הבן החורג של חיל האוויר: כך הופקרה זרוע היבשה והפכה למגבלה אסטרטגית

הכתבה הזאת נולדה ארבעה חודשים לפני 7 באוקטובר וזה קרה בכלל בפריז. ביוני 2023 טסתי ל"סלון האווירי בפריז" ככתב צבאי ובמהלך ימי התערוכה פגשתי שם את מי שהיה עד לא מזמן אלוף בצה"ל. אחד מהקצינים שזוכים להערכה ולכינוי "ניצי".

בלי קשר לעבודה שם, התפתחה באחד מהביתנים שיחה מעניינת על זרוע היבשה, כשאותו אלוף שכבר היה במילואים מציף שורה של כשלים, וגם פתרונות אפשריים. "זרוע היבשה משקיעה בציוד ויכולות בוטיק נוצצות, אבל נשארה עשורים מאחור", אמר אז הקצין הבכיר. "היא לא מסוגלת לנהל מערכה רב-זירתית וקיבעון מחשבתי מונע את הפיכתה ליכולת אסטרטגית של מדינת ישראל".

עוד אמר אותו קצין בכיר: "בכל מלחמה רב-זירתית, זרוע היבשה תהיה המגבלה של צה"ל". ארבעה חודשים לאחר מכן, ב-7 באוקטובר, ישראל הופתעה ממתקפת הטרור הקשה ביותר בתולדותיה, שהובילה למלחמה רב-זירתית. לצד הכשל המדיני, כל מה שאותו האלוף הזהיר ממנו אכן קרה.

בזמן שעיני המדינה נשואות לאיומים רחוקים וקרובים במלחמה שמתנהלת כבר למעלה משנתיים וחצי, זרוע היבשה נמצאת במשבר עמוק. צבא המילואים שחוק וכך גם אמצעי הלחימה. למרות השיפור שנעשה תוך כדי המלחמה, הזנחת הדרג הטקטי, רכש לא מספק וקיבעון מחשבתי בפיקוד הבכיר, הביאו לכך שישראל תקועה בשלל זירות שהיא לא מצליחה לסגור ולהכריע. איומים שהיו מוכרים לאורך השנים הפכו לבעיות על גבול האסטרטגיות, כשמנגד יכולות שקיימות כבר שנים לא הגיעו בכמות מספקת ללוחמים שבקצה.

"אנחנו רגע לפני כיפור 2", אמר קצין המילואים המאוד בכיר באותה שיחה מקרית בפריז. שיחה שהתקיימה חודשים ספורים לפני מתקפת 7 באוקטובר. זרוע היבשה הייתה אמורה להיות "המערכת שנועדה להשמיד את חיזבאללה תוך שניות" אבל היא נשארה תקועה בבירוקרטיה, ובמקום להיות יכולת אסטרטגית נוספת של מדינת ישראל היא "בן חורג" של חיל האוויר.

"יש היום יכולות שלא היו לפני שלוש שנים", אמר לנו השבוע בכיר בצה"ל. "זה לא רק אמל"ח, גם היכולת להפעיל את האמצעים במסגרת של חטיבות וגדודים לא הייתה קיימת מחוץ ליחידות קצה". מאז שהמלחמה פרצה, צה"ל הכניס לצוותים הגדודיים שלו יכולות חדשות, כמו רחפנים ואמצעי לחימה המאפשרים לכוחות לסגור מעגלי אש מהירים ומדויקים.

אבל למרות השינוי, מדובר עדיין ביכולות בהיקף נמוך ובעיקר מה שניתן לכנות "יחידות בוטיק". במיוחד בתחום ה"משוטטים" או כלי טיס תוקפים, שניתן למצוא רק ביחידות המיוחדות ובמערך המיוחד של חיל התותחנים.

"גם היום, במאי 2026, כוח מתמרן תלוי בכטב"מים או מסוקי קרב של חיל האוויר", אמר אל"ם במיל א', שגדל ביחידות מיוחדות ובגדודים של אחת מחטיבות החי"ר. "צה"ל צריך צבא יבשה חזק עם סדר כוח משמעותי, מבוסס משוריינים כבדים ומתוחכמים, ורווי ברחפנים וחימושים משוטטים. היינו צריכים להגיע לזה הרבה לפני 2023".

אותו אל"ם מוסיף שזה נכון גם להגנה. "אפשר לדמיין מה היה קורה אם גדוד חי"ר רווי רחפנים ומשוטטים שתופס קו בעזה, היה נמצא בהגנה. איזה פער הוא היה מכסה עד להתייצבות והכנסה של חיל האוויר באופן מסודר".

זה תמצית המחדל של הזנחת הדרג הטקטי וזרוע היבשה כולה. במסגרת סדר העדיפויות בבניין הכוח של צה"ל, הושקעו משאבים ב'בוטיק' טכנולוגי ובמטוסים יקרים, תוך התעלמות מכך שהצבא היה צריך להצטייד במסה אדירה של רחפנים תוקפים וחימוש משוטט לכל גדוד.

כבר משנת 2021 קבוצה של קצינים בזרוע היבשה ביקשה ליצור מצב שבו לכל מ"פ ומג"ד יש "חיל אוויר קטן" משלו, שמאפשר לו להוריד כל מטרה שזזה ברחוב בתוך שניות, בלי לבקש רשות מאף אחד ובלי להמתין לסיוע חיצוני.

היבשה כיכולת אסטרטגית: לא רק "כיבוש"

התפיסה הרווחת בציבור ולמרבה הצער גם בחלקים מהפיקוד הבכיר, היא שניתן להכריע מערכות דרך האוויר ובאמצעות מודיעין מדויק וסייבר. זה כמובן נכון. אבל גם צבא היבשה הוא יכולת אסטרטגית, ובלעדיו מדינת ישראל לא יכולה להשיג הישג מדיני או הרתעה ארוכת טווח.

אם נחזור בהקשר הזה לאותו קצין בכיר ולשיחה מיוני 2023, כבר אז הוא הסביר את החשיבות האסטרטגית של זרוע היבשה כשאמר באופן נחרץ ש"בלי פעולה קרקעית משמעותית אתה לא תשיג את העסקה". התמרון היבשתי הוא לא רק אמצעי לכיבוש שטח, אלא הכלי היחיד שמייצר מנוף בינלאומי משמעותי, ומבהיר לכל המזרח התיכון שישראל מוכנה לשלם מחירים כדי להשמיד את אויביה. צבא יבשה חזק, מודרני ומהיר פירושו יכולת אסטרטגית משמעותית למדינת ישראל וזאת יכולת שוויתרו עליה.

אז למה זה לא קורה גם היום? התשובה נעוצה בקיבעון מחשבתי עמוק וב"מלחמות דת" בין הזרועות. הפיקוד הבכיר של צה"ל שבוי בקונספציה של "ניהול משאבים" במקום בניין כוח. חיל האוויר "רואה בכל יכולת הגנה או אש ארוכת טווח איום על התקציבים שלו, בעוד זרוע היבשה חוששת להשקיע במערכות הגנה למשל כי "זה התפקיד של חיל האוויר".

המצב הזה גרם לכך שלכוחות שמתמרנים היום בלבנון ואפילו בעזה, אין יכולת הגנה טקטית נגד "רום קרוב לקרקע" כמו רחפנים או רקטות לטווח קצר. אמצעים שהביאו לאבדות ואפילו מנעו ביצוע של משימות.

מסה מול בוטיק: איפה הטנקים?

בעוד שבשנים האחרונות התגאו בצה"ל ב"יחידה הרב-ממדית" כחממה טכנולוגית, היכולות הללו נשארות בפועל כ"הצגה לתקשורת" ולא מחלחלות לצבא הגדול. במשך שנים תוכנית בניין הכוח של צה"ל קבעה מהלך הצטיידות ברק"ם מתקדם (נמ"רים ואיתנים) רק עבור שתי אוגדות וגם זה, בטווח זמן של 10-15 שנים. גם טנקי המרכבה סימן 4 נמצאים בתקופת הצטיידות, שלא הסתיימה אחרי שנים.

התובנה אז והיום היא שכדי לנצח במערכה צה"ל צריך מסה של לפחות חמש אוגדות עם טנקי מרכבה 4 ורק"ם מתקדם, ולא לשלוח את חטיבות המילואים להילחם ברגל או בנגמ"שי M113 מיושנים מעידן מלחמת וייטנאם.

"אי אפשר לתמרן רק עם מי שבאמת בא עם נמ"רים", הזהיר אז הקצין הבכיר, שהוסיף שהאויב מבין את המחסור הזה מצוין. בכיר אחר ששוחחנו איתו השבוע אמר ש"כאן אין תירוץ של מחסור בחיילים כי יש לנו, פשוט אנחנו שולחים אותם ברגל ובלי אמצעים או הכשרה".

"המלחמה הביאה לנו הישגים רבים", אמר השבוע קצין בכיר, אבל הוא הוסיף שהאויב "הבין שהאיומים שלנו על מלחמה רב-זירתית התגלו בריקנות שלהם. אנחנו נמצאים במלחמת התשה, בלי יכולת להכריע זירות ועם צבא יבשה שחוק, שכל הגברת לחימה בזירה אחת באה על חשבון זירה שנייה. יש מחסור בכלים ובאנשים".

הטכנולוגיה, מתקדמת ככל שתהיה, היא רק חצי מהסיפור. "בלי כוחות מיומנים מדובר בברזלים יקרים בלבד", אמר אל"ם במיל' א'. רוב המערכות הדיגיטליות החדשות כל כך מורכבות, שהלוחמים בשטח לא יודעים "לתרגם" אותן לקטלניות. עד המלחמה, חוק המילואים, שהגביל את ימי השירות, יצר מצב שבו פשוט אי אפשר לבנות כשירות. "חסרים בערך פי שניים יותר אימונים", אמר הבכיר על התקופה שלפני 7 באוקטובר. המפקדים לא התאמנו מספיק על המערכות המורכבות, מה שהוביל לחוסר ביטחון של הדרג המדיני ביכולת של צבא היבשה לבצע את המשימה.

כיום המצב לא פחות בעייתי. מחסור בלוחמים ומפקדים וגם באמצעי לחימה, הביא לפגיעה באימונים. "הטמעה של מערכות מתקדמות נעשית עם הכשרה לקויה. הניסיון המבצעי לא מוסיף לזה, כי הכשרה לקויה מטמיעה טעויות והפעלה לא נכונה. אין הבנה של האמצעי הטכנולוגי, הרחפן או החימוש המשוטט ומפקדים לא מצליחים להביא לכדי מיצוי גם את מה שיש להם".

אי אפשר שלא להדגיש שחלק מהבעיות בזירות השונות מקורן במגבלות הכוח ובניהול מדיני גרוע של המערכה. אבל לצה"ל בדגש על זרוע היבשה חסרה חשיבה נועזת ויצירתית, כפי שהיו במלחמות העבר. אף שצה"ל מחזיק על הנייר אוגדה מיוחדת, חטיבת קומנדו, חטיבת צנחנים ואפילו עוד כמה במילואים, לא ראינו במלחמה איגופים אנכיים למשל או פעולות בעומק. "חוץ מהצגה של אספקה לא ראינו ספינות נחיתה מורידות אוגדה בעומק לבנון או אפילו בעזה", אמר בכיר בזרוע היבשה.

איגוף אנכי ופסיכולוגיה של מלחמה: לשבור את האויב

"בסוף מלחמה זה פסיכולוגיה", אמר אל"ם במיל א'. "אם תכניס כבר ביום הראשון או השני של המערכה כוחות גדולים לעומק לבנון, חיזבאללה מתפרק צבאית. הם ילחמו, תהיה גרילה וזה לא סיפור של יום. אבל תעשה התקדמות כבדה יחד עם פשיטה מהים ופשיטה מהאוויר. פסיכולוגית פרקת את המחבלים, ועכשיו תנצל את ההלם שאליו הכנסת אותם כדי להביא לדרג המדיני את מגש הכסף הצבאי".

"תסתכל על כל המערכה", המשיך אותו קצין בכיר, "לא ראינו אף פעולה יצירתית נועזת ומפתיעה. ראינו חיילים וטנקים נעים כבד ובחלק מהמקומות עם הראש בקיר וזהו. בסוף, באיראן או לבנון יש אויב שחטף פטיש של טון בראש, עומד על הרגליים ועוד מעז להחזיר, וזה הרבה בגלל היכולת ואופן ההפעלה שלנו".

גם בכיר נוסף שדיברנו איתו בימים האחרונים אמר ש"מלחמה היא בבסיסה אירוע פסיכולוגי והופעה פתאומית של כוחות משמעותיים בעורף האויב, מייצרת הלם שמשתק את מפקדי ולוחמי הארגון". בניגוד למערכות המבוססות על אש בלבד, "תמרון בעומק הוא הדרך היחידה להשיג הישג מדיני משמעותי ולייצר מנוף בינלאומי, שיביא להסדרה שונה בלבנון".

אבל הוא מדגיש שזה לא מה שקורה כיום ובכל מקרה, אחרי כמעט שלוש שנים של מלחמה שוחקת - ועל רקע צבא יבשה שנותר מוזנח למרות כמה יכולות בוטיק - לא ברור עד כמה ניתן להשתמש ביכולת הזאת

מדינת ישראל נמצאת בנקודת הכרעה. כבר שנים שהכתובת על הקיר, אבל הפיקוד הבכיר של צה"ל בוחר בדרך כלל ב"דמוניזציה" של המבקרים במקום להקשיב. אם צבא היבשה לא יעבור מהפכה תפיסתית ומבנית עכשיו, המחיר במלחמה הבאה יהיה כבד מנשוא. "זרוע היבשה היא לא נטל, היא המפתח לניצחון. זה לא בא על חשבון חיל האוויר. צריכה להיות ההבנה של עוד יכולת אסטרטגית ומקסום שלה".