למעלה מ-90 אחוז מהתפקידים בצה"ל פתוחים היום בפני נשים – אפשר למצוא בנות בקורס טיס, חובלים, קרקל ועוד לא מעט יחידות שפעם נחשבו טאבו לנשים – אך עדיין, כמעט כל בת שנייה משתמטת משרות חובה, בדרך כלל בצירוף משפט בסגנון "אני לא רוצה להיות פקידה" או "לא רוצה לבזבז את הזמן בלהכין קפה".
כדי להראות עד כמה התפיסה הזאת רחוקה מהמציאות, יצאתי למקום הכי מסוכן שבו ניתן למצוא את בנות ישראל – רצועת עזה כמובן. במשך יום שלם סיירתי בגבול הרצועה והכרתי קצינות משלל תפקידים, המהווים רק את הקצה של הקצה של ארסנל התפקידים הנשי בצה"ל.
קצינת תצפיות | "כשכולם במרחבים המוגנים התצפיתנית נשארת חשופה לטובת המשימה"
אחד היתרונות הכי גדולים של צה"ל ברצועת עזה הוא מערך התצפיות, בלעדיו ללוחמים בשטח היה קשה מאוד על בלתי אפשרי לתפקד. הקצינה הראשונה שפגשתי היא סג"ם נופית דריהם, מ"מ תצפיות בעזה. מתוקף תפקידה היא אחראית על החמ"ל בו יושבות התצפיתניות ובנוסף על מפעילי בלון התצפית. "לצבא התגייסתי לקורס תצפיתניות שנמשך חודשיים וחצי בבסיס סיירים. למדנו שם על תחום התצפיות וטכניקות שימוש, ומשם הגעתי ישר לעזה. אחרי חצי שנה יצאתי לקורס מפקדות ואחרי ארבעה חודשים כמפקדת יצאתי לקורס קצינות".
נופית מספרת שהיו לה לא מעט אירועי אמת, גם כחיילת וגם כמפקדת, בין השאר של זיהוי ירי תלול מסלול והכוונה לנקודות הירי. "אני יכולה לספר על חיילת מהתפקיד, שרית שנאור, שכל תצפיתנית לומדת את המקרה שלה (מחורף 2003, ש.ל.). במשמרת שלה היא יצאה מהחמ"ל לחדר ובדיוק חדר מחבל למוצב. תצפיתנית אחרת שהייתה על המסך זיהתה את המחבל ניסתה לסכל את האירוע ולהחביר כוחות שלנו לזירה. המחבל הצליח לפתוח באש בתוך הבסיס והרג את שרית שנאור. באירוע של ילעד שליט, שהיה בגזרה שלי כשהייתי חיילת, אני יכולה לספר שתצפיתנית הצליחה להחזיק את כל האירוע. לי אישית היה אירוע באחד מימי השבת כשבגזרה נפתח ירי מסיבי מאוד והייתי משהו כמו 12 שעות על המסך בפעילות. זה אדרנלין מטורף וגם מלחיץ, אבל בדיעבד אני יכולה לספר שזה אחד מהאירועים הכי מספקים שהיו לי".
באופן טבעי השרות ברצועה הינו תפקיד בעל סיכון שכולל לא מעט ירי פצמ"רים לעבר המקום בו יושבות התצפיתניות. "כולם נכנסים למרחבים מוגנים וזה דבר שאנחנו מתורגלים אליו, ומי שנמצאת על המסך נאלצת כביכול להפקיר את חייה לטובת המשימה. אבל יש לנו מיגון אישי וגם החמ"ל עצמו די ממוגן. השגרה גם היום זו השגרה של עזה, אולי שקט יותר אבל המלחמה הזו נמשכת כל יום גם אם כלום לא מתפרסם. יש לא מעט ניסיונות התקרבות לגדר כדי לבדוק אותנו ופעילים שמסתובבים בגזרה. האתגר הגדול בתפקיד שלי זה לרכז את שני הדברים יחד, התצפית והבלון, אל מול אותם איומים".
נופית מספרת על כוח משולב של בנים ובנות מקצועי שערוך לכל מצב. היא מוסיפה שהאתגר שמציב התפקיד כולל "לא מעט שחיקה, כי יכולים להיות ימים שאין כלום וצריך תמיד להיות דרוכים. האחריות שנותנים לילדה בת 18 מאוד גדולה, מספיק שתפספס בן אדם ומישהו יפגע בתוך ישוב קרוב. הכוחות בשטח מבינים שאנחנו העיניים שלהם ונותנים להם תמונת מצב מאוד מדויקת וגם נותנים להם תחושה מאוד גבוה של ביטחון. דיבור בקשר של תצפיתנית יכול לתת את הביטחון לכוח, אם היא תהיה לחוצה הכוח ירגיש את זה. יש לא מעט מפקדים שהחמיאו לנו על התפקוד וממש אמרו שהצלנו אותם מפגיעה. חוץ מזה שבזכות שעות התצפית אנחנו חיות את השטח ויודעות בדיוק כל דבר איך צריך להיות".
קצינת ארגונים בין לאומיים | "צריכה לדעת איך למנוע משברים דיפלומטיים"
מתחום התצפיות אני ממשיך לאחד מהמעברים לרצועה כדי לפגוש את סגן יעל צנגן, קצינת ארגונים בין לאומיים. את שירותה הצבאי התחילה בשנת 2010 בחטיבת המחקר של חיל המודיעין, "אז התחילו הדיבורים על קצונה והייתה לי אפשרות לחזור לתפקיד שלי בקריה. אפשרות נוספת הייתה ממשל שלא ידעתי מה זה ושאלתי אנשים. כשהבנתי שיש לי הזדמנות ללמוד משהו חדש ומעניין החלטתי ללכת על זה".
יעל אחראית על האירועים הבין לאומיים בגזרת עזה. היות ומעבר ארז הוא היחיד להולכי רגל שעוברים לרצועת עזה, עוברים שם אנשים מהדרגה הכי בכירה עד לזוטרה ביותר, שזה כולל דיפלומטים במעמד גבוה – "למשל רוברט סרי נציב אונסק"ו במזה"ת, או פיליפ אגרנדה נציג אונר"א במזה"ת, ועד אחרון העובדים שפועלים שם. בעצם תפקידי להיות במעבר ולוודא את התכנון מול ביצוע. שלא יקרה מצב שאחרי שתיאמנו מעבר לאנשים כאלה הם יתקעו במעבר. אנחנו יודעים כמה זה מתסכל להיתקע במעבר שעתיים ואף אחד לא יתייחס אליך – אלה דברים שיכולים לגרום למשברים דיפלומטיים. חוץ מזה אלה גם אנשי הקשר היחידים שלנו ברצועה, גם בחירום. אנחנו יוצרים איתם קשר והם אלה שאומרים לנו מה קורה ברצועה, כולל מיקומים של דברים, אני יכולה לשאול כל מיני בעלי תפקידים כאלה מה שמעניין אותי כצבא".
כחלק מהתפקיד צריכה סגן יעל להיות דיפלומטית בעצמה: "חשוב לשמור על יחסים טובים מול כל הארגונים שידעו שיש להם כתובת. צריך לדעת להרגיע את הרוחות כי לא פעם הם בסערת רגשות אפילו על דברים טריוויאליים כמו בדיקה ביטחונית לרכב. מדברים איתם בצורה יפה, מסבירים את הצורך ולהיות מאוד ורסטיליים. כשמדברים איתם צריך להסביר את מה שברור לשני הצדדים".
מתוקף תפקידה סגן יעל הייתה צריכה להיות במעבר גם בשעות חירום ובמקרה של עמוד ענן היא מצאה את עצמה גם תחת אש. "בחירום אני שם, אמנם פחות אזרחים עוברים אבל יש יותר ארגונים, הייתי שם כשעברו מהקונסוליה הטורקית או שר החוץ הירדני וכשצריך אז גם משאיות אספקה שעברו לרצועה. צריך גם בחירום לדעת להריץ דברים כי לפעמים אלה ממש דברים מצילי חיים כמו העברה מאמבולנס כשעושים גב אל גב".
בסופו של דבר, מדובר בסגן בת 20 שצריחה לדעת לקבל החלטות גם מול גורמים מאוד בכירים, החלטות או כפי שהיא אמרה "שריפה" שיכולים להצית תקרית דיפלומטית. כמו חבריה גם היא נאלצה לצאת ברוב המקרים מהמרחב המוגן כדי להשלים את המשימה, "וקרו מקרים שהיו נפילות במעבר".
מפקדת מחלקת כרב"מ | "באירוע חדירה אנחנו בין הראשונים להגיב"
ממעבר ארז נסעתי לפגוש את סג"ם קאי חג'בי, מפקדת מחלקת כרב"מ (כלי רכב בלתי מאויש), שמחלקתה אחראית אל הפעלה ותחזוקה של כלי הרכב הלא מאוישים סביב רצועת עזה. "התגייסתי דרך קורס סמב"ציות לאוגדת עזה והתחלתי כמפעילת כרב"מ, התקדמתי להיות מפקדת ולפני עשרה חודשים חזרתי לפה כקצינה. כחלק מהתפקיד שלי אני גם מכשירה את הדורות הבאים, שזה משהו מאוד כיפי. בתחום המבצעי אני מנהלת את החמ"ל ממנו מפעילים את הרכבים ונמצאת בקשר עם הכוחות בשטח. אני נמצאת בהערכות מצב של הכוחות שיש בשטח וכשצריך אני יודעת לשנות את הפעילות בהתאם לדרישות של הגדוד".
מחלקת כרב"מ מחולקת למפעילות ומפקדות תא - המפעילה היא זו שנוהגת והמפקדת אחראית על מצלמות החקירה, כלומר התצפית. "זה רכב סיור רגיל אבל כזה שעובד על הציר הכי קרוב לגדר, כי אין שום סיכון של חיי אדם", מסבירה קאי. "אנחנו אחד מהכוחות החבירים שיושבים בגזרה ונותנים מענה רציף לגזרה. זה כלי מכני שצריך את המנוחה שלו אבל כשצריך הפעלה של 24 שעות אנחנו יודעים לתת גם את זה, כמו שהיה בסוף שבוע האחרון. אם יש נקודה חשודה ולכוחות אסור להגיע, אנחנו נהיה שם ונחסוך בחיי אדם. אנחנו נהיה שם עוד לפני שהגשש יעבור. לרכב יש מערכת כריזה כך שאם מישהו מתקרב לגדר אנחנו שולחים אותו לשם ומרחיקים אותו. אותו אדם יודע שכדאי לו ללכת כי אחריו באים הכוחות. מאירועים שהיו איתנו אפשר להבין שלצד השני יש מודעות לרכב וליכולת שלו".
קאי מוסיפה שלרכב יש יכולות לסייע גם כשיש פעילות בצד השני של הגדר. "ברגע שהכוחות חוצים אנחנו יודעים לתת להם מענה איכותי מהצד שלנו. במידה וכוחות שחוזרים משאירים פרצה בגדר אנחנו שם כדי לשמור על זה וזה קרה ממש הלילה. כמובן שבאירוע חדירה אנחנו נהיה בין הראשונים להגיב ובדרך כלל זה עובד". ומה לעתיד? סג"מ קאי מספרת שבקרוב יצטרפו לגזרה כרב"מים חמושים, מה שללא ספק יעשה מהפך בגזרת עזה.