היה קשה לפספס את הצלילים שעלו מבסיס המשטרה הצבאית בית ליד. זה היה הצליל המיוחד והעוצמתי של אופנועי הארלי דיווידסון 900 סמ"ק, של היחידה המרכזית לפיקוח תעבורה (הימל"ת), זו שמוכרת יותר בשם סיירת האופנועים של המשטרה הצבאית. פגשנו אותם ביום שני השבוע, רגע לפני שיצאו לעוד פעילות מצילת חיים בכבישי הארץ. זכינו להצצה לאחד מהתפקידים הכי מגניבים בצה"ל, והכרנו את האנשים היחידים בישראל שמותר להם לרכוב על אופנוע מעל 500 סמ"ק לפני גיל 21. "אנחנו לא מתעסקים במשמעת, הפעילות שלנו זה אכיפה של עבירות איכות, של הצלת חיים", אמר רס"ן מוני עמר, מפקד היחידה.
את האופנוענים אני פוגש בשעת בוקר מוקדמת של יום שני, רגע לפני שהם יוצאים לעוד משימה. מי שחובב אופנועים, כמוני, לא יכול שלא להרגיש את הרטט בלב ובשרירים למראה האופנוע העוצמתי הזה. כמובן שאנחנו מתחילים בצילום פוזה של האופנועים, ואלה מתמסרים למצלמה בצורה מושלמת. הם עמודים בשורה, נותנים את עצמם למצלמה וברקע הצלילי הזה של מנוע 900 סמ"ק שחודר לעומק הגוף. אבל החבר'ה באו כדי לעבוד וזמן קצר לאחר מכן אנחנו יוצאים לדרך. אחד אחד הם גולשים דרך הש.ג של הבסיס, מסובבים לא מעט עיניים.
לצערי לא זכיתי לרכוב על אחד האופנועים, אבל הצטרפתי לרס"ן מוני ברכב סמוי של היחידה. "הם יוצאים עכשיו לאכיפה", מסביר לי המפקד שגם מפרט על היחידה בראשה הוא עומד: "היחידה שלי מורכבת משתי פלוגות, אחת שיטור והשנייה פלוגת ליווי". פלוגת הליווי כשמה כן היא, מלווה את עצורי צה"ל ממקום למקום, תחת אבטחה כבדה. פלוגת השיטור, מסביר המפקד, "אחראית על אכיפת תעבורה מצילת חיים. אנחנו מתמקדים בעבירות איכות של בית דין, למשל מהירות שהיא 25 קמ"ש ומעלה מעל המותר, או נהיגה בקלות ראש כמו סמסים". הוא מפרט על עוד עבירות שעלו בלא מעט חיי אדם ודם של חיילים צעירים.
אזור המערב הפרוע
מדובר ביחידה ארצית שפועלת בכל חלקי הארץ, בעיקר באזורים שבהם יש ריכוז של צבא, למשל רמת הגולן, בה"ד 1 או רצועת עזה. אזורים בהם המשטרה לא נמצאת, "משהו שאני קורא לו המערב הפרוע", אומר רס"ן מוני. הממוצע השנתי של היחידה הזו עומד על 1,000 דו"חות בשנה, כאשר "השנה אנחנו כבר עומדים על 700 דוח"ות, ש97 אחוז מהם הם דו"חות בית דין, אלה שהחומרה שלהם כבדה. אנחנו מתמקדים במקרים בהם אפקט האכיפה יהיה גם בעל הרתעה", מסביר רס"ן מוני.
אנחנו נוסעים על כביש 6 ברכב סמוי, כאשר מולנו זוג אופנוענים מצויד בלבוש מגן מלא. במהלך הנסיעה משתלב לנתיב שלנו רכב שנכנס לכביש המהיר במהירות גבוהה, מבחין באופנוענים ולפתע נוסע כמו אמא תרזה. "אתה רואה, הנה לך דוגמה חיה לאפקט שלנו בכביש", מכריז רס"ן מוני בגאווה. בכלל, נראה שמפקד היחידה מסור באופן טוטלי לחיילים שלו. מבחינתו מדובר באידאולוגיה של ממש וכמו שהוא מזכיר פעם אחר פעם, "בסוף אנחנו מצילים חיים".
בעשור האחרון חלה ירידה חדה במספר נפגעי תאונות הדרכים בצבא. רק כדי לסבר את האוזן, נציין שאנחנו מדברים על מספר שנע בין 700 לאלף נפגעים בשנה. אם נסתכל על שנת 2013 כדוגמה, נראה שכ- 73 אחוז מהנפגעים היו בזמן חופשה וכ-56 אחוז מהם נפגעו בזמן שירות. כך שחשיבות העבודה של היחידה ברורה.
"איפה שאנחנו נמצאים יש פחות תאונות, איפה שלא יש יותר תאונות", מדגיש רס"ן מוני. "הבחנו בתופעה למשל, שיש הרבה תאונות בתוך הבסיסים של צה"ל. למה? כי לא אוכפים. זה כמו אומנות כזו שאתה צריך למצוא את הנקודות ולהתמקד בהן".
תירוצים של נהגים ששמורים ללובשי המדים
לא התאפקתי ושאלתי את רס"ן מוני האם גם לנהגים בצבא יש תירוצים מעניינים כמו באזרחות - "כן, בטח", הוא צוחק. "יש כל מני דברים הזויים והרבה כאלה שאומרים, 'אתה פוגע לי בקידום', או 'בדיוק עכשיו אני אמור לקבל דרגה', שזה שונה מהאזרחות". האופנוענים עצמם סיפרו לי שיש גם כאלה שממש מהרים על הכביש בטענה שהאישה הולכת ללדת, או שהאמא בבית חולים, כשדי ברור שמדובר בניסיון להתחמק מדו"ח.
היחידה פעולה לאורך היום בשתי משמרות, "כשהם יוצאים לסיורים ומתמקדים בכל מני נקודות", מסביר רס"ן מוני. "על פי השעות אנחנו יודעים במה להתמקד ובאיזה מקום. בלילה למשל נחפש אלכוהול, או יציאה עם רכבים ללא אישור. לצד זה, הרוכבים האלה משתתפים גם בטקסים ממלכתיים. היחידה הזו משתתפת בכל טקס שיש במדינה, כמשמר כבוד. רק לאחרונה עשינו ליווי צמוד ליו"ר המטות המשולבים של ארה"ב, רמטכ"ל איטליה ורמטכ"ל קפריסין. היינו גם בהחלפת הרמטכ"ל בישראל וגם בביקורי אח"מים מחו"ל. הפעילות של היחידה מאוד מגוונת".
לא נפרט על כל שיטות העבודה של היחידה, אולם במהלך הסיור שלי איתם אחד האופנוענים התמקם בנקודת מסתור ושלף את הממל"ז, מכשיר שמודד מהירות של רכבים. אופנוען אחר התמקם בנקודת זינוק רחוקה יותר, ממתין להקפצה של חברו. "יש כל מני שיטות הסוואה. יש מקומות שבהם אנחנו פועלים עם רשתות הסוואה, מקומות שבהם מתמקמים בשיחים", הסביר לי רס"ן מוני.
עד לפני שנה הם פעלו במסגרת יחידות אזוריות, תחת הפיקודים המרחביים. לפני שנה, החליט קצין המשטרה הצבאית הראשי, תא"ל גולן מימון, לאחד אותם ליחידה אחת שתפעל בכל הארץ, "הוא עשה את זה כדי ליצור את המקצוע ולהביא לגמישות בהפעלה", מסביר רס"ן מוני, "זה יתרון אדיר לראות את העוצמה הזו שהיא מרוכזת, שני אופנוענים יעילים הרבה יותר מאשר אחד ואין עוצמה יותר גדולה משיירה של שמונה רוכבים". מקרה של ברחנים הוא דוגמא טובה לכך, "לצערי גם כאלה יש לנו". מוני מוסיף כי מדובר בחיילים "בני 18, 19, שהם היחידים בארץ שמותר להם לנהוג על אופנוע כבד. באזרחות אתה יכול לעשות רישיון על אופנוע כבד רק אחרי גיל 21 וניסיון של שנה באופנוע עד 500 סמ"ק. אני יכול לספר שגם משטרת ישראל מדברת עם יוצאי היחידה כדי לגייס אותם אחרי השרות".
הם מגיעים ליכולת רכיבה מאוד גבוהה. אם באזרחות אתה עושה 28 שיעורי נהיגה, שיעור אחד ביום, אז ההכשרה של האופנוענים נמשכת כמעט חודשיים, "כאשר הם נוהגים מהבוקר עד הלילה". לצד זה הם עוברים השתלמויות נהיגה עם מדריכים מקצועיים של חברות אזרחיות מובילות בתחום. ההכשרה מוכיחה את עצמה במספר התאונות הנמוך, הכמעט אפסי, של הרוכבים. בטח ביחס למצב המקביל באזרחות.
תפקיד חשוב גם במלחמה
היחידה מורכבת ממספר בעלי תפקידים, כאשר לצד האופנוענים פועלים בין השאר גם השוטרים הסמויים. על אלה אתם שומעים בדרך כלל כאשר הם מצליחים "לחטוף" חיילים שתופסים טרמפים. למעשה שניים כאלה נתפסו כבר בתחילת היום, עוד לפני שהגעתי ליחידה. על סכנות החטיפה לא צריך לפרט יותר מדי. "אנחנו לא מחפשים לפגוע בהם, אלא לשנות את התרבות הזו שלהם", אומר רס"ן מוני. "קצינה שלי ראתה חיילים עולים לטרמפ ועוד אחד תופס. היא הבינה שבאותו גדוד שריון יש תרבות של טרמפים. במקום לעצור אותם, היא נכנסה למפקד הגדוד, אמרה לא שהייתה יכולה לתת להם דו"חות, אבל במקום זה פנתה אליו כדי שיעשה סדר ואני בטוח שזה יעשה את העבודה".
זה המקום לציין שתפקיד היחידה בחרום הוא לדאוג שלצה"ל יהיו צירי גישה פתוחים לחזית. אם ניקח למשל את מבצע צוק איתן, עשרות אלפי חיילים נעו דרומה על צירים די צרים, כמו גם טונות של ציוד שהועבר לשם, וכל זה במקום בו נוסעים גם אזרחים. "האופנוענים שלי מתמקדים בנקודות שנקבעו ודואגים שזה יזרום, לא סיפור פשוט. הם עושים את זה גם תחת הרקטות ואני יכול לספר שבאחד מימי המבצע פנה אלי מג"ד שריון כדיל ומר כל הכבוד. הוא אמר לי שאם יש נפילות באזור של הגדוד שלו הם פשוט סוגרים מדפים ושאנחנו הגיבורים הגדולים, כי לנו אין את ההגנה הזו. מג"ד קרבי אמר דבר כזה על היחידה וזה אומר הרבה".
האמת, קשה היה לי שלא להידבק ברעל ובדבקות במשימה של רס"ן מוני, אבל לצערי או שלשמחתי לא תפסנו באותה משמרת עבריין תנועה צה"לי. בשטח אני פוגש את אחד האופנוענים, סמל סאמח חלבי, שהגיע ליחידה מתוך שליחות וסגירת מעגל, "בן דוד שלי שרת ביחידה הזו ונהרג בתאונת דרכים", הוא מספר. ראני חלבי, בן 20 במותו, שרת כאופנוען ביחידה ונהרג לאחר שמשאית שהובילה ברזל התנגשה בחלקו האחורי של אוטובוס בין מחלף קסם לחורשים. "מבחינתי, הגיוס ליחידה הזו היה סוג של סגירת מעגל. הגעתי ליחידה שהיא משפחה", אמר.
סאמח מספר ש"זה בדיוק מה שציפיתי לו. שמעתי סיפורים מבן דוד שלי שהרעיל אותי על היחידה וזה בדיוק מה שרציתי". במבצע צוק איתן, סאמח, כמו רוב חבריו ליחידה, הוצב בצירי הגישה לעזה ולדבריו, "זה היה מפחיד אבל עושים את העבודה. בסוף צריך להאמין וזהו, אם נמות זה מלמעלה", אמר בחיוך מבויש.
למרות הכול, בסופו של דבר הוא מספר על הגשמת חלום: "השירות על האופנוע זה תענוג, ממש תענוג. חשוב שאנשים יבינו מה העבודה שלנו ומה התפקיד שלנו. כשאני עוצר מישהו זה כיף, כי אני יודע שעכשיו הוא עצבני אבל אחרי זה הוא יגיד לי תודה. אני מציל לו את החיים".