האחרונה אחרת, אבל שניהם מדברים על אותן התחושות: תקווה, שיקום, ורצון עז לחזור לחיים רגילים.

לכתבה על משפחת אסולין שחזרה לקריית שמונה >>

"הבית נפגע, אבל הנפש מחזיקה חזק"

מירי ידען, תושבת קריית שמונה, אמא לשלושה, עובדת סוציאלית ומנהלת תוכנית לאומית לחונכות רגשית. התמודדה לא רק עם פינוי, אלא גם עם פגיעה ישירה בבית שלה ובבית אימה. "ב-26 בנובמבר הבית שלנו נפגע מפגיעה ישירה", היא מספרת. "בנס, הבת שלי והחיילים שהתארחו אצלנו עזבו מוקדם באותו בוקר. הבית היה ריק, וזה מה שהציל אותם".

לאורך כל תקופת הפינוי מירי לא עצרה. היא התארחה עם בתה הקטנה אצל קרובי משפחה בגליל המערבי, המשיכה לעבוד כרגיל, וגם סיימה לימודי פסיכותרפיה. "לא היה זמן לעצור. השיקום של הבית, השיקום של הבית של אמא, החזרה לשגרה, הכל קרה תוך כדי תנועה. הייתי קמה מוקדם, מסיעה את הקטנה לבית הספר המאולתר שהוקם עבור הילדים, חוזרת למחשב ולעבודה כאילו שום דבר לא קורה. רק בלילה הייתי נותנת לעצמי רגע אחד לנשום. היו לילות שישנתי עם הטלפון ביד, רק כדי לוודא שלא פספסתי עוד אזעקה או הודעה דחופה."

"הקטנה שלי, בת 10, שאלה אותי יום אחד: 'אמא, למה אנחנו לא בבית כמו כולם?' וזו שאלה שהייתה לי קשה לענות עליה. ניסיתי להחזיר לה שגרה, אפילו אם זה רק להכין לה כריך בדיוק כמו בבית. הקטנים קולטים הכול. הם מרגישים גם את הפער הכי קטן בין שגרה לבין הישרדות. וזה מה שניסיתי לצמצם את הפער הזה. בחרנו להחזיר את החיים למסלול כמה שיותר מהר".

מירי מתארת גם את האובדן הקהילתי: "קריית שמונה איבדה שניים מטובי בניה, סרן איליי לוגסי, שהיה חבר קרוב של הבת שלי, ושוהם נידם שנפל ב-7 באוקטובר. אלה לא רק שמות, הם היו חלק מהמרקם של החיים שלנו כאן. המילה 'בית' קיבלה משמעות הרבה יותר עמוקה. זה לא הקירות, זה האנשים שלך, החיבוק, התחושה שאת לא לבד. ידעתי שכל עוד הייתי עם המשפחה שלי, הרגשתי בבית".

עם החזרה הפיזית לבית בקרית שמונה, חיכתה גם חבילת המוצרים של תנובה. "זה היה רגע קטן אבל משמעותי. זה לא עניין של ‘למלא את המקרר’, זה להרגיש שמישהו חושב עלייך, שולח אלייך חום. לא פתחנו את המארז, העברנו אותו הלאה למי שזקוק יותר. אבל עצם המפגש, הקשר, תשומת הלב, היו כל כך מרגשים. זה זרקור של טוב בתוך תקופה מורכבת".

"הילדים שילמו את המחיר הכי כבד – עכשיו אנחנו מחזירים להם בית"

יוחאי אמת, אב לשלושה ועובד בחברה ביטחונית, חילק את השנה האחרונה בין העבודה במרכז הארץ לבין המשפחה בגליל. "כשפרצה המלחמה היינו אצל ההורים של אשתי במושב. כמה ימים אחרי אני חזרתי לעיר ונשארתי שבועיים לסגור את הבית, עד הפינוי הרשמי. משם, המשפחה נשארה בצפון ואני עברתי למלון בתל אביב. הייתי נוסע כל שבוע, כמו חייל. חוזר רק לסופ"שים".

בחודשים הראשונים, הוא מספר, היה ברור שהמשבר ממושך: "זה לא עוד שבוע בבית מלון. זה להתחיל לנהל שגרה חדשה במקום זמני, להרחיק את הילדים מהמוכר. גם כשנשארנו בגליל, זה לא היה באמת הבית שלנו, זה רק קרוב יותר."

"זה לא הבית שעזבנו – אבל חזרנו, כי אין מקום אחר">>

גם העבודה לא עצרה: "החברה שלי עברה לפעילות בתל אביב, אז עברתי עם הפעילות לשם. ניסיתי לשלב לישון במלון, לעבוד ביום, ולחזור למשפחה בסופי שבוע. זה קשה, אבל לא הייתה ברירה."

את הקושי האמיתי, הוא אומר, חווים הילדים: "הם עברו מסגרות, חוו פחדים, התמודדו עם מציאות שהם לא אמורים להכיר. למזלנו, הם עברו רק מסגרת אחת. הם עדיין לא חזרו לגמרי, ואנחנו מנסים להחזיק עבורם את השגרה כמה שאפשר."

לאחרונה, המשפחה החלה לחזור בהדרגה לבית בקריית שמונה. הם מתכננים לעבור סופית עם סיום שנת הלימודים. את סל המוצרים של תנובה קיבלו בדיוק בזמן. "ברגע שפתחתי את האריזה וראיתי את הגבינת העמק שהילדים אוהבים לטוסט לבית הספר – זה היה רגע קטן של חזרה הביתה. חלב הבוקר, הדברים הקטנים שמרכיבים שגרה – זה מה שנותן תחושת נורמליות".

מייצרים תקווה, מחזירים שגרה

תנובה פועלת בקריית שמונה כבר שלושה עשורים, ומהווה חלק בלתי נפרד מהעיר והקהילה. גם בתקופות קשות, כמו השנה האחרונה, המשיכה החברה לפעול ולתמוך בתושבים – הן כמעסיק והן כגורם קהילתי פעיל.

המהלך "חוזרים הביתה" הוא מחווה קטנה שמסמלת עבור רבים התחלה חדשה. הפרויקט הוא לא רק תרומה חומרית. הוא גרם הצהרה עבור תושבי קריית שמונה: יש על מי לסמוך ויש מי שחושב עליכם. חבילת המוצרים היא תזכורת קטנה לכך שהחיים ממשיכים, והשגרה מחכה מעבר לפינה.

מירי, יוחאי, ועוד אלפי משפחות חוזרים הביתה. לאט, בזהירות, לפעמים גם עם חשש, אבל עם הרבה רצון לחזור ולחיות. ובינתיים, מקרר מלא הוא התחלה מצוינת.