1. גננים צעירים
בדרך כלל בני דור ה-y המקומיים דומים למקביליהם בחו"ל (למרות שכל אחד מהם בטוח שהוא פתית שלג מיוחד) – הם שקועים בסמארטפונים, אוהבים ורוד וחדי קרן ומוגבלים בעיצוב הבית כי הם גרים עם שותפים או אצל ההורים. אבל טרנד מילניאלי שלא ממש תפס כאן הוא הגינון. בארצות הברית אחוז המילניאלס שמטפחים עציצים גדול מאחוז הבייבי בומרס שעוסקים בכך. צמחים, עציצים וגינות הם להיט באינסטגרם, עם האשטגים כמו #urbanjungles ותמונות של בחורים מזוקנים עודרים. בארץ, לעומת זאת גינון נותר תחביב בעיקר של פנסיונרים.
2. אמבטיה בחצר
במדינה שבה רוב הזמן אנשים מחפשים איך להצטנן, אפשר היה לצפות שאמבטיות-חצר יהיו פופולריות אפילו יותר מדשא מלאכותי. לצערנו הטרנד הפוטוגני והקל יחסית ליישום לא תפס. לעומת זאת, בשקט בשקט, דווקא מקלחות חוץ הן להיט בהתהוות. הן דורשות פחות מקום מאמבטיה ולא מחייבות להתמסר לטבילה ארוכה ונינוחה, חסכוניות יותר במים ומאפשרות להוריד מהילדים את החול מהים ומהגן לפני שהם נכנסים פנימה.
3. פאוץ'
כל הסימנים היו שם, זלגו לאט ובהדרגה לאורך כמה עונות, הכינו את הקרקע לקאמבק הנועז של העשור - ועדיין, שובו של הפאוץ' תפס אותנו לא מוכנים. לא יעזרו כל הקנדל ג'נריות של העולם, בעיני רובנו, עדיין מדובר בפריט שמסמל כיעור וחוסר טעם נצחי. למעט היפסטרים בודדים ששמחו לשלב אותו עם המשקפיים הגדולים ובגדי הווינטג' בקטע נוסטלגי ואירוני, הפאוץ' לא הצליח באמת לעבור את הסלקציה של אופנת הרחוב הישראלית. אולי אם רק יכולנו להרשות לעצמנו את הגרסה מפוצצת ההייפ של גוצ'י, הדברים היו נראים אחרת.
4. ג'ינס מתרחב
מאז שנכנס לחיינו בסערה לפני כעשור, הסקיני הוא דיקטטור אכזרי: כובש כל חלקה טובה, לעיתים קרובות מענה אותנו ומונע מאיתנו לנשום, ובעיקר לא מאפשר לאף ג'ינס אחר להיכנס ללב ולארון שלנו. אז נכון, המונופול התערער מעט עם כניסתם של הבויפרנד, המאם ג'ינס ודומיהם, אבל כשהאנטי-תזה המוחלטת של הסקיני ניסתה לשוב לחיינו היא נתקלה בסירוב עיקש. זה חבל, כי הג'ינס המתרחב מביא איתו משב סבנטיזי בוהמייני (חשוב לזכור שזה המקור, ולא שנות האלפיים המוקדמות שנראות לנו כמו אסון אופנתי ממושך), מחמיא כמעט לכל מבנה גוף ובעיקר מספק גיוון קריטי למלתחת המכנסיים שלנו.
5. קינוחים אסיאתיים
בשנתיים האחרונות הולכת ופורחת סצנת הקינוחים האסיאתיים בייחוד בבירות קולינריה כמו צרפת וכמובן גם יפן. שילובים מסקרנים בין טעמים אסיאתיים מגניבים כמו שומשום שחור, או תה ירוק משולבים בתוך מאפים, פטיפורים וקינוחי ויטרינה ויוצרים טעמים יוצאי דופן ומפתיעים (בייחוד לאלה שאוהבים את המתוקים שלהם קצת יותר מורכבים). אך אצלנו בארץ משום מה הקו של הקינוחים האסיאתיים לא ממש הצליח להישזר אל תוך הקונדיטוריות ואפילו לא הקינוחים במסעדות. את הניסיון הבולט ביותר בגזרה הציתה הקונדיטורית המוכשרת סאני דרעי בזמנה בבק דור של מסעדת ניטן תאי אבל שם לצערנו זה נפסק. אנחנו עדיין מייחלים לכניסת הטרנד לארץ, בדיוק כמו במקומות אחרים בעולם, כי אין כיפי יותר מקינוחים ששוברים את גבולות השוקולד הבנאליים.
6. מאצ'ה
בדיוק כמו הקינוחים האסיאתיים, גם המאצ'ה - שיכולה להיות חלק מהותי ותוסף מושלם לקינוחים אסיאתיים, לא הצליחה עדיין לתפוס באמת בארץ. בעולם כבר יש מקומות שלמים על טהרת אבקת התה הירוק היפני הייחודי הזה, אבל אצלנו עדיין נדיר למצוא את המאצ'ה גם כמשקה בפני עצמו (שהוא טעם מורכב אבל בהחלט מעניין), גם במאפים או קינוחים (שם הצבע המרהיב והטעם החמצמץ משובח מוסיפים כמעט בכל פעם), ובוודאי ובוודאי שלא בתוך מנות (למרות שברחבי העולם כבר הבינו שמדובר בתוספת מעניינת שיכולה להחמיא למנות רבות). ייתכן וחוסר היכולת של המאצ'ה להיטמע בארץ נובעת מהמחיר הגבוה שלה, וייתכן שמדובר פשוט בקושי והצורך לחקור מעט לפני שמתחילים לעבוד עם האבקה (היא מצריכה שיטת עבודה ספציפית). כך או כך, אנחנו מייחלים לכך שעוד ועוד קונדיטורים, שפים, ובעלי בתי קפה, יעזו להכניס אותה לתפריטים שלהם.
7. אוכל אתיופי
מסביב לעולם האוכל האתיופי הולך וצובר פופולריות, ובארצות הברית כבר מדובר במגמה של ממש שנעוצה באלמנטים החיוביים הרבים סביב היתרונות הבריאותיים של התזונה האתיופית המפוארת, כמו גם בטעמים יוצאי הדופן ששוברים את כל מה שהמערב מכיר ורגיל אליו. אצלנו מאידך, משום מה חווית האכילה המהנה של האינג'רה עם שלל המלווים הטעימים שלה, והטעמים העמוקים של התבלון האתיופי נותרו סודם של מעטים. יש בארץ מגוון מצומצם יחסית של מסעדות אתיופיות, אבל האוכל האתיופי לא הצליח להיכנס עדיין למיינסטרים הישראלי וזה מאוד חבל. בייחוד כשבקלות הייתה יכולה להיווצר בישראל סצנה מפותחת ומעניינת במיוחד של אוכל אתיופי.
8. מי קוקוס
אולי הפספוס הכי גדול שלנו השנה. בעוד שבעולם מי הקוקוס מתחילים לתפוס מקום מכובד כמעט כמו מים רגילים – אצלנו הפופולריות שלהם עדיין מדשדשת, ולא בצדק. הכוונה במי קוקוס היא לא לחלבי הקוקוס השונים הנמכרים בקופסאות שימורים אלא ממש למים שבתוך אגוז הקוקוס. הטעם שלהם הוא טיפה מתכתי אבל קוקוסי ונהדר (טעם עדין עדין, בכל זאת מדובר במים, לא במיץ), וכשבחוץ חם והם צוננים הם ממש משיבים את הנפש. אולי אם המחיר שלהם בארץ היה יורד מ-10 שקלים לקופסה קטנה זה היה עוזר.
9. פוד טראקס
בכל שנה מדברים על זה, ובכל שנה נדמה שהנה אוטוטו גם אצלנו אולי תתפתח תרבות פוד טראקס אמיתית כמו בלא מעט מדינות בחו"ל, אבל עוד בירוקרטיה ועוד תקנות חוסמות את המיזמים האלה שוב ושוב. אז כבר היה לנו מתחם משאיות ליד הטיילת בתל אביב שלא ממש צלח, ויש אירועים מיוחדים שבהם מקימים משאיות כאלה שלא זזות, אבל משאיות אוכל אמיתיות, כאלה שמתמקמות בשעות ספציפיות במקומות שונים וצריך לרדוף אחריהן בעיר עוד אין לנו פה, ולא נראה שבעתיד הקרוב משהו הולך להשתנות, וחבל. בעולם יש כמה משאיות אוכל זוכות פרסים, שנחשבות טעימות לא פחות מהרבה מסעדות, ובמדינה שכל כך אוהבת אוכל רחוב כמו ישראל, אין דבר מתבקש יותר.
10. ניטרו קפה
כבר שנים שאוהבי הקפה החם זוכים בכל מיני חידושים, טעמים וגרסאות, אבל איכשהו חובבי הקפה הקר נשארו מאחור, בלי שום מוצר חדש. עד שהגיע הניטרו קפה, והפך גם את שותי הקפה הקר לטרנדיים. מדובר בקפה שמוכן בעזרת חנקן ויוצא קרמי במיוחד, עם כתר קטן של קצץ שמזכיר בירה. הוא גם נמזג מברז שמזכיר בירה והטעם שלו הוא חזק ומריר. במדינה שבה רוב השנה חם למדי היינו מאמינים שקפה כזה שנמזג בברזים יהפוך ללהיט, אבל משום מה אי אפשר למצוא את הקפה הזה בשום מקום בארץ ודווקא בקיץ האחרון היינו שמחים להתרענן איתו.
11. אוכל קוריאני
אחרי ששנים המושג "אוכל סיני" כיסה את כל סוגי האוכל האסייתי שנמכרו בארץ, בשנים האחרונות יש לנו כבר מסעדות תאילנדיות לתפארת, מסעדות יפניות ואפילו ויאטנמיות, אבל משום מה המטבח הקוריאני, שבשנים האחרונות פורח בכל הערים הגדולות בעולם, לא מציג פה אפילו לא דריסת רגל קטנה אחת. בעבר פעלה בירושלים מסעדה קוריאנית ביתית, אבל היא נסגרה כבר לפני כמה שנים, ואין מי שתפסה את מקומה מאז. המטבח הקוריאני מביא איתו לא רק מנות אורז נהדרות כמו קערת הביבימבאפ הלוהטת אלא גם ארוחות שלמות שמבוססות על גריל פרטי שעליו צולים נתחי בשר וירקות שונים, כשלצידם אוכלים מבחר של סלטי ירקות חריפים ומוחמצים. אנחנו עדיין מחכים שמישהו בארץ ירים את הכפפה ויפתח לנו גריל קוריאני אמיתי, עם עוד כמה מנות מהמטבח האקזוטי והחריף הזה.
12. טרנד ההחמצות וההתססות
טרנד הבריאות ששוטף אותנו ואת העולם בשנים האחרונות הביא איתו עוד כמה טרנדים קטנים ואיזוטריים יותר, ואחד מאלו ששפים בעולם התאהבו בו אבל משום מה בארץ לא ממש התייחסו אליו הוא שיטות של החמצה והתססה של ירקות כדי ליצור מהם טעמים ומרקמים חדשים. בכל מקום בארץ מייצרים חמוצים מסוגים שונים, אבל הטרנד הנוכחי מתעסק עם החמצות ארוכות יותר, שמבוצעות באמצעים מבוקרים ובסטריליות מוחלטת, שנותנים לירקות (ולגם לפטריות מסוגים שונים) טעמים חדשים ומורכבים שאי אפשר להשיג בשיטה אחרת. אולי בגלל הקפדנות והסבלנות שקשורים בתהליך זה לא ממש תפס אצלנו במדינת האינסטנט, אבל בכל זאת היינו שמחים לראות איזה שף או שניים שמעזים לנסות.
13. טלגרם
סקס, סמים ורוקנרול – את שלושת הדברים האלה אפשר אמנם להשיג דרך הקבוצות הסודיות במתחרה הצעירה של וואטסאפ. אבל יותר מהיכולת להשיג אותם דרכה בלי לחשוש (כמעט) מהרשויות, האווירה הזו, של להיות מעודכנים בכל היכולות והתכונות שלוואטסאפ יגיעו רק עוד אלוהים יודע כמה גרסאות, היא מה שהופך את טלגרם לאפליקציית חובה למי שרוצה להיות מחובר באמת, ולא רק לקבוצה של "הורי גן חדוה בלי חדוה".
14. מטענים אלחוטיים מהירים
אתם עדיין פשוט לא קונים אותם, והם הפכו לטובים מאי פעם ב-2017. אחד החידושים של אפל עם האייפונים 8 ו-X היה טעינה אלחוטית. רבים נחרו בבוז, ואמרו שבאנדרואיד כבר שנים רבות יש משטח שאפשר להניח עליו את המכשיר והוא פשוט נטען. אלא ששנים רבות זה גם הזמן שלקח למכשיר להיטען. טענת הנגד היא שאפל חיכתה שזה יהיה בשל לגמרי – ואם היא תומכת בזה, כנראה העולם מוכן לזה, וכל התעשייה שמה גז על סמארטפונים ומטענים נורמליים. רגע לפני ש-2018 מתקרבת זה הזמן לבדוק אם הטלפון שלכם תומך במטען אלחוטי ופשוט להניח עליו את הטלפון בעבודה ולפני שאתם הולכים לישון במקום לעסוק במוטוריקה עדינה של חיבור קצה שבור של כבל לשקע.
15. שידורי לייב באינסטגרם סטורי שנעלמים
בעיקר מפורסמים משתמשים בזה. אותם אנחנו יכולים לראות בטלוויזיה - תנו לנו לייבים שלכם. אנחנו יודעים שכולכם זנחתם את פייסבוק, עברתם לרגע לסנאפצ'ט בשביל להבין מה הקטע ועכשיו אתם באינסטגרם. ברשת החברתית שכרגע נשלטת על ידי סטוריז יש יכולות לייב די מרשימות – אפשר לשדר עם עוד חבר במקביל מהקצה השני של העולם, או מהקצה השני של פארק הירקון, ואפשר לשמור את הסרט המדהים שיצרתם ל-24 שעות כך שמי שפספס אתכם מזייפים עם הזמר בהופעה יוכל לראות אתכם מצד אחד, אבל מצד שני הזכרון הזה יהיה רחוק מכם כאשר ההאנג אובר יעבור.
16. רחפנים
לא משהו מהשנה - אבל עכשיו יש זולים יותר והם צעצוע ממש מגניב (וממש מסוכן ומפר פרטיות. המילה רחפנים בדרך כלל מוצמדת למילה סכנה. המשטרה מפחדת מהברחות לבתי הכלא, צה"ל מפחד מרחפנים של חמאס, הוא נרכש באתרים כמו עלי אקספרס בשביל לצלם אותנו ודוש באגים מסריחים מצלמים באמצעותו נשים באופן משפיל. אחרי שביאסנו נספר שהמחירים של התחביב הזה ירדו, ובעיקר שיש דגמים פשוטים החל מהסינים הפיציים במאות שקלים ועד לספארק ב-2,000 שקלים ושהם קלים להטיס מאי פעם. נסו לראות אותם כמוט סלפי ממש ממש ארוך.
17. דפדפן פיירפוקס
וואו, הוא עוד קיים? אז כן, פיירפוקס עוד כאן, והפעם המפתחים שלו נשבעים שהם כבר לא טובים יותר רק מאינטרנט אקספלורר (שכבר לא בדיוק איתנו), אלא אפילו מכרום. בין היתר, הדפדפן החדש מהיר יותר, מכביד על המחשב פחות (אהמ, שומעים, גוגל? די עם זה שהלשונית השלישית תוקעת לנו את כל האחרות), מסנכרן את הגלישה בין המחשב, הסמארטפון, הטאבלט (שאם יש לכם אחד נראה לנו שאתם צריכים לחשוב מחדש לא רק על העדפות הדפדפן שלכם) ואפילו שומר דפים שאין לכם זמן לקרוא כרגע כדי שתוכלו לעשות זאת מאוחר יותר, גם בלי חיבור לאינטרנט.
18. "פה גדול" (Big Mouth)
העונה הראשונה בסדרה המצוירת של נטפליקס הציגה שלושה נערים – אנדרו, ניק וג'סי - ונתנה להם 10 פרקים לגלות עד כמה בודדה ומגעילה יכולה להיות תקופת ההתבגרות, וזה היה הכי מצחיק בעולם. מהתמכרות לפורנו ועד המחזור החודשי הראשון, שום נושא לא נראה ל"ביג מאות'" מגונה או לא ראוי לטיפול. חשוב מכל: הסדרה אוהבת את גיבוריה, והצליחה להפוך את הנערים המצוירים לדמויות עגולות ומרגשות.
19. "אמריקן ונדל" (American Vandal)
מי, תגידו לנו כבר – מי השחית 27 מכוניות במגרש החניה וצייר עליהן פינים? פארודיית הטרו-קריים של נטפליקס לקחה את כל המרכיבים של סדרות פשע אמיתי בסגנון "הג'ינקס" ו-"צל של אמת" ויישמה אותם בתעלומה אחת מגוחכת וממכרת. חלק מהמבקרים חשבו ש"אמריקן ונדל" היא בדיחה חדגונית שיצאה משליטה, אבל אל תאמינו להייטרים. היא תוציא מכם את כל המחויבות הרגשית שהדחקתם במערכת היחסים האחרונה שלכם, והיא גם נורא נורא מצחיקה.
20. "מיינדהאנטר" (Mindhunter)
הולדן פורד, בגילומו של ג'ונתן מי-ידע-שאתה-כזה-שחקן-כריזמטי גרוף, הוא פרופיילר של ה-FBI, ותפקידו לחקור דפוסי אישיות ברוצחים סדרתיים שנתפסו ונכלאו, כדי לעצור את הרוצחים הסדרתיים שעדיין מסתובבים שם בחוץ. הראיונות עם הרוצחים מותחים, העיצוב הסבנטיזי מוקפד והסדרה מייצרת אווירת מועקה במידה כל כך מדויקת, שאין מנוס מלהמשיך מיד לפרק הבא. אפילו דיוויד פינצ'ר השתכנע והגיע לביים את פרק הפתיחה.
21. "המקום הטוב" (The Good Place)
תכננו לגלגל אלף עיניים מול הקונספט: קבוצת אנשים מתה ומגיעה לגן עדן, שם יצטרכו להתמודד עם הקשיים שבהתחלת חיים חדשים במקום הכי מושלם בעולם. אבל תראו מה זה, לא גלגלנו אפילו עין אחת מול "המקום הטוב", כי היא כל כך חכמה ומתוקה. צוות השחקנים, בהובלת קירסטן בל וטד דנסון, נראה כאילו הכי כיף לו בעולם, והכתיבה תמיד חדה, עניינית ומעוררת עניין. לא חשבנו שנתעניין ככה בסוגיות פילוסופיות של מוסר, אבל מתברר שכל מה שהיינו צריכים זה גשם של שרימפס. תראו את הפרקים הראשונים ותבינו.
22. "משלחת חיפוש" (Search Party)
דורי וחבריה הם היפסטרים ניו יורקיים שבעים, אמידים, מבולבלים ומשועממים. איזה קונספט מקורי, תודה רבה על המסע בזמן ל-2014. אבל "משלחת חיפוש" לקחה את סט הדמויות הזה ומיקמה אותו בתוך תעלומת מתח. התוצאה היא דרמה קומית מרתקת, שמצליחה להצחיק ולהעציב במחי סצינה אחת, שמצולמת מעולה ומכילה כמה מהשחקנים הכי מוכשרים שאף אחד עוד לא ממש שמע עליהם. בואו בשביל לצחוק על היפסטרים, אבל תישארו כי באמת תרצו לדעת איך כל זה מסתיים.
23. מאסטר אוף נאן
העונה השניה בדרמה הקומית של עזיז אנסארי נישאה על גלי ההצלחה הביקורתית של העונה הראשונה, ואז אמרה: "סבבה, אבל תראו מה עוד אני יכולה לעשות". "מאסטר אוף נאן" עסקה השנה בחברות ובמשפחה; ברומנטיקה, בנסיעות ובאוכל. היא המשיכה לעשות את זה באופן – תסלחו לנו שניה, אנחנו הולכים להשתמש במילה פלצנית – כל כך לירי, שהפכנו לאנשים האלה שממליצים עליה בכוח ובעקשנות לכל החברים שלנו.
24. "אנשים לבנים יקרים" (Dear White People)
שישה אנשים שלמים צפו בסרט Dear White People משנת 2014, אבל זה לא עצר את נטפליקס מלעבד אותו לסדרה. ותודה להם, כי Dear White People היתה ניסוי טלוויזיוני מעניין וסופר רלוונטי. כל פרק עקב אחרי דמות אחת בקולג' יוקרתי, שאוכלוסיית הסטודנטים בו נמצאת תמיד על הסף של עימות אלים בין לבנים ושחורים. כדי להנגיש את הנושא הנפיץ הזה, הסדרה התהדרה בעיצוב מושלם, קאסט השחקנים הכי יפה על המסך ופרק אחד מורט עצבים שהפך לאחד מאירועי השנה הטלוויזיוניים שלנו.
25. Claws
איך לקח לטלוויזיה כל כך הרבה זמן להבין שסלון ציפורניים הוא המקום הכי מעניין בעולם? לא ברור, אבל תודה לרשת TNT שהרימה את הכפפה ואז עיטרה אותה באבנים נוצצות. ניסי נאש, אחת התגליות הטלוויזיוניות המשמחות בשנים האחרונות, מגלמת מנהלת מכון טיפוח עם הכנסה צדדית כמלבינת כספים עבור משפחת פשע. צוות העובדות שלה כולל עובדת מין משוקמת שרוצה לפתוח דף חדש, מניקוריסטית עם כישורי פריצה והונאה ואת האהבה החדשה שלנו בחיים: אן, המאבטחת הצמודה. נסו להיגמל מ-Claws ותגלו שזה כמו לקלף את הפרנץ': קשה ולא כדאי בכלל.
26. "מרושעים" (Difficult People)
בצפיית בינג', "מרושעים" תיראה לכם אולי שטחית ומרוצה מעצמה, אבל תנו לה פרק או שניים בשבוע ותבינו שמדובר באחד הסיטקומים הכי מדויקים בתקופה האחרונה. ג'ולי קלאוזנר ובילי אייכנר מגלמים צמד קומיקאים שמתגוררים בניו יורק – הם מנסים לפתח את הקריירה ולשמור על הזוגיות (הוא עם גברים מתחלפים, היא עם בן זוג ותיק), אבל מצליחים להרוס הכל פעם אחר פעם כי יש להם שני פּיוֹת ג'ורה שחורים ומענגים. סליחה על הדימוי הפורנוגרפי הזה. "מרושעים" לועגת לכולם – בעלי נכות, להט"בים, יהודים ושחורים, ובעיקר על שני גיבוריה הלוזרים. היא קצבית, ארסית ומחוזקת בדמויות משנה הורסות והופעות אורח מפתיעות.
27. על הרצף
הקונספט הכי פשוט שיש: 10 ישראליות וישראלים מוסרים מונולגים אישיים על היציאה מהארון והחיים כטרנסג'נדרים. אבל סדרת הדוקו האינטרנטית (כל פרקיה הופיעו ב-mako ובפייסבוק) לא רצתה להציץ, להגחיך, לפאר או להזדעזע מחייהם של המרואיינים. במקום זאת, היא ניהלה איתם שיחה, היא לקחה אותם אל שכונות ילדותם ואל מקומות העבודה שלהם. היא נכנסה אל היום-יום של בנות ובני הקהילה הטרנסית בישראל על כל גווניה, והפכה אותו למרתק.
28. קארדי בי
בזמן שבארץ עדיין מחפשים את הנציגה הנשית של דור ההיפ הופ הנוכחי, באמריקה יש כבר את מי ששוברת שיאים. קארדי בי, הראפרית הכי מדוברת בעולם כרגע, גדלה בברונקס והפכה לחשפנית כדי להימלט מהעוני ומאלימות בבית. השנה הפכה לראפרית הראשונה שהצליחה להכניס שיר סולו ("Bodak Yellow") למקום הראשון של הבילבורד ב-19 השנים האחרונות. במסיבות היפ הופ בארץ כבר אין אחד שלא מכיר את השיר הזה בעל פה, אבל מרגיש לנו, לפי היסטוריית ניקי מינאז', שהרדיו יצטרף עוד איזה שנה שנתיים.
29. סיזה
סולאנה ראו, או SZA (מבוטא סיזה), שייכת לז'אנר טרנדי בשם "ארנ'בי אלטרנטיבי", משהו בין מוזיקה מאוד סקסית למאוד דורשנית. אחרי לא מעט שנים שבהן הייתה בעיקר הבטחה לא מאוד ממומשת, היא הוציאה השנה אלבום בכורה בשם "CTRL" והוכיחה שהיא מתחרה ראויה לדה וויקנד, לפחות בתור אמן מוזיקת המזמוזים הנכון של הרגע.
30. אל סי די סאונדסיסטם
היה הייתה להקה שגרמה לכל אניני הטעם לרקוד. הם ידעו לשלב מוזיקה אלקטרונית ורוק בגאונות מעוררת הערצה. עד שהם התפרקו, וגרמו לעצב גדול לשרור על עולם המוזיקה. ב-2017 אל סי די סאונדסיטם, הקונצנזוס הגדול באינדי, הוציאו אלבום קאמבק וחזרו לבמות כאילו לא עברו 7 שנים מאז ששברו לנו את הלב. אפשר לחזור לרחבה.
31. דואה ליפה
לדואה ליפה יש את הסיפור הכי קלאסי של זמרות הדור הצעיר בתעשייה: היא התחילה בגיל 14 להעלות קאברים ביוטיוב, חברת תקליטים זיהתה את הפוטנציאל ו-הופ היא באולפן הקלטות עובדת במרץ. המודל הוא פחות בריטני ספירס וסלינה גומז, ויותר לנה דל ריי ולורד. זהו פופ איכותי עם הפקה מוזיקלית מתוחכמת וטקסטים (מעט) יותר חדים. לקח לה רגע, אבל כשהוציאה את "New Rules", מעין המנון "איך תיפטרי מהאקס", הצליחה לכבוש את העולם וגם את קהל הבנות המקומי. עכשיו רק חסר שיגלו את השירים האחרים והמעולים שלה.
32. טיגה
ראיתם פעם דיג'ייז בפעולה? רובם נראים סופר מרוצים מעצמם, כאילו כל נגיעת אצבע שלהם על המיקסר היא מעשה אלוהי. לפעמים הם צודקים, אבל אף אחד מהם לא יודה שיש להם, בדיוק כמו לחלק מהקהל שלהם, גם לילות מבאסים. טיגה, דיג'יי האוס ותיק, העלה פוסט שכלל וידוי על סט שהלך לו רע מאוד: "אף אחד לא מדבר על מה שקורה כשאתה לא מצליח להרים". אותו פוסט הפך לעניין רב בקרב דיג'ייז גדולים, שהודו שמדובר בחוויה משותפת ומושתקת. מחכים לוידויים כאלה גם מהצד הפופולרי יותר של האמנים.
33. פסטיבל לואולנדס בהולנד
יש כמה פסטיבלי מוזיקה באירופה שהפכו לפופולאריים במיוחד בקרב הישראלים – פרימוורה, זיגט ורוק וורכטר. איכשהו הפסטיבל ההולנדי, לואולנדס, חמק מאוזניהם של חובבי הרוק והאינדי, על אף היותו פסטיבל מצויין. במרחק אוטובוס מאמסטרדם, עם ליינאפ שכלל שמות מאיגי פופ ועד שון פול, מסתתר אירוע מוזיקה עצום שמאורגן היטב עם הקהל הכי נחמד בעולם. תארזו את האוהל מעכשיו.
34. ג'ק אנטונוף
השם הכי חם של מאחורי הקלעים השנה הוא ג'ק אנטונוף – סולן להקת פאן ("”We Are Young), בן הזוג של לינה דנהאם ובעיקר כותב לכל זמרות הפופ הגדולות. השנה תמצאו את הקרדיט שלו על רוב האלבום של טיילור סוויפט ושל לורד, לצד פנינים שכתב לפינק ולסיינט וינסנט. בואנ'ה, אנטונוף, הגזמת סרטים.
35. "זה בא בלילה"
ג'ואל אדגרטון מככב בתפקיד פול, אב שהצליח איכשהו להגן על בנו ועל אשתו בתקופה שבה מגפה מסתורית טובחת באנושות. אלא שכבר בסצנת הפתיחה מאבדת המשפחה את הסבא, וברור שכל הזמן שלה שאול. לתוך הכללים הנוקשים של "מותר ואסור אחרי האפוקליפסה" צונחת משפחה שנייה, אב ואם וילד קטן. משפחתו של פול מקבלת את נוכחותם של האורחים למרות החשדנות המיידית, אלא ששני מכשולים מתייצבים בדרכן המשותפת: טבע האדם וטבעה של המחלה. הסרט המשובח הזה בבימויו של טריי אדוארד שולץ לא הופץ בבתי הקולנוע ברחבי הארץ והוקרן באופן חד-פעמי בפסטיבל אוטופיה בסינמטק תל אביב.
36. "לאקי"
זהו סרט הביכורים כבמאי של ג'ון קרול לינץ', והוא פנינה. "לאקי" הוא סיפורו של גבר בן 90, יוצא צבא ערירי ואתאיסט, שמתמודד באורח מצחיק-עצוב ובעיקר מאוד מפוכח עם התחושה (ובתכלס הידיעה) שסופו קרב. כבונוס, דייוויד לינץ' עושה כאן תפקיד משנה שהוא חד-משמעית הנגיש והמרגש ביותר שלו כשחקן. הסרט הוקרן השנה רק בפסטיבל חיפה והוא פשוט מעולה, מה גם שזה התפקיד האחרון של הארי דין סטנטון.
37. "אוקג'ה"
תאגיד אמריקאי מכריז על גידול נסיוני של חזירי-על כפתרון זול וזמין להזנה המונית. 10 שנים לאחר מכן, ילדה בשם מיג'ה (אן סו-יון) מגדלת יחד עם סבה את החזירה הענקית אוקג'ה. מיג'ה היא יתומה, אוג'קה היא אם ואחות, אבל עכשיו התאגיד רוצה את הרכוש שלו בחזרה וכך מתחיל לו מאבק רווי יצרים ודרמה להצלתה של חזירת הענק. המעבר בין צחוק בקול רם לבין בכי מול אחת הסצנות הקשות ביותר שראינו אי פעם בסרט גרם למבקר שלנו (כמעט) לאבד את היכולת למצוא את המילים הנכונות ולהעניק לאוקג'ה של נטפליקס בבימויו של בונג ג'ון-הו חמישה כוכבים.
38. "סיפורי מאירוביץ'"
"מאירוביץ'" של הבמאי נואה באומבך הוא סיפור על מערכת היחסים המקולקלת בין אב בשם הרולד (דסטין הופמן) ושני בניו, מתיו ודני (בהתאמה בן סטילר ואדם סנדלר, ושוב בהתאמה יועץ מס מצליח ועקר בית שהוא גם מוזיקאי כושל). הרולד מאירוביץ' הוא פסל שבשנות ה-60 נחשב להבטחה, אלא שהיא מעולם לא מומשה. הוא גם חרא של אבא, אגוצנטרי ואקסצנטרי כמו שרק אמן יכול להיות, וכמזכרת משלושה נישואים כושלים יש לו שני בנים שהם חצאי-אחים ובמובנים רבים גם חצאי גברים, חצאי בן אדם. וזה עוד טוב יחסית לאחותם למחצה (אליזבת מארוול, שבשקט-בשקט גונבת כל סצנה שהיא משתתפת בה). סיפורי מאירוביץ' לא הצליח לתפוס בישראל מאחר והוא זמין אך ורק למנויי נטפליקס, אבל זה לא באמת סיבה שלא תרוצו מיד לצפות בו.
39. "פרויקט פלורידה"
פרויקט פלורידה, סרטו המוערך והמדובר של הבמאי שון בייקר, הוקרן בישראל רק בפסטיבל חיפה ולא הגיע לקהל הרחב בבתי הקולנוע. הוא מספר על היילי ובתה בת ה-6 מוני שמתגוררות לבדן במוטל עלוב על כביש מהיר באורלנדו. המוטל נמצא קרוב מאוד לפארק שעשועים ענק, ומוני מפנטזת על היום שבו תוכל להיכנס בשערי גן העדן, מטרים ספורים מביתה המתפורר. למרות שהמבוגרים שבחייה נאבקים לשרוד, מוני מצליחה לבלות את הקיץ עם חוויות מרגשות וממלאות.
40. דיאטה קטוגנית
לברון ג'יימס, אדריאנה לימה, מיק ג'אגר וקים קרדשיאן הם רק חלק מהשמות הזוהרים שעקבו באדיקות אחר הדיאטה הקטוגנית. מדובר בשיטת תזונה עתיקת יומין המתמקדת בצריכת שומנים בריאים (מדגים ועד לאבוקדו). על פי התזונה הקטוגנית, שומנים צריכים להוות 80 אחוז מכמות הקלוריות היומית, חלבונים 15 אחוז ורק 5 אחוזים שומן. הקטונים (על שמם הדיאטה), הם תרכובות אורגניות שמקורן בשומן, כשם שגלוקוז מקורו בפחמימות. בתזונה הקטוגנית הגוף מתרגל לשריפת קטונים כמקור עיקרי לאנרגיה, במקום הפחמימות. תזונה זו נמצאה יעילה לירידה במשקל לאנשים כמו חולי סוכרת ולאנשים שסובלים מדלקות שונות. הסלבס שאימצו את הדיאטה הקטוגנית הפכו אותה לאחת הדיאטות המדוברות בשנה האחרונה מעבר לים.
41. סביליה
זה לא סוד שברצלונה היא אחת הערים המתויירות והאהובות בעולם (מי אמר מסי?). הבעיה היא שבשנת 2017 העיר הקטלונית מאסה בתיירים והם לא ניסו להסתיר זאת בכלל. להיפך. בעולם הבינו את הרמז הלא דק ובחרו באלטרנטיבה חדשה – סביליה. העיר שינתה את פניה בשנים האחרונות ומהווה כיום יעד תיירות מרשים, עם חיי תרבות ולילה. גם הלונלי פלנט זיהה את הפוטנציאל והכתיר אותה כיעד הכי חם ואפילו משחקי הכס הגיעו לצלם בה כמה פרקים. לישראל כל המידע הזה עדיין לא הגיע.
42. אסטוניה
בכל העולם נהנים מהשמיים הפתוחים וחברות הלואו קוסט שנכנסו לחיינו בסערה, מה שגורם לכך שיעדים חדשים במחירים נמוכים צצים בכל יום. בארץ אלו פולין, רומניה ובולגריה שנכנסו לנו חזק ללב, אבל בשאר אירופה מדובר בסיפור אחר לגמרי. שם אחת המדינות הכי פורחות היא אסטוניה הקטנה. במדינה שממוקמת צפונית ללטביה, ספרו כבר את התייר השלושה מיליון השנה. ורגע לפני שאתם קופצים וטוענים בצדק ש"היי, גם לישראל הגיעה אותה הכמות", רק נזכיר שמדובר במדינה שכמות התושבים בה הא 1.5 מיליון. כלומר, על כל תושב במדינה הגיעו עד עכשיו שני תיירים. מעניין מה יקרה אחרי שגם הישראלים יגלו אותה?
43. אפריקה
היבשת השחורה היא הדבר הכי חם כרגע בעולם התיירות. אולי היא לא הכי מתויירת שיש, אך ללא ספק היא הכי מרעננת. החל ממשפחות, דרך טיולי זוגות ועד תרמילאים, לאפריקה יש מה להציע לכולם ונראה שבעולם הבינו את זה והתיירים נוהרים בהמוניהם. דרום אפריקה, קניה, מרוקו ואפילו אתיופיה, הפכו ליעדים האותנטיים החדשים, כאלה שעדיין ניתן למצוא בהם טבע בתולי ותרבות שהמערב לא קילקל. משום מה, דווקא הישראלים, שאוהבים להשתלט על כל מקום בגלובוס, עדיין לא יישרו קו עם המגמה ורובם מגיעים אליה רק בסיורים מאורגנים.
>> 52 היעדים שאתם חייבים לבקר בהם ב-2018
>> מגוסטינג ועד ספינר: 19 מושגים שנכנסו השנה לחיינו