הזמן שסמוך לתחילת השירות הצבאי הוא הקשה והמייגע נפשית בעבור כלל המתגייסים לשירות חובה.
מאפיינים אותו ניתוק חד משגרת חיים חופשית, אישית, אזרחית ודרישה כפויה - להשתלב במהירות באורח חיים שונה בתכלית מהמוכר והידוע. מעבר דרמטי מאזור הנוחות המושלמת לאזור אי הוודאות.
לא בכדי, בששת החודשים הראשונים לשרות החובה, נצפים אחוזי הנשירה הגבוהים ביותר ממסגרות בתוך הצבא וגם מחוצה לו.
הקשיים הם אובייקטיביים לגמרי – הדרישה להתגייס כחובה לשרות צבאי, היא אירוע אשר מנוגד בתכלית לאורח חיים והלך הרוח של צעירים מתבגרים באשר הם.
שיא גיל ההתבגרות מאופיין בחופש אולטימטיבי, חרות מחשבתית ותפקודית, שאיפה לייחודיות, קריאת תיגר על סמכות, התנערות ממטלות לאחר שנות לימוד ארוכות וכמובן ציפייה למיצוי הזמן בהנאה, בבילוי במסגרת חברתית, בזוג וגם לבד. זו גם תקופה של גיבוש הזהות, המגדר והמיניות.
המפגש של המתגייסות והמתגייסים בני דור ה-Z עם הצבא, הוא התנגשות בין שני עולמות שונים והפוכים. המתבגרים של היום נולדו לתוך שנות האלפיים. עידן המאופיין בפריצה וקדמה טכנולוגית חסרת תקדים, בפרט במדיה הדיגיטלית ו"החיים ברשת".
העולם הפך כפר גלובלי, נגיש, מהיר וזמין. שייכות אינה קשורה לגיאוגרפיה, אלה לנוכחות ברשת. אפשר לגור ברמת גן ולחוות את ניו יורק בזמן אמת.
כל מידע זמין ברגע ובלחיצת כפתור, תרבות הצריכה משמעותה "כאן ועכשיו", סיפוקים אינם נדחים והמרחב האינטרנטי מספק אשליה של חגיגה מתמדת, שאליה כולם מוזמנים.
רמת החיים עברה גם היא שדרוג חד ומהיר. מוצרי הצריכה זולים ונגישים, מרחב המחיה הפיזי נוח ומפנק מאי פעם, האפשרות ליהנות היא נחלת הכלל. גם דירת פריפריה פשוטה, תהיה כיום מאובזרת בטכנולוגיה מעודכנת, במיזוג ובנגישות מיטבית.
יש לגיטימציה להתפנק ופחות להתאמץ. אתוס ההצלחה הוא חומרי, כסף הוא מדד לאושר, הערכים הם אינדיבידואליים. המוטיבציה מונעת מ"מה יוצא לי מזה?". השקעה תבוא לידי ביטוי רק אם יהיה שכר אטרקטיבי בצידה. הסולידריות החברתית הולכת ומצטמצמת.
קל ללכת לאיבוד
על רקע המציאות המתוארת, גיוס חובה לשרות צבאי הוא בבחינת רעידת אדמה בעבור מי שנדרש לכך - דרמה רגשית רק מעצם הנחיתה המהירה למסגרת נוקשה ומקובעת - מפגש מפתיע עם אוכלוסייה שונה ומגוונת שמעורר אי שקט.
הדרישה לתפקד תחת עומס פיזי כמעט בלתי נתפסת. מגורים משותפים, שירותים ומקלחת ציבוריים נדמים כאסון. כנ"ל לגבי ריחוק מהבית.
היפרדות מהמדיה הדיגיטלית בכלל וניתוק מטלפון נייד בפרט, נחווים לעתים כמצוקה נוראית. שיבוץ שרירותי לתפקידים ומשימות, ציות וכניעה להיררכיה, נחווים כמציאות מכוכב אחר וברוב המקרים אף מתוארים כ'שואה'.
התוצאה לא פעם היא משבר הסתגלותי. כל אחת ואחד מבטאים את המצוקה בדרך ובסגנון אישי. ביטויים למשבר כוללים בדרך כלל כעס, תסכול, אכזבה, חשש וחרדה, ייאוש, ביטויים גופניים כגון תסמיני כאב בלתי מוסברים, סחרחורות, חולשה ועוד. לעתים, עלול משבר ההסתגלות לגרום להופעתה של בעיה נפשית חמורה יותר.
בפועל, בשני העשורים האחרונים, נצפית ירידה משמעותית והדרגתית בנכונות לשרת בצבא. הנתונים מצביעים רק על מחצית מתגייסים מקרב כלל הבנים המיועדים לשרות ביטחון. בקרב בנות הנתונים אף עגומים יותר.
ההתמודדות של החייל והחיילת לאורך שירותם הצבאי, הינה אישית על פי מערכת הערכים שלהם, רקע וסביבה תומכת, ניסיון עבר מול אתגרים וקונפליקטים וכמובן מוטיבציה ורצון להצליח.
כמי שהיה שם, בצבא ובמשמר הגבול קיימת מודעות רבה למציאות המתוארת ואף ניכרת רמת השקעה מקצועית משמעותית. היא כוללת מאמץ למניעה וצמצום משברים, הדרכת מפקדים, התמודדות וטיפול.
זאת תוך שילוב אנשי מקצוע רבים (קב"נים) בכלל היחידות ובפרט בבסיסי ההכשרה. יחד עם זאת, חשוב לציין כי מדובר במערכת אירגונית רחבת ממדים והסיכוי ללכת בתוכה לאיבוד, עדיין גדול מאוד.
כך תתמודדו עם הקשיים
שלב ראשון הוא מודעות והבנה, כי לפנינו אירוע משמעותי וממושך המחייב שינוי תודעה ותפיסת עולם.
מומלץ להתכונן לפחות שנה טרם מועד הגיוס המשוער לאירוע המאתגר. רצוי וכדאי לאסוף כמה שיותר מידע בנוגע לצבא בכלל ולתפקיד אליו אנו מתוכננים בפרט.
הצבא מספק מיוזמתו מידע רב ברשת וגם במרכזי השיווק של החילות השונים. בבתי הספר נוכחים תדיר נציגי חיל החינוך שזו תכלית משימתם. בערים וברשויות המקומיות קיימים מרכזי הכנה לצה"ל, שמרכזים מידע רב, עוסקים בהסברה ומשמשים גם כחוליה מקשרת מול רשויות הביטחון.
מומלץ למועמדות ולמועמדים לגיוס להתייחס ברצינות למסלול המיון של הצבא ולהגדיר לעצמם תחום או תפקיד הולם ומעניין – אלו שיוגדרו לשיבוץ מסוים, יקבלו בדרך כלל במעלה הדרך מידע רלוונטי, יוזמנו למפגשי הכרות ובכך, יגבירו את הוודאות אשר כל כך נחוצה לפני הגיוס בפועל.
חלק קטן מהמיועדים לשרות בוחרים להשתלב בשנת שרות או במכינות קדם צבאיות, תוך דחיה בשנה את מועד הגיוס. למסגרות אלו ערך רב בהעשרת החניכים במכלול תחומים.
בעיקר הן משפיעות פיזית, ערכית וחינוכית. מרבית בוגריהן משתלבים בתפקידי איכות, אך החיסרון המסוים שלהן הוא דווקא ביצירת סף ציפיות גבוה לבוגרים, שעבורם המפגש עם המציאות הצבאית יכול להפוך למאכזב ומתסכל.
אחת האפשרויות עבור מי שחוששים במיוחד מהמפגש הצפוי עם הצבא, הן קבוצות מיקוד קטנות אותם מנחים אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש בעלי ניסיון מהעולם הצבאי.
מפגשים בהם יש הקשבה לרחשי הלב של המתבגרות והמתבגרים, צמצום אי הוודאות, העשרה בידע, הרחבת "ארגז הכלים" האישי להתמודדות בכלל ובפרט וכן, תרגול סימולציות ל"מקרים ותגובות".
פעולות כאלו עשויות להביא אותם בשלים וחסונים אל קו הזינוק של השרות. בקבוצות הכנה כאלו יש לגיטימציה להתלבטויות ולקושי חברתי, ואפשרות לעמוד בקשר עם המנחים בזמן אמת עם הכניסה לשירות, כדי לצלוח את פרק הזמן הראשוני והקריטי בהצלחה.
הכותב אלון אשד שרת כראש מערך בריאות הנפש של משמר הגבול וכראש תחום פסיכולוגיה מבצעית במשטרת ישראל. כיום הוא עו"ס ופסיכותרפיסט בכיר ברשת המרכזים לטיפול רגשי Mental Experts - ME שם שוקדים בימים אלו על הקמתן של קבוצות מיקוד ל-"הכנה לצה"ל" בהנחיית מטפלים בכירים, רובם ככולם יוצאי המערכת הצבאית.