אחיות למחסום (צילום: דובר צה"ל)
האחיות פלג ושחף הלל. "בזכות הצבא והתפקיד שאנחנו עושות, הקשר בינינו התחזק עוד יותר" | צילום: דובר צה"ל

להורים של התאומות פלג ושחף הלל יש סיבה טובה לנדודי שינה: שתיהן משרתות כלוחמות ביחידות שונות בצה"ל. לאחרונה הן נפגשו במעבר באזור יהודה ושומרון, שם היחידות שלהן שוהות בשגרה ופועלות כדי למנוע חדירות מחבלים לשטח ישראל.

"אם יוצא במקרה שיש אירוע חריג במעבר שלי, כלומר מחבלים שמבצעים פיגוע או מנסים לחדור לישראל עם סכינים או אמצעי לחימה, אז פלג והלוחמים ביחידה שלה מגיעים בתוך שניות כדי לתת לנו סיוע וגיבוי", מספרת שחף, לוחמת בגדוד המעברים תעוז של חיל המשטרה הצבאית. "בזכות הצבא והתפקיד שאנחנו עושות, הקשר בינינו התחזק עוד יותר. אם יקרה משהו לאחותי, אני אהיה פה כדי להגן עליה".

אחיות למחסום (צילום: דובר צה"ל)
שחף הלל. "ההורים באופן טבעי חוששים" | צילום: דובר צה"ל

פלג, לוחמת בגדוד רם של חטיבת החילוץ בפיקוד העורף (לשעבר גדודי החילוץ וההצלה), מספרת שהתפקיד הוא שליחות של ממש מבחינתה. "יש סיפוק עצום בעובדה שאנחנו עושות את מה שאנחנו עושות ביחידות שלנו", היא אומרת. "אנחנו מפוקסות, נחושות וממוקדות במטרה. זה לא קל, אבל אנחנו עובדות קשה ואפשר לסמוך עלינו בעיניים עצומות".

אחיות למחסום (צילום: דובר צה"ל)
פלג הלל, לוחמת בחטיבת החילוץ של פיקוד העורף | צילום: דובר צה"ל

האחיות הלל התגייסו לצה"ל לפני כשנה. לפלג היה ברור שתהיה לוחמת, ואילו שחף דווקא הופתעה כששובצה בתפקיד קרבי. "כשקיבלתי את ההודעה על הגיוס ליחידת המעברים, היו לי חששות. זה לא תפקיד קל אבל החלטתי שאנסה את זה. רציתי להיות בכלל מש"קית ת"ש, כי אני טיפוס שאוהב לעזור לאנשים, אבל אני לא מצטערת לרגע על מה שקרה בסוף", אומרת שחף.

>> מכורים לפז"ם? הירשמו לפייסבוק שלנו

לפני כשלושה שבועות נפגשו פלג ושחף באותו מעבר כשהיחידות שלהן התבקשו לגבות אחת את השנייה. הן בכלל לא ידעו שזה עומד לקרות עד שראו זו את זו, ולרגע הרשו לעצמן להתפרק מהקשיחות הקרבית ולהתרגש מהמפגש המפתיע. לוחמים משתי היחידות פשוט עמדו שם והביטו בשתיים משלימות זמן איכות. אחרי הכל, בבית כמעט שלא יוצא להן להיפגש. "לי ולפלג לא יוצא לראות אחת את השנייה לעיתים קרובות כי היציאות שלנו שונות. רק פעם בחודשיים אנחנו ביחד בבית", מספרת שחף.

איך מתמודדים ההורים לבית הלל עם העובדה ששתי הבנות נמצאות במצב סיכון כמעט מתמיד? שחף מספרת שהם לא נרתעים: "ההורים באופן טבעי חוששים, מתקשרים אחרי כל אירוע ובודקים שהכל בסדר. בשבתות הם נוסעים לאזורים מסוכנים כדי לפגוש אותנו, להביא לנו אוכל ולתת לנו לכמה רגעים אווירה של בית. לצד החששות, הם מאוד גאים בנו".

כמו לא מעט חיילים בהסלמה הנוכחית, גם שחף הייתה עדה לאירוע ביטחוני שהתרחש במעבר שלה: "לפני כחודש, אדם שהגיע למעבר עורר את החשד של החבר'ה שלנו. הלוחמים ביצעו נוהל מעצר חשוד, אבל הוא לא התייחס, שלף אקדח וירה. אחד החיילים נפצע ברגל, ואחר ניצל בנס. זה אירוע מלחיץ, כי באותם רגעים אתה צריך ליישם את כל מה שלמדת בהכשרה. לא פעם בחיפושים שערכנו בכלי רכב, מצאנו סכינים ואלות שהיו אמורים לשמש בפיגועים". לדבריה, תוך כדי שירות במעברים, הלוחמים לומדים לאתר מפגעים פוטנציאליים אפילו רק על פי שפת הגוף.

גם פלג מעידה שהשירות הצבאי השפיע עליה: "במסגרת התפקיד שלי גיליתי על עצמי המון דברים שלא ידעתי שיש לי, כמו כוח סבל ויכולת לבצע משימות, קשות ככל שיהיו, על הצד הטוב ביותר".