חיסכון על חשבון הביטחון: המודל התקציבי שמשאיר גדודי מילואים בלי כוח אדם למשימות

בעוד האיומים הביטחוניים בגזרות השונות רק הולכים ומתגברים, במערך המילואים של צה"ל מתמודדים עם איום מסוג אחר: המודל התקציבי. גורמים במערך המילואים ומפקדים בשטח שדיברו עם mako מתריעים בשבועות האחרונים שהחלטות הדרג המדיני, המונעות משיקולים כלכליים ולא ביטחוניים, מובילות לדילול דרסטי בכוח האדם המבצעי, עד כדי פגיעה ממשית ביכולתו של צה"ל לספק ביטחון במוצבים ובנקודות חיכוך.

גדודי מילואים שמיועדים לעזה ולבנון מעידים שבגלל מגבלת הגיוס, פלוגות יפעלו רק עם שליש מסד"כ (סדר כוחות) הלוחמים שלהן בכל רגע נתון.

לצה"ל חסרים עשרות אלפי חיילי מילואים אבל כעת נראה שהמגבלה על הגיוסים היא תקציבית ולא ביטחונית: מדובר במנגנון של הדרג המדיני המגביל באופן קשיח את מכסת ימי המילואים שכל גדוד רשאי לנצל. מפקדי גדודים מוצאים את עצמם במצב אבסורדי, שבו יש להם מחסור בלוחמים - אבל הם נאלצים לבקש מחיילים שלא להתייצב לשירות, או לקוות שחיילים לא ייענו לצווי המילואים - פשוט כי אין תקציב לממן את נוכחותם.

מסיבות מובנות, לא ניתן לפרסם את המספרים כפי שהגיעו אלינו, אבל מגבלות הגיוס של אנשי המילואים לכל גדוד, לאחר שמורידים מהמכסה את מי שנמצא בחופשה ובעלי תפקידים בחמ"ל ובמפקדה, משאירות לכל פלוגה רק שליש מהסד"כ שלה. כוח כזה שנמצא בעזה ומחזיק מוצב, מוצא את עצמו כמעט בלי חיילים לפעילות מבצעית ופעולות יזומות, שהן קריטיות לכוח שרוצה להיות יעיל.

ההשלכות המבצעיות הן הגנה סטטית בלבד. הדילול בסד"כ אינו רק עניין של נוחות, אלא פגיעה ישירה בכשירות המבצעית. "בסוף החישוב הוא כלכלי, לא ביטחוני", אומרים גורמים במערך המילואים. כתוצאה מהמחסור בלוחמים, הכוח שנותר הוא מינימלי ובמקרים מסוימים הצבא אף נאלץ להודות כי אינו מסוגל לאבטח משימות חיוניות, בשל היעדר כוח אדם מספק בשטח.

מעבר לפגיעה המבצעית, השחיקה היא גם חברתית ונפשית. המודל התקציבי שוחק את החוסן של המערך כולו. המציאות שבה הלוחמים במוצב נמצאים "או בשמירה או בשינה" שוחקת והעובדה שאין פלוגה גדולה החולקת את העומס יוצרת תחושה ש"אין מי שיחזיק אותם", מה שגורם לרבים לשקול את המשך שירותם במערך.

מחסור בחזית, עודף בעורף: המציאות הבעייתית בשטח

הביקורת נאמרת גם על רקע הפקרות בגיוס כוחות מילואים, למשל בכיתות הכוננות וההגמ"ר שבהם משרתים מילואימניקים רבים שגם עובדים תוך כדי שירות המילואים שלהם. כך יוצא שכוח לוחם בחזית נמצא במחסור חמור בחיילים, בעוד שבמקומות אחרים יש חיילים שמועסקים שעות בודדות ביום וגם ממשיכים לעבוד תוך כדי. מדובר במצב שנמשך כמעט שלוש שנים.

המשימות המוטלות על המערך רק מתרחבות. הקמת מוצבים ברצועת עזה ובלבנון, לצד הקמתן של עשרות נקודות התיישבות וחוות חדשות ביהודה ושומרון, מחייבת את צה"ל למתוח את כוחותיו הדלילים עד לקצה, כדי לאבטח כל נקודה. בכירים בצה"ל מודים שהמצב הזה "שוחק ומותח" את הצבא, שמוצא את עצמו מציב גדודי תותחנים בגזרות חמות ומורכבות, פשוט כי "אין אף אחד אחר" שימלא את השורות. דברים אלה נאמרו בהקשר לציון הפיגוע שהתרחש בכפר תל בסוף השבוע.

גורמים צבאיים מתוחים ביקורת חריפה וטוענים כי מדובר במדיניות שמובילה למציאות ביטחונית בעייתית מאוד. המאבק בין הרצון לחסוך בימי מילואים לבין הצורך המבצעי בשטח יוצר קרע שעלול להוביל לחולשה בזמן אמת, כשהמחיר עלול להיות גבוה בהרבה מכל חיסכון תקציבי.