האמריקאים באמת יודעים הכל על איראן? היכולות המודיעיניות – וסימני השאלה

כאשר הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ אמר השבוע שארה"ב לא זקוקה לעדכונים על איראן מכיוון שהיא "יודעת הכל", הוא לא רק עקץ את ראש הממשלה בנימין נתניהו והדהד את העוצמה הטכנולוגית של המעצמה החזקה בתבל - הוא גם נגע, בלי לשים לב, בנקודה הרגישה ביותר של קהילת המודיעין: הפער שבין "כיסוי מודיעיני" לבין "הבנה אסטרטגית".

הזירה המודיעינית של 2026 היא כבר לא רק סיפור של סוכנים בלב טהרן. זוהי מלחמה היברידית שמתנהלת גם בגובה של מאות קילומטרים מעל פני האדמה, בשרתי הסייבר המוגנים ביותר ודרך הסיבים האופטיים של המפרץ הפרסי. מדובר בשילוב של לוויינים, מטוסי ריגול וכפי שנחשפנו במהלך המלחמה - גם סוכנים על הקרקע.

אבל בעוד שארה"ב וישראל שואפות, ונראה שגם משיגות, "דומיננטיות מודיעינית מוחלטת", הציר הנגדי שכולל את איראן, רוסיה וסין מצליח לייצר "שטחים מתים" שמערערים את תחושת הביטחון המערבית. בעיה נוספת היא אופן הניתוח וההבנה של המודיעין הטקטי ברמה האסטרטגית, כפי שמעידים גורמים מודיעיניים בישראל, שם רואים כיצד ההישגים המרשימים שהביאו לא מתורגמים להצלחה מובהקת במלחמה שהסתבכה.

העיניים שבשמיים: הלוויינים והמהפכה של ה-NRO

הבסיס לביטחון העצמי האמריקאי נשען לא מעט על מהפכה שמתרחשת בחלל הקרוב. ה-NRO (משרד הסיור הלאומי) החל להפעיל, לצד הלוויינים הענקיים והיקרים של פעם, מערך של מאות לווייני מיקרו במסלול נמוך.

פרויקט Starshield של חברת SpaceX, שזכה לחוזי ענק מהפנטגון, מספק רשת של מאות לוויינים המשלבים איסוף מודיעין, סיור ומעקב (ISR) עם יכולות תקשורת חסינות. בפנטגון טוענים שהיתרון המבצעי הוא עצום, מכיוון שבמקום לוויין אחד שעובר מעל טהרן פעם בכמה שעות, הרשת של אילון מאסק מאפשרת מעקב רציף ובזמן אמת אחרי מטרות באיראן - כולל מטרות ניידות כמו משגרי טילים, מפקדות מאולתרות ושיירות נשק של משמרות המהפכה. "זאת מערכת עצבים מרכזית שמכסה כל פינה באיראן", אומרים גורמים בישראל.

הלוויינים האלה משולבים במערך של ה-NSA, האחראית לביון אותות (סיגינט). ה-NSA מנטרת כל אות אלקטרוני, החל מתקשורת צבאית מוצפנת ועד לאותות מכ"ם של מערכות הגנה אווירית. השילוב בין הראייה הלוויינית ליירוט האותות נמצא בבסיס של מה שמאפשר לטראמפ לטעון שארה"ב רואה הכל. מדובר במערך האיסוף מהגדולים בעולם, אם לא הגדול שבהם, שכולל גם מטוסי ביון ומערכים נוספים.

הזווית הישראלית: "החממה הטכנולוגית" והשת"פ עם אמ"ן

לא מעט דובר במהלך המלחמה על שיתוף הפעולה של צה"ל עם הצבא האמריקאי. קצינים של חיל האוויר יושבים עד לרגע זה ממש במפקדה של סנטקום בארה"ב, וקצינים אמריקאים נמצאים במטה הכללי של צה"ל, בבור וביחידות המבצעיות. השת"פ הזה קורה גם בתחום המודיעין, אך עליו כמעט שלא מדובר - למעט מקרים שבהם שני הצבאות העבירו מודיעין לעמיתיהם כדי להשמיד מטרות באיראן.

ישראל במלחמה הזו היא לא רק "לקוחה" של המודיעין האמריקאי, אלא שותפה אסטרטגית שמשלימה את התמונה במקומות שבהם לוויינים מתקשים לחדור והמודיעין האמריקאי חלש יותר. ישראל מתוארת במחקרים בין-לאומיים כ"חממת סייבר" עולמית, כאשר יחידה 8200 מהווה את חוד החנית.

בעוד שהאמריקאים מצטיינים ב"כיסוי רחב" שמושפע גם מהיקף התקציב של מעצמה והיכולות להפעיל גופי ענק, המודיעין הישראלי מתמחה בכיסוי משמעותי ובעיקר ב"דיוק כירורגי".

יחידה 8200 מפעילה מערך גלובלי של תחנות האזנה, מטוסי המודיעין של חיל האוויר מצוידים במערכות איסוף אותות מתקדמות, והזרוע הארוכה של ישראל מגיעה - כפי שראינו במלחמה - עד לתשתיות הפיזיות של איראן. האמריקאים, עם היכולות האדירות שלהם, הבינו את זה עוד בחיסולי המדענים והבכירים במשטר האיראני.

גורמי מודיעין ישראליים אומרים שככל ששיתוף הפעולה המודיעיני והמבצעי בין ישראל לארה"ב התהדק, "הם ראו את יכולות המודיעין והתקיפות החשאיות באמצעים שונים".

לא רק שישראל יודעת מה קורה באיראן, אלא היא גם יודעת, בזכות יכולות המודיעין האיכותיות, איך לגעת בנקודות הכאב הרגישות ביותר של המשטר האיראני. היכולת של ישראל להשיג עליונות אווירית באיראן בתוך 24 שעות, לחסל את המנהיג העליון ולהשמיד מפקדות, רק העצימה את התחושות האלה בארה"ב.

המענה האיראני: שיבוש, הסתרה ו"לוחמה היברידית"

אבל האיראנים לא יושבים בשקט והם גם זוכים לסיוע ממעצמות - גם בתחום המודיעיני, שקריטי ליכולות שלהם בהגנה וגם במתקפות הטילים. האיראנים פיתחו דוקטרינה של "הרתעה באמצעות שיבוש". מול העליונות האמריקאית, הם משקיעים משאבים אדירים בלוחמה אלקטרונית שנועדה "לעוור" את העיניים שבשמיים.

איראן עושה שימוש נרחב בטכניקות של שיבוש וזיוף של אותות GPS. היכולות האלה של האיראנים לא מיועדות רק להגנה על מתקני גרעין, אלא גם לנטרול מסופים לווייניים כמו "סטארלינק" שמוברחים למדינה עבור מתנגדי משטר. באמצעות מערכות שרוסיה, סין וקוריאה הצפונית העבירו לאיראן, הם מצליחים לאתר ולשבש חלק מהיכולות של האמריקאים וליצור "שטחים שחורים" שבהם המודיעין האמריקאי מתקשה לתפקד.

השאלה שמטרידה את הפנטגון היא כיצד הפכו הטילים והכטב"מים האיראניים למדויקים כל כך. במהלך המלחמה, וגם במהלך ההסלמה שהייתה בזמן הפסקת האש, האיראנים הצליחו להשיג פגיעות מדויקות בבסיסים אמריקאיים, כולל המרוחקים שבירדן, ובאמצעים אסטרטגיים יקרים וגדולים. התשובה נמצאת במוסקבה ובבייג'ינג.

איראן מקבלת גישה לנתונים מהמערך הסיני Jilin-1, האזרחי לכאורה, שמורכב ממאות מיקרו-לוויינים המספקים תמונות ברזולוציה של 0.5 מטר ווידאו חי של מטרות נעות. חברה סינית בשם MizarVision, המשמשת ככל הנראה כחברת קש ממשלתית, מפרסמת צילומי לוויין מנותחים של בסיסים אמריקאיים בירדן, סעודיה ובחרין - צילומים שמובילים לעתים לתקיפות איראניות מדויקות.

יש גם את הסיוע הרוסי: מוסקבה פיתחה יחד עם איראן את הלוויין Khayyam, המבוסס על טכנולוגיה רוסית ומאפשר צילום ברזולוציה גבוהה של נקודות עניין מספר פעמים ביום. מעבר לכך, רוסיה סיפקה לאיראן את מערכת הניווט Kometa-M, שנטען כי היא חסינה יותר לשיבושים מאשר GPS רגיל. בארצות הברית מעריכים גם שהמודיעין הרוסי סיפק לאיראנים נתוני מטרה מדויקים לתקיפות כטב"מים על מתקנים חשאיים של ה-CIA בעיראק ובסעודיה במטרה לשבש את פעילותם.

לקחי העבר: למודיעין האמריקאי יש גם היסטוריה בעייתית

ההיסטוריה מלמדת שהמודיעין האמריקאי, חזק ככל שיהיה, אינו חסין מפני הפתעות כואבות - וחלקן אף היו מביכות. מסמכים שנחשפו על מבצע Earnest Will (ליווי מכליות הנפט ב-1987-1988) חושפים, למשל, איך למרות המודיעין המשמעותי, הנוכחות המסיבית של הצי האמריקאי והשימוש במטוסי אייוואקס או P-3, איראן הצליחה להפתיע פעם אחר פעם באמצעות מוקשים ימיים ותקיפות של סירות מהירות.

הלקח המרכזי מאותו מבצע, שנשאר רלוונטי גם ב-2026, הוא ש"אזהרה טקטית אינה מובטחת". גם כשיש לך טכנולוגיה הטובה ביותר, היריב תמיד יחפש את "הבור המודיעיני" או את הרגע שבו הקשב של המערכת מופנה למקום אחר.

"אף פעם אי אפשר לדעת הכל", אמרו לא פעם ותיקי קהילת המודיעין. אחד מהם אמר לנו, בהקשר לדברים של הנשיא האמריקאי: "אם יש משהו שלמדנו בשנים האחרונות, זה שצריך לדאוג כשאתה חושב שאתה יודע הכל".

נזכיר בהקשר הזה גם שלפני המהפכה האיסלאמית ב-1979, איראן הייתה מדינה פרו-אמריקאית ולמעשה הבסיס השני, מלבד ישראל, במזרח התיכון. למרות ההפגנות הסוערות כנגד השלטון, סוכנות הביון המרכזית והמודיעין הצבאי התעלמו מהמתרחש ודיווחו לנשיא שהשלטון בטהרן יציב וחזק. גם כאשר התקבלו דיווחים סותרים, בדרך כלל על ידי אנשי משרד החוץ, הם נזרקו לפח מתוך אמונה שסוכני ה-CIA יודעים הכל. איך זה הסתיים - כולם יודעים.

כישלון נוסף, שבשנות ה-2000 הכניס את ארה"ב לבוץ העיראקי שבו התבוססה כעשור, החל כאשר ה-CIA דיווח לנשיא על כמויות של נשק כימי שיש בידי עיראק. המרגלים של סוכנות הביון האמריקאית אפילו דיווחו אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר שלפני מתקפת הפתע על אדמת ארה"ב היו מפגשים של קציני מודיעין עיראקים עם אנשי אל-קאעידה. الكישלון בנושא היה תהומי: אחרי שנים התברר שהם כלל לא הכירו והבינו את האזור, לא היו מפגשים וגם לא נשק כימי. ב-CIA כשלים להבין שסדאם הדהד קיום של נשק כימי רק בגלל הפחד שלו מאיראן. אחרי המלחמה, כשסדאם נתפס, התברר שהוא העדיף לשקר למערב ולספר שיש לו נשק כימי - העיקר לא להיתפס כחלש מול האיראנים.

הצהרתו של טראמפ משקפת בלי ספק את העליונות הטכנולוגית המוחצת של ארצות הברית ומי שנחשבות לשותפות המודיעיניות שלה. אבל המציאות בשטח מורכבת בהרבה. האזור נמצא במרוץ חימוש מודיעיני שבו כל צד מנסה לאסוף מידע וגם להטעות ו"לעוור" את השני.

השילוב בין העוצמה הלוויינית והאיסופית של ארה"ב ליכולות הסייבר, הפעלת הסוכנים והסיגינט של ישראל הוא כנראה המענה החזק ביותר לציר האיראני. אבל הברית המודיעינית בין טהרן, מוסקבה ובייג'ינג מצליחה לאתגר את הדומיננטיות הזאת.

האמריקאים ובני בריתם הישראלים אולי רואים ושומעים מה קורה באיראן, אבל במזרח התיכון של 2026 לדעת "הכל" זאת משימה שלעולם לא תושלם - ועוד יותר מזה, להבין מה רואים. מי שחושב שהלוויינים והטכנולוגיה בכלל, יחד עם הכסף הגדול, הם חזות הכל - עלול להתעורר למציאות שבה הוא משתתף במלחמה שלא רצה להסתבך בה, ושבה המוקש או הכטב"ם הבא יגיעו בדיוק מהמקום שבו העין המודיעינית מצמצה.