חמישה פגזים ואפס תשובות: התחקיר המתחמק של צה"ל על הירי שהרג את פושקו

צה"ל פרסם אתמול (שני) את התחקיר ראשוני בנוגע לנסיבות מותו הטרגי של עופר (פושקו) מושקוביץ' ז"ל, שנהרג כתוצאה מפגיעת פגז 155 מ"מ שנורה מסוללת תותחנים של צה"ל. מדובר בתאונה מבצעית חמורה, שמעוררת שורה של שאלות קשות בנוגע לנוהלי הבטיחות, הפיקוח והבקרה בירי ארטילרי.

לא פחות מכך, שוב מדובר בתוצאה של צבא לא ממושמע, לא לומד ולא מתחקר - שהתרבות הארגונית בו לקויה ואפילו גרועה. למרות המצב צה"ל לא עונה בינתיים לרוב השאלות והבקשות לספק מידע נוסף על השתלשלות האירוע.

על פי מה שפורסם מהתחקיר הצה"לי, נורו חמישה פגזים לעבר מטרה בעיירה הדרום לבנונית טייבה, שנמצאת ק"מ ספורים ממשגב עם. שני הפגזים הראשונים נורו בקצב מהיר ולא פגעו במטרה, כשהם נופלים במשגב עם. באופן מאוד לא ברור, אף אחד לא הצליח לזהות את זה למרות רמות בקרה ברמת קצין סיוע אש (קש"א), הסוללה, הפלוגה וגם הגדוד. כולם כשלו ולא זיהו שהירי לא פוגע במטרה ונופל על יישוב ישראלי. מה שהביא למוות מיותר של אזרח.

איפה היו הבקרים? המחדל שצה"ל מסרב להסביר

למרות המחדל הבלתי נתפס, פרטים מהותיים בתקרית עדיין לא נמסרו לציבור ובצה"ל מסרבים בשלב זה להשיב לשאלות הנוגעות לאופן שבו התאפשר ירי שסטה לשטח ישראל, מבלי שניתן היה לעצור אותו בזמן.

גורמים בצה"ל אמרו בשיחה עם mako שבכל ירי ארטילרי תקני אמורה להיות שליטה הדוקה, הכוללת אמצעי תצפית, אם באמצעות קצין סיוע אש, תצפיות קרקעיות או אמצעים טכנולוגיים מתקדמים במספר רמות. מטרתם היא לוודא את דיוק הפגיעה ולזהות חריגות בזמן אמת. במקרה זה עולה השאלה המרכזית והיא כיצד ייתכן שאף גורם לא זיהה בזמן את נפילת הפגזים הראשונים בשטח ישראל ולא הורה על הפסקת הירי באופן מיידי?

האירוע הנוכחי מצטרף לשורת תקלות ותאונות מבצעיות שאירעו בתקופה האחרונה. בימים האחרונים נפצעו כ-15 חיילי צה"ל בזירה הלבנונית, כשרובם המכריע לא נפגע מאש אויב אלא מתקלות ותאונות במהלך פעילות מבצעית. מדובר בדפוס חוזר. במהלך המלחמה נהרגו עשרות רבות של חיילים מתאונות ותקלות. למעלה מ-80 מהם ברצועת עזה בלבד.

למרות חומרת האירועים, הביקורת הציבורית מתמקדת לא רק בתקלות עצמן אלא גם באופן שבו צה"ל מטפל בהן לאחר מעשה. פעם אחר פעם הצבא מסתפק בהודעות לקוניות, הכוללות הבעת צער והבטחה לתחקיר, אך נמנע מלספק מידע מלא ושקוף לציבור. זאת בניגוד בולט לאופן שבו מוצגות הצלחות מבצעיות, שם המידע נמסר בהרחבה ובפירוט רב יותר.

יש הטוענים שהתחקירים הפנימיים אינם תמיד מעמיקים מספיק ואינם מגיעים לחקר האמת. בהתאם לכך, גם הפקת הלקחים נתפסת כבלתי מספקת, מה שמוביל לכך שאותן תקלות חוזרות על עצמן. ביקורת זו אינה חדשה והיא נשמעה גם בשנים שקדמו למלחמה הנוכחית, אז התריעו גורמים מקצועיים רבים כולל אנחנו ב-mako מפני בעיות קשות בתרבות הארגונית וברמת המוכנות של כוחות היבשה.

הפער בין יחידות טכנולוגיות מתקדמות של צה"ל, בין חיל האוויר, אמ"ן ויחידות מיוחדות שפועלות בזירות רחוקות בדיוק גבוה וללא תקלות משמעותיות, לבין התפקוד של כוחות היבשה, בולט במיוחד על רקע האירועים האלה. בעוד ש"צבא ההייטק" מפגין יכולות מרשימות נדמה שבשטח נמשכות תקלות בסיסיות של "צבא הפרשים" שאת רובן ניתן למנוע.

האירוע שבו נהרג מושקוביץ' ז"ל מחדד את הצורך בבחינה מחודשת של נוהלי הבטיחות, מערכות הבקרה והאחריות הפיקודית. תאונות אינן גזרת גורל ובאמצעות נהלים מחמירים, הכשרה מתאימה ושקיפות ארגונית ניתן לצמצם באופן משמעותי את היקפן. לפעמים צריך גם לחשוב על ענישה חמורה שתרתיע.