במקביל לעצירת התקיפות: ארה"ב מגבירה את המצור על הנפט האיראני

למרות ההפוגה בתקיפות האמריקאיות נגד איראן, המצור הימי נמשך במטרה לפגוע בכלכלה האיראנית ולאלץ אותם להתגמש במשא ומתן. על פי דיווחים של פיקוד המרכז האמריקאי (סנטקום), לפחות 23 ספינות שניסו לצאת מנמלים איראניים הוחזרו לאחור בימים האחרונים. האמריקאים אומרים שמטרתם להוריד את יצוא הנפט האיראני לאפס ולפגוע בכלכלת המשטר. הבעיה היא שבזמן הזה מדינות כמו סין ורוסיה מסייעות למשטר להתמודד עם המצור בהברחות של כסף, זהב וסחורות, המגיעות גם מטורקיה.

על פי המידע העדכני המצור הוביל, נכון לעכשיו, לכך שכ-69 מיליון חביות נפט איראניות תקועות על גבי כמה עשרות מכליות בלב ים ובתשתיות קרקעיות. בארה"ב טוענים כי בעיית האחסון החריפה שעשויה לחייב את איראן לסגור בארות נפט באופן פיזי.

המערכה אינה מוגבלת רק למפרץ הפרסי. ארה"ב הרחיבה את סמכויותיה להשתלט על כלי שיט הקשורים לאיראן בכל רחבי העולם, כולל "צי הצללים", אותן מכליות הפועלות תחת דגלים משתנים וללא ביטוח כדי לעקוף את הסנקציות. יו"ר המטות המשולבים, הגנרל דן קיין, הבהיר שארה"ב תרדוף כל ספינה שמנסה לספק נפט וסחורות לאיראן.

כדי לשרוד את הלחץ הכלכלי, איראן פיתחה מערכת פיננסית חלופית ומתוחכמת המכונה "בנקאות צללים". במרכז המערכת עומדות חברות "רהבאר" (Rahbars) שהן חברות ניהול פרטיות המנהלות אלפי חברות קש מעבר לים. חברות אלו משתמשות בחשבונות בבנקים זרים בשיטות מורכבות של הלבנת הון כדי לאפשר לבנקים האיראניים המוחרמים גישה למערכת הפיננסית העולמית.

דרך הרשתות האלה איראן מצליחה להעביר עשרות מיליארדי דולרים המשמשים אותה לרכש אזרחי אבל בעיקר לטילים וכטב"מים, אמצעי לחימה ולמימון שלוחות הטרור שלה ברחבי המזרח התיכון.

המערכה השקטה של ארה"ב פועלת גם במרחב הזה. משרד האוצר האמריקאי הטיל לאחרונה סנקציות על עשרות גופים ואנשים המנהלים את האופרציה הכלכלית הזו, במטרה להעלות את עלויות ההברחה ולצמצם את הרווחים של המשטר.

הבעיה: מעצמות מסייעות, העם קורס והמשטר שורד

בעיה נוספת איתה האמריקאים מתמודדים היא שאיראן לא פועלת לבדה בניסיון לעקוף את החנק הכלכלי. סין נחשבת ללקוחה המרכזית של הנפט האיראני, כאשר כ-90% מהיצוא מגיע אליה. דיווחים והדלפות מודיעין חושפים מנגנון סודי המכונה "נפט תמורת בנייה": סין משלמת לאיראן עבור הנפט דרך ערוץ פיננסי נסתר בשם "צ'וקסין", המעביר את הכספים ישירות לקבלנים סיניים שבונים תשתיות באיראן, כמו שדות תעופה ובתי זיקוק שנפגעו במלחמה ובכך הם עוקפים את מערכת הבנקאות הבין-לאומית.

גם טורקיה הפכה למוקד פעילות קריטי, כאשר כספים איראניים זורמים דרכה באמצעות מטבעות קריפטוגרפים, זהב ומזומן העובר את הגבול היבשתי. טהרן אף ניסתה להשתמש במטבעות קריפטו כדי לייצב את המטבע המקומי, הריאל וליצור שכבת בנקאות חסינה לסנקציות, ניסיון שעל פי דיווחים סוכל.

הנתונים הכלכליים באיראן קשים, עם אינפלציה של כ-69% ואינפלציית מזון שנושקת ל-100%. הכלכלה האזרחית נשחקת במהירות אבל מומחים מדגישים שקיים הבדל בין "כלכלת המדינה" ל"כלכלת המשטר".

המשטר זקוק ל-800 מיליון עד מיליארד דולר בחודש כדי לממן את מנגנוני הביטחון שלו ולשמר את קואליציית הכוח. כל עוד הכנסות הנפט, גם תחת המצור, עומדות על כ-1.2 מיליארד דולר בחודש, המשטר יכול להמשיך לשרוד גם כשהחברה האזרחית קורסת.

המערכה השקטה היא אסטרטגיה של שחיקה מתמשכת. היא מבקשת להפוך את התלות האיראנית בנפט מנכס לנטל, תוך פיזור הלחץ לכל רוחב המערכת.

השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא האם הלחץ הכלכלי והמצור הימי יובילו לסדק בתוך "קואליציית הכוח" של המשטר, או שהאייתוללות יצליחו להמשיך ולנשום דרך צינורות החמצן הנסתרים שהקימו בבייג'ינג, במוסקבה ובאנקרה. מעבר לכך, שיטת המצור מביאה תוצאות, אם בכלל, אחרי זמן רב וכלל לא בטוח שיש לאמריקאים את הזמן הזה.