גל"צ היא עוף מוזר, יחיד וייחודי בצבאות העולם: תחנת רדיו צבאית חופשית לכאורה, שבתוכניותיה השונות ניתן למצוא לא אחת ביקורת גם על מערכת הביטחון. אבל באחרונה עומדת גלי צה"ל במרכז סערה ציבורית, שהחלה עם הדחתו הפתאומית של מפקד התחנה יצחק טוניק; הסלימה כאשר מינה שר הביטחון אהוד ברק את קצין החינוך והנוער הראשי, תא"ל אלי שרמייסטר, כמפקד התחנה הזמני; והגיעה לשיאה בפליטת פה של הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ, לאחר שהתבדח על שירת נשים בצה"ל והורה לכתב התחנה למול המצלמות: "גל"צ, זה לא משודר, האירוע הזה. גם אם זה הסקופ של החיים שלך, זה נשאר אצלך בטייפ".
האם צבא צריך להחזיק תחנת רדיו?
עצם קיומה של גל"צ עמד תמיד בבסיס מחלוקת: האם צבא צריך להחזיק תחנת רדיו? יש האומרים כי דווקא יחידות מסוג גל"צ הן ההופכות את צה"ל למה שנקרא "הצבא המוסרי בעולם", בהיותן אמצעי לחופש ביטוי ומחשבה, ויש האומרים כי מדובר בתחנה אזרחית במהותה שאין לצבא עניין במימונה.
על אף הקונפליקט העומד בבסיסה – הצורך לסקר, בין השאר, את המפקד של העורך שלך – גלי צה"ל הייתה ונותרה יעד נחשק למלש"בים, המעוניינים בשירות מעניין ומאתגר בלב השיח הציבורי, הכולל צבירת ניסיון ודריסת רגל משמעותית בעולם התקשורת.
תחנת הרדיו הארצית פועלת תחת חיל החינוך והנוער, ופועלת באמצעות כספים מתקציב הביטחון של ישראל וכן מהכנסות מפרסומות ומתשדירי שירות. השידורים כוללים יומני חדשות, תכניות אקטואליה, מוזיקה ותרבות, שידור מופעי מוזיקה, מגזינים ועוד. בין התכניות הבולטות של התחנה ניתן למצוא כאלה שהפכו לנכסי צאן ברזל, כמו "נכון להבוקר", "מה בוער", "המילה האחרונה", "ציפורי לילה", "קולה של אמא", השירותרום, "עוד מעט נהפוך לשיר", "ארבע אחרי הצהריים" ועוד.
בית ספר לכוכבים
כאמור, אחד המאפיינים הייחודיים לגל"צ הוא שילוב חיילים בשירות סדיר בתפקידים בתחום התקשורת, ובכלל זה קריינים, כתבים, עורכים, מפיקים, מגישי חדשות ומוזיקה, עורכים מוזיקליים ועוד. לצדם עובדים עיתונאים בכירים המועסקים על ידי צה"ל. השילוב בין אושיות התקשורת הותיקות ובין החיילים העושים את צעדיהם הראשונים בעולם התקשורת הפכה את התחנה למעין בית ספר המנפיק כוכבים עולים בתחום. בין השאר, צמחו בגלי צה"ל עיתונאים ואנשי תקשורת ובידור כמו גאולה אבן, יעקב אילון, אברי גלעד, טל ברמן, אילנה דיין, דב גיהלר, ארז טל, מרב מיכאלי, יונית לוי, עידו רוזנבלום, מתן חודורוב, רפי רשף ועוד.
שיעור היסטוריה
גל"צ פתחה לראשונה בשידור בספטמבר 1950, בשעת ערב. לאחר תרועת חצוצרה ונגינת "התקווה", פתח את שידורי התחנה ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון, בעודו מגדיר את שתי מטרותיה העיקריות: להיות מכשיר ביטחון והתגוננות, אמצעי קשר יעיל לכוחות הצבא הסדיר והמילואים; וכן להיות מכשיר לחינוך הנוער והעם, אמצעי לקליטת עולים, להנחלת הלשון וידיעת הארץ. ב-1956 חוקק סעיף בחוק רשות השידור, שהעניק לגל"צ מעמד של תחנת רדיו ממלכתית.
בתחילה פעלה התחנה ברמת גן, ואז עברה לבניין ברחוב יהודה הימית ביפו. במשך שנים שידרה חיילים המופנים בעיקר לחיילים. בשנת 1973, לאחר מלחמת יום הכיפורים, עברה התחנה לשדר מסביב לשעון, וקהל היעד השתנה לכלל אזרחי המדינה, תוך הוספת שידורי חדשות ואקטואליה.
ב-1983 ביקש הרמטכ"ל דא"ז, רא"ל משה לוי, להפסיק את שידורי החדשות של התחנה, לקצץ את תקציבה ולצמצם את מספר עובדיה. לאור לחצים שהתעוררו בכנסת, בוטלה יוזמה זו. גם ב-1992 הציע הרמטכ"ל דאז, רא"ל אהוד ברק, לסגור את התחנה או לחילופין להעבירה לידי משרד החינוך. גם הפעם מנע לחץ חיצוני ציבורי את יישום היוזמה.
ב-1993 החלה גל"צ להפעיל ערוץ רדיו נוסף, גלגלצ, המתמקד בשידור מוזיקה ודיווחי תנועה.
גל"צ זאת תחנה לאשכנזים מתל אביב?
לאורך השנים ספגה גל"צ לא מעט ביקורת. עיקר הביקורת היא כי מאז הקמתה מאופיינת גל"צ כאשכנזית, חילונית ותל אביבית, ולמעשה לא מייצגת בשידוריה חלקים נרחבים מהאוכלוסייה בישראל. אברי גלעד סיפר כי בעת שירותו הצבאי בתחנה היו מתקיימים טקסים של הטחת תקליטים מזרחיים אל הקיר. גם על מדיניות הפלייליסט של גלגלצ נמתחה ביקורת דומה.
בתוך כך, נטען כי התחנה מאופיינת גם בחוסר איזון ובהטיה פוליטית לשמאל. באחרונה פתחה תנועת "ישראל שלי" במסע פרסום נגד התחנה, בטענה כי גל"צ לא רק מביעה אג'נדה פוליטית שמאלנית קיצונית, אלא גם פועלת נגד חיילי צה"ל. בין השאר הבליט הקמפיין ציטוטים מפלילים לכאורה של בכירים בתחנה וכן הקלטות של פעילי טרור פלסטינים המביעים תמיכה בהמשך קיום גל"צ במתכונתה הנוכחית.
ביקורת נמתחה גם כיוון שהתחנה ממומנת חלקית על ידי הצבא על אף שקהל היעד המרכזי שלה אינו חיילים. העיתונאי נחום ברנע ביקר את העובדה כי חיילי גל"צ עסוקים בבניית קריירה תקשורתית במהלך שירותם, בעוד אחרים עסוקים בשירות קרבי. ב-2005 הודחו שני כתבים בתחנה לאחר שהתגלה כי במקביל לשירותם הצבאי, הועסקו על ידי כלי תקשורת נוסף וכתבותיהם התפרסמו תחת שמות בדויים.
עוד נמתחה ביקורת ציבורית על התבטאויות שונות של שדרנים בגנות פעולות צה"ל, השמעת שירים של משתמטים ואי השמעת שירים המזוהים פוליטית עם הימין.
כששר הביטחון מנסה להשתלט על תכני השידור
במאי 2011 קיבל מפקד גל"צ יצחק טוניק הודעה מפתיעה, לפיה שר הביטחון אהוד ברק מינה ועדה לאיתור מחליפו בפיקוד על התחנה. טוניק קיבל את ההודעה על הדחתו מהתפקיד בערב חברתי לצד בכירים במערכת הביטחון, ללא אזהרה מראש. המהלך, שנתפס בעיני רבים כניסיון של ברק לשלוט בתכני השידור, זכה לביקורת מקיר לקיר. "זה נראה כמו משהו חפוז ממשפחת המחטפים", אמר בראיון מפקד גל"צ לשעבר, נחמן שי. "האופן בו זה נעשה הוא מוד מעליב, לא תרבותי ולא הוגן. התחנה היא לא רכושו הפרטי של שר הביטחון".
בנובמבר 2011 הודיע משרד הביטחון למפקד גל"צ כי הוא מסיים את תפקידו ומוחלף על ידי קצין חינוך והנוער הראשי, תא"ל אלי שרמייסטר, עד למינוי מפקד קבוע. ההודעה התקבלה כחודשיים לאחר סיום עבודתה של ועדת האיתור למפקד גלי צה"ל, בעוד ברק אמור להתחיל סבב ראיונות עם ארבעת המועמדים האחרונים: ינון מגל, מנשה סמירה, ירון דקל וגולן יוכפז. בכירים בתחנה צוטטו בכלי התקשורת באומרם "זה מוזר שקצין חינוך ראשי, שאין לו מושג בתחום הרדיו, ישמש בתפקיד. עיקר ההלם הוא מהאופן בו הדברים נעשו". גורמים שונים פקפקו ביכולתו של שרמייסטר לשמש בתפקיד העורך באופן מקצועי וענייני.
בדצמבר 2011 עלה שוב נושא הפיקוד על גל"צ לכותרות, כאשר שר הביטחון ברק והרמטכ"ל גנץ התבדחו בנושא הרגיש של שירת נשים בצה"ל. מיד לאחר חילופי הדברים פנה גנץ לנציג גלי צה"ל שנמצא בסיור והורה: "גל"צ,זה לא משודר האירוע הזה. גם אם זה הסקופ של החיים שלך, זה נשאר אצלך בטייפ".
סמל היחידה: הסמל של גל"צ מורכב מריבוע כחול, עליו מוטבעת המילה "גלצ" ממנה יוצא בלון דיבור צהוב.
מבנה: אולפני גלי צה"ל ממוקמים ביפו, והתחנה מפעילה גם אולפנים בבית החייל בירושלים. כמו כן, מופעלות ניידות שירות המשדרות מרחבי הארץ. התחנה מורכבת ממספר מחלקות: גלגלצ, מחלקת החדשות, מחלקת קריינים, מחלקת שידורי חיילים וצבא, שידורי האומר והתעודה, מחלקת מבצעים מיוחדים (העוסקת בחלק הבידורי והיצירתי, ושאותה הקים ארז טל), המחלקה השיווקית כלכלית, חטיבת התרבות והמוזיקה, מחלקת אחריות שידור ופרומו, מחלקת האינטרנט, מדור ארגון (אמון על הנושאים המנהלתיים) וחטיבת ההנדסה (האחראית על הפן הטכני). עוד פועלים בתחנה לשכת מפקד גלי צה"ל, דוברות גלי צה"ל ולשכתו של מנהל פיתוח התכניות.
תנאי קבלה: כאלפיים מלש"בים מבקשים לשרת בגל"צ בכל שנה. כארבעים מהם מתקבלים. תנאי הקבלה הראשוניים הנקבעים בצו הראשון הם קב"א גבוה, סימול עברי גבוה ופרופיל עורפי (64 ומטה) לבנים. יחד עם זאת, ניתן להגיש גם בקשות חריגים. תהליך המיון כולל מבחני ידע כללי וידיעת הארץ האחודים לגל"צ, שבועון "במחנה" וחטיבת דובר צה"ל. ב-2009 פורסמו המבחנים בתקשורת.
לאחר תעדוף, עוברים המלש"בים בתחנה מיונים נוספים הכוללים בחינות בנושאי מסורת ותרבות, אתיקה עיתונאית, בחינות קול, ראיונות וסימולציות. מהמועמדים נדרשים אינטיליגנציה, ידע כללי רחב, הבנה במוזיקה, כושר ביטוי, עברית ברמה גבוהה ויכולת אלתור. כמו כן נדרשים המועמדים לעבור ראיון אישי מול ועדה המורכבת מבוחנים בכירים.
הכשרה: את הקורס הצה"לי מתחילים כ-40 חיילים, כאשר בתום חודשיים מתבצע ניפוי, שהעוברים אותו מתחלקים למחלקות השונות. ההחלטה מתבצעת תוך שקלול רצון החייל, התאמתו מבחינת כישורים, הערכתו על ידי הגורמים בתחנה וצרכי האיוש לתפקידים השונים. משך ההכשרה הכולל עד שלושה חודשים. בנות נדרשות להתחייב לשירות חובה בן שלוש שנים, וכן לשירות מילואים ככל חייל בצה"ל.
מדים: חיילי גל"צ נעים במדי החילות הירוקים ובנעליים שחורות, עם כומתת בקו"ם, תג יחידה של חיל החינוך והנוער, סיכת גל"צ ותגיות כחולות עליהן כתוב "גלי צה"ל".
שילוב בנות: בנות משולבות בכל התפקידים ביחידה.
כולם יודעים ש: על אף הסערות, השערוריות, הביקורת והניסיונות לסגור אותה – גלי צה"ל היא אחת היחידות המיוחדות והנחשקות בצה"ל, וגם אחד מגופי התקשורת החשובים בישראל. הרעש סביבה נוצר דווקא בשל מעמדה הרם, וכל דיווח אודותיה עולה לכותרות. מה שבטוח הוא שלא מעט ישראלים מאזינים לשידוריה, ושלא מעט מלש"בים רוצים לשרת בשורותיה.