אל תתפלאו אם אתם שומעים יותר ויותר "קרבי זה הכי, אחותי". צה"ל עובר מגמת שילוב בנות בתפקידים קרביים, ולא מעט מלש"ביות קופצות על המציאה ומוצאות את עצמן מגיעות לגיבוש לוחמות, מתגייסות ומגשימות את החלום. בצבא שבו לא נכחה אישה בפורום מטכ"ל עד שענדה השנה לראשונה האלופה אורנה ברביבאי, ראש אכ"א, את דרגות האלוף, מתחילות הדלתות להיפתח גם עבור בנות המין היפה – וזה בדיוק הזמן לפרוץ דרכן. רוצות להיות לוחמות? תמשיכו לקרוא. בעצם, קודם כל צפו במערכון המופתי של החמישייה הקאמרית משנות התשעים, ואז תמשיכו בקריאה.
אם גבר יכול לסרוג גרביים: טייסת
אין ספק שזה התפקיד איתו צריך להתחיל, בהתחשב בעובדה שבאמצעותו נפרצה הדרך הנשית הקרבית בצה"ל לראשונה. כשאליס מילר עתרה ב-1994 לבג"ץ בדרישה שיתירו לה להתמיין לקורס הטיס הנחשק, אמר לה עזר ויצמן, אז נשיא המדינה וטייס קרב בדימוס, "תשמעי, מיידלע, את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב", פסק בג"ץ שיש להפסיק את האפליה ארוכת השנים בין נשים לגברים בקורס. בסוף 1998 סיימה האישה הראשונה את קורס הטיס כנווטת F16, וב-2001 סיימה סגן רוני את הקורס כטייסת הקרב הראשונה של החיל.
אז בזכותן, עכשיו גם אתן יכולות להיות טייסות. כדי להגיע לתפקיד הזה צריך לעבור את קורס הטיס, מהארוכים והקשים בצה"ל, שאחוזי הנשר ממנו גבוהים במיוחד (את קורס 158, למשל, סיימו רק עשרות מתוך 350 שהתחילו). בתום הקורס המפרך, שאורך שלוש שנים וכולל הכשרות חי"ר, לימודים אקדמאיים וכמובן הכשרות מוטסות, מחכות לא פחות מתשע שנות קבע, כאנשי (או נשות!) צוות אוויר: טייסי קרב, תובלה ומסוקים, כמו גם נווטים ומכוננים. בשנים האחרונות הוכיחו לא מעט חיילות שכן, נשים יכולות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסים, ואתן מוזמנות להצטרף אליהן.
רוב נשי מובהק: לוחמת קרקל
תעודת לוחם, השלמת חי"ר ברמת רובאי 07 ופעילות מבצעית – לא, אנחנו לא מתארים את שגרת יומו של הגולנצ'יק הממוצע, אלא את התפקיד הנשי הכי חי"רניקי בצה"ל – לוחמת קרקל.
זה תפקיד ה-לחימה של נשים בצה"ל, כלוחמות בגדוד חי"ר בו משרתים לוחמים ולוחמות עם רוב נשי מובהק. מארבים, סיורים, מרדפים, תצפיות, מניעת חדירות פח"ע (פעילות חבלנית עוינת), גורמי טרור וסיכול הברחות סמים, נשק וכדומה. הלוחמות של קרקל עושות כל מה שהבחורים שלצדן עושים, ונמצאות בחוד החנית של פעילות הגדוד. השירות כולו, למעט המגורים, מעורב.
אז למרות שכן הושמעו לא מעט ביקורות על הגדוד – למשל שהשירות המעורב גורם למתיחות מינית, ואפילו שרמת המקצועיות ירודה לעומת גדודים שאינם מעורבים - הקרקליסטיות משתדלות להתעלם מהביקורות הללו ולהביא תוצאות בשטח. לוחמות קרקל, שרשומות על לא מעט הצלחות מבצעיות כולל סיכול חדירות בזמן אמת, כבר עשו לא מעט היסטוריה – ובקרבן צמחו הצלפיות הראשונות בצה"ל, הבנות הראשונות שעברו השלמת חי"ר צה"לית ועוד.
מאחורי כל לוחמת מצליחה עומד כלב: לוחמת עוקץ
לא מעט מלש"בים ומלש"ביות מריירים על קונספט השירות ביחידה הזו, שהאמל"ח שלה הוא תכלס הכלבים עצמם. הקשר בין הכלב למפעילו (או למפעילתו) הוא אישי מאוד, מה שמתבטא גם בזמן אמת, בפעילות המבצעית.
עוקץ מפעילה כלבי תקיפה, מרדף, חילוץ, גישוש והצלה. הכלבנים והכלבניות חוברים לכוח קיים בשטח לביצוע משימות מבצעיות מגוונות בכל הגזרות. מטרתה המבצעית של עוקץ היא סיכול טרור ומניעת פגיעה בכוחותינו, והיא נחשבת לאחת מיחידות הכלבנים הטובות בעולם, כשיחידות רבות מחו"ל באות להתרשם ממנה באופן תדיר.
מה עם הלוחמות? יחד עם הבנים הן עוברות הכשרת חי"ר (רובאי 07) והכשרת כלבנות ארוכה, ומשרתות ככלבניות בתפקידים קרביים – אבל לא מצטרפות למבצעים ולפעילויות התקפיות או ליחידות מובחרות בפעילות. בעוד הבנים יוצאים למבצעים בפנים השטח, הלוחמות לוקחות חלק בעיקר בפעילות מבצעית הכוללת איוש מחסומים, בדיקות, סיורים ועוד. אז אין ספק שבעוקץ עוד יש דרך להתקדמות נשית, אבל גם עד אז מדובר באחד התפקידים הקרביים המבוקשים, המאתגרים והמעניינים בצה"ל הפתוחים לבנות.
העיניים של המדינה: לוחמת איסוף קרבי
החל מ-2006 משובצות בנות לתפקידי לוחמות איסוף בחיל שבלעדיו יהיו שאר הכוחות הצה"ליים עיוורים בשטח. הבנות יכולות לשרת כלוחמות איסוף בצוותים רכובים בלבד, ולא בצוותים הרגליים היעודיים של החיל. כן, גם כאן עוד יש לאן להתקדם, אבל גם פעילות הצוותים הניידים לא פשוטה בכלל, ותורמת לא מעט לאיסוף מודיעין חשוב.
לוחמי ולוחמות האיסוף הרכוב נדרשים להשתמש בצורות הסוואה ייחודיות ובטכניקות מסווגות. החיל פועל במשך 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, בכל גזרה בה צה"ל נמצא. רבות הפעולות המבצעיות המסתמכות על נתונים שנאספו על ידי לוחמי ולוחמות האיסוף הקרבי, המחויבים לספק מידע מקיף ומהימן, שמביא לתוצאות מיידיות בשטח.
הלוחמים והלוחמות קוראים לעצמם "הצופה לפני המחנה", ולא סתם. מדובר בתפקיד משמעותי וקריטי, גם אם רבים לא מודעים לכך (וזאת גם בשל הסיווג היחסי של התפקיד). לאורך השנים האחרונות נתפסו לוחמי החיל כ"חצי-לוחמים" – תפיסה שקצת קשה להפריך כשאסור לדבר על התפקיד יותר מדי.
לא פראייריות: לוחמת תותחנים
אז נכון, מדובר בחיל שדווקא סבל לאורך השנים מלא מעט בעיות תדמית. אבל הכניסו לעניין טכנולוגיה מתקדמת ותפקיד קריטי במלחמה, ותקבלו כוח שצה"ל פשוט לא יכול בלעדיו. נראה לכם שזה שכולם התחילו להבין את זה בשנים האחרונות, ממש במקביל לשילוב הלוחמות, זה במקרה?
החיילות במערך התותחנים הן, איך להגיד, לא פראייריות. האמת שהן הצליחו להגיע לתפקידים הכי מעניינים ומאתגרים בחיל: לוחמת "מנתץ" (MLRS), לוחמת ומפעילת איכון ("נורית"), ולוחמת ביחידות המיוחדות (כולל מזל"טים).
מה הן עושות? נו, אתם יודעים, מה שכוחות התותחנים אמורים לעשות – לשתק ולהשמיד את כוחות האויב על ידי הפעלת כוח אש בעומק שדה הלחימה. בעבור הלוחמות, השילוב במערך "המנתץ" החצי-מסווג הוא גולת הכותרת. מערכת ה-MLRS היא מהמערכות המתוחכמות והקטלניות בצה"ל: מדובר באמל"ח שנועד לתקוף את האויב בעומק השטח באמצעות מערכת רב קנית לשיגור רקטות, המתאפיינת בגמישות וביכולת ניידות ועבירות. להבדיל משאר התותחנים, משגרי ה-MLRS פועלים עצמאית, לרוב במרחק רב מהמשגרים האחרים, מתקדמים בשטח בצירים נסתרים, מסתווים וממתינים למטרה.