מתחת לרדאר: המבצע האמריקאי שנמשך 4 חודשים - וקלף ההישרדות של טהרן
כחצי שנה עברה מפתיחת המערכה באיראן, המטרות והמיקוד השתנו ופריצת הדרך לא נראית באופק. מה רוצה כל צד וממה חוששים בישראל? תמונת מצב

שישה חודשים לתוך המלחמה נגד איראן, המוקד האמריקאי זז מהמשגרים, אתרי הגרעין ומשמרות המהפכה אל מצר הורמוז. לפי גורמים ביטחוניים ששוחחו עם mako, וושינגטון מנסה כעת לשבור את היכולת של טהרן להשתמש במצר כמנוף אסטרטגי, בזמן שחילופי האש סביב נתיב השיט הולכים ומתרחבים.
"כבר כמה שבועות שלא קיים שיח בנושא הגרעין", אמר ל-mako גורם ביטחוני. "זה מטריד אותנו, אבל האמריקאים לא מנהלים עכשיו רק מלחמה נגד היכולות הצבאיות של איראן, הם מנסים לשבור את היכולת שלה להשתמש בהורמוז כמנוף אסטרטגי".
השבוע שוב נרשמו חילופי מהלומות בין וושינגטון לטהרן סביב המצר. ארה"ב תקפה מכליות נפט מ"צי הצללים" האיראני. בתגובה, משמרות המהפכה שיגרו טילים לעבר ספינות של הצי האמריקאי, כשהם מכוונים לנושאת מטוסים, בניסיון להסלים את מלחמת ההתשה. בהמשך טענה טהרן כי פגעה בכלי שיט אמריקאי בלתי מאויש שניסה להיכנס למצר, טענה שהצבא האמריקאי הכחיש בתוקף.
הורמוז הוא לא עוד זירת לחימה. לפני המלחמה עברו דרכו מיליוני חביות נפט ביום, והוא אחד מנתיבי האנרגיה החשובים בעולם. עכשיו ארה"ב מנסה להוכיח שהיא מסוגלת לפתוח את המצר ולשמור אותו פתוח, ואיראן מנסה להוכיח שגם בלי לנצח את הצי האמריקאי, היא יכולה להפוך את המעבר למסוכן ויקר מדי.

כדי להפוך את הורמוז לנתיב מסחרי בטוח, לא מספיק להשמיד משגרים, מכ"מים, ספינות ותשתיות. צריך לשכנע את קברניטי המכליות, חברות הספנות וחברות הביטוח שהמעבר בטוח מספיק כדי לחזור אליו. זה בדיוק המקום שבו איראן מנסה לנצל את נקודת התורפה האמריקאית: היא לא צריכה לסגור את הורמוז לחלוטין, מספיק לה לייצר ספק.
"ארה"ב השיגה הישגים צבאיים משמעותיים, אבל עדיין לא הצליחה לתרגם אותם להכרעה מדינית. להכרעה של המלחמה וכרגע זה לא קרוב לזה", אמר גורם צבאי בכיר. מבחינת טהרן, מספיק טיל שנורה לעבר כל ספינה עשירית, התרעה על תקיפה או דיווח על פגיעה בכלי שיט, כדי שחברת ספנות תחליט שהסיכון כבר לא משתלם.
בחודשים האחרונים ניהלה ארה"ב מבצע פינוי מוקשים מורכב ומסוכן בהורמוז, תוך שימוש בצוללנים, כלי שיט רובוטיים ואמצעים תת-ימיים. על פי דיווח ב"פייננשל טיימס", המבצע נמשך ארבעה חודשים, ומהודעת פיקוד המרכז של צבא ארה"ב, סנטקום, עולה כי המבצע הצליח והמוקשים כבר אינם מאיימים על ספינות.
בישראל מטילים ספק ביכולת להכריז שהמצר נקי לחלוטין. הסיבה פשוטה: הסרת מוקשים היא תהליך איטי ומורכב בהרבה מתקיפה של משגר. כדי לפגוע במשגר רקטות לפיזור מוקשים מספיקים מודיעין טוב וטיל מדויק; כדי לוודא שמוקש כבר לא נמצא במים צריך להיכנס למים, לסרוק, לאתר, לזהות ולנטרל.
מבחינה צבאית, המערכה על הורמוז היא גם התנגשות בין שתי תפיסות. ארה"ב מביאה כוח אש, מודיעין, שליטה אווירית וימית וטכנולוגיה מתקדמת. איראן מביאה יכולת לפזר איום, להסתתר, להפעיל אמצעים זולים יחסית ולגרום לאויב להוציא הרבה יותר משאבים כדי לנטרל אותם.

איראן לא יכולה לנצח את האמריקאים בקרב קלאסי, אבל זו גם לא המטרה שלה. טהרן רוצה להתיש את האמריקאים, להעלות את המחיר ולקנות זמן. "לאיראן יש אינטרס שהמערכה תימשך", אמר הגורם הביטחוני. "כל עוד הפנטגון עסוק בהורמוז, בבסיסים במפרץ ובאבטחת נתיבי השיט, הם לא יכולים להפנות את כל העוצמה שלהם למערכה שתכריע את המשטר בטהרן".
בתחילת המלחמה ההנחה הייתה שהעוצמה והיתרון הצבאי האמריקאי, בוודאי לצד חיל האוויר הישראלי, יאפשרו לוושינגטון להכות באיראן ולייצר הכרעה. אחרי חצי שנה התמונה מורכבת יותר: איראן ספגה פגיעות קשות, אבל המשטר לא קרס. האיראנים עדיין מסוגלים לשגר טילים, לאיים ולהגיב, ועדיין מסרבים לוותר על הקלף המרכזי שלהם - השליטה וההשפעה על התנועה במצר.
וושינגטון מנסה להוסיף ללחץ הצבאי גם נשק כלכלי
לצד הלחץ הצבאי, וושינגטון מנסה להפעיל גם נשק כלכלי. המצור האמריקאי על הנמלים והמאמץ לחסום את יצוא הנפט האיראני פוגעים בהכנסות של טהרן ומצמצמים את הגישה שלה למטבע זר. לפי דיווח בסוכנות הידיעות רויטרס, הלחץ הכלכלי כבר מורגש בתוך איראן, עם מחסור גובר במוצרים חיוניים ולחץ משמעותי על כלכלת המדינה.
אבל ככל שהלחץ האמריקאי על איראן גדל, כך גדלה גם החשיבות של הורמוז עבור טהרן. אם איראן לא יכולה להרוויח ממכירת נפט, השליטה בנתיב שממנו יוצא חלק עצום מהנפט של האזור הופכת מבחינתה לקלף אסטרטגי חשוב עוד יותר. לכן המלחמה על הורמוז היא לא רק מלחמה על חופש השיט, אלא מלחמה על מנוף הלחץ.
המספרים מראים את הפער בין "המצר פתוח" לבין מצר שמתפקד כנתיב סחר. לפני המלחמה עברו דרך הורמוז מדי יום בין 130 ל-150 כלי שיט מסחריים. בשבוע שעבר, לפי נתוני Kpler שצוטטו ברויטרס, היו ימים שבהם עברו ארבע ספינות מטען בלבד. גם כשהמספרים עולים, התנועה עדיין רחוקה מהשגרה שלפני המלחמה.

לפי אותם גורמים, האמריקאים מעבירים מדי לילה בחשאי שיירות של ספינות שמאובטחות על ידי הצי, אבל מדובר בעשרות בודדות. ספינת מלחמה אמריקאית יכולה לעבור במצר גם תחת איום; מכלית מסחרית צריכה הרבה יותר מזה - ביטוח, צוות שמוכן להפליג, חברה שמוכנה לקחת סיכון ולקוח שמוכן לשלם על מטען שהתייקר בגלל עיכובים ועלויות נוספות.
"מבחינת האיראנים גם יצירת איום שלא מתממש יכול להיות הישג", אמר הגורם הביטחוני. מאז תחילת המערכה מחיר הנפט עלה משמעותית, והחשש מפגיעה מתמשכת באספקה דרך המפרץ מוסיף לחץ על השווקים. המחיר נשאר סביב ה-95 דולר לחבית ומסרב לרדת, למרות טענות הצי וסנטקום שהם מצליחים להוציא מיליוני חביות בכל לילה.
הבית הלבן מתעלם מהעלות והשחיקה של הכוחות
בפועל, האמריקאים עדיין לא מצליחים לסגור את החזית שנפתחה עוד בפברואר 2025. הפנטגון נדרש להחזיק באזור כוחות ימיים ואוויריים גדולים לאורך זמן, וספינות הצי ונושאות המטוסים מבצעות פריסות ארוכות מהמתוכנן. לפי גורמים המעורים בפרטים, הדבר פוגע בשרשרת התחזוקה של הצי ובמורל הצוותים.
גם מערכי המודיעין נמתחים עד הקצה, כשהם נדרשים לעקוב אחרי האיום בהורמוז על חשבון זירות אחרות, בהן סין. איראן, מצדה, מנסה להעלות את המחיר האמריקאי באמצעות תקיפות מוגבלות ומדויקות. מלחמת בזק טכנולוגית הפכה למלחמת התשה שדורשת זמן וסבלנות.

לאון פאנטה, שר ההגנה וראש ה-CIA לשעבר, העריך שהמלחמה עלולה להימשך עוד שישה חודשים. לדבריו, וושינגטון וטהרן נמצאות במבוי סתום, ולנשיא דונלד טראמפ עומדות למעשה אפשרויות קשות: לסגת ולהסתכן בכך שהמערכה תיתפס ככישלון, להמשיך במצב הנוכחי של תקיפות הדדיות, או להסלים משמעותית בניסיון לשבור את המנוף האיראני בהורמוז.
המשמעות של הסלמה כזאת, לפי ההערכות, היא פעולות שוושינגטון אינה רוצה לשקול: הפעלת כוח קרקעי גדול וכיבוש שטחים נרחבים, או מערכה עצימה וארוכה יותר שמשלבת לחץ כלכלי משמעותי יותר, כולל הכנסת סין לבנק המטרות. למרות הצהרות טראמפ על חרמות, ספק אם זה יקרה. ככל שהלחץ גובר, כך גדל התמריץ האיראני להגיב; וככל שאיראן מגיבה, כך גדל הלחץ האמריקאי.
בישראל עוקבים בדאגה בלי לדעת לאן זה הולך
בישראל עוקבים אחרי ההתפתחות לא רק בגלל מחירי הנפט או המסחר העולמי. המלחמה בין ארה"ב לאיראן משפיעה על מאזן הכוחות בכל המזרח התיכון. ככל שטהרן נחלשת, מאזן הכוחות האזורי משתנה; אבל ככל שהיא מרגישה שהמשטר תחת איום קיומי, כך גדל הסיכון שתנסה לפתוח חזיתות נוספות, להפעיל פרוקסי ולחפש דרכים נוספות להעלות את המחיר על וושינגטון ובעלות בריתה.
החשש הישראלי העיקרי הוא משחיקה אמריקאית שתשפיע על ההתעצמות האיראנית, על פתיחת חזיתות נוספות וכמובן על סוגיית הגרעין. בישראל לא מסתירים שצה"ל נערך לאפשרות שהמערכה נגד איראן תתחדש, למרות המהלומות שטהרן סופגת כבר חודשים ארוכים.
"ארצות הברית הצליחה לפגוע באיראן הרבה יותר ממה שאיראן הצליחה לפגוע בה, אבל היא עדיין לא הצליחה לשלול ממנה את היכולת להמשיך להילחם. בעיקר לא את הרצון להמשיך להילחם. במלחמת התשה זה ההבדל בין עליונות צבאית לבין הכרעה", אמר גורם ביטחוני.

בישראל אומרים שאיראן לא מנצחת את ארה"ב, אבל מצליחה למנוע ממנה לנצח. כשבכיר בצה"ל נשאל מי מנצח את המלחמה, הוא נתן תשובה דיפלומטית. כשביקשנו ממנו להמיר אותה לציון, הוא אמר: "7 לארה"ב ו-4 לאיראן".
"איראן לא משחקת את המשחק של ארצות הברית", אמר הבכיר בצה"ל. "ארה"ב רוצה הכרעה ואיראן רוצה הישרדות. כל עוד היא מצליחה לשרוד, לירות, לאיים על הורמוז ולהכריח את האמריקאים להקצות כוחות גדולים להגנת הספינות והבסיסים, מבחינתה המלחמה עדיין עובדת".
עוד אמר הבכיר בצה"ל: "צבאית האיראנים חוטפים וחוטפים חזק. טקטית האיראנים בהפסד שבכל מקום אחר היה מרסק מדינות. בינתיים איראן מצליחה למנוע ממנה ניצחון אסטרטגי".
הסכנה, לפי גורמים בישראל, היא שבשלב מסוים המערכה תצא משליטה לא בגלל החלטה מודעת של אחד הצדדים, אלא בגלל טעות בחישוב. כטב"ם שיפגע במקום הלא נכון, טיל שמישהו יחליט לשגר לישראל ויכניס אותה למלחמה, או תרחישים דומים יכולים להפוך מערכה מוגבלת למלחמה רחבה בהרבה.
"כללי המשחק ישתנו אם תהיה למשל כמות לא קטנה של הרוגים אמריקאים", הוסיף הגורם הביטחוני. שישה חודשים לתוך המלחמה, ארה"ב עדיין מנסה להראות שהיא מסוגלת לפתוח את הדרך ולשמור אותה פתוחה. בינתיים, זה עדיין לא הוכרע.
