מטווחים, תרגילי סדר, אימונים גופניים, מסדרים, עמידה בלוח זמנים קצוב, בלחץ, במאמץ. הכל זר. המפקדים בדיסטנס. אומרים לך מתי לאכול, מתי לרוץ, מתי לישון. הבגדים שלך אינם שלך. המיטה שלך אינה שלך. כל חייך הופכים למקצבים של 30 שניות. פתאום יש נשק בידיים, וצריך לישון עם אנשים שאתה לא מכיר. גם מי שמגיע עם מלוא המוטיבציה, נכנס לצה"ל ומגלה שבחור שמבוגר ממנו בחצי שנה יכול להגיד לו מתי ללכת להשתין. ברוכים הבאים לטירונות.

טירוני גולני (צילום: אורי ברקת, עיתון "במחנה")
טירון גולני זוחל. החיים משתנים מקצה לקצה | צילום: אורי ברקת, עיתון "במחנה"

זהו המפגש הראשון של המתגייס הטרי עם הצבא. רק אתמול היה אזרח, והנה עלה לאוטובוס, קיבל מספר אישי, לבש מדים – והוא כבר חייל. יש מי שיכול לפקוד עליו, ויש מי שיכול לשפוט אותו על כך שהכומתה שלו לא הייתה במקום. גם בטירונות קלה יחסית וגם בטירונות קרבית – השינוי הדרסטי הזה קשה לכולם.

רוב החיילים מתגברים ומתמודדים עם הקשיים, אבל ישנם כאלה אצלם הלחץ הופך לטריגר ללחץ נפשי משמעותי, ואפילו להתקפים פסיכוטיים. במקרים כאלה, על החייל ועל מפקדיו להבין שמשהו כאן חריג. אבל איך יכולים מפקדים צעירים להבחין בין חייל שסתם קשה לו, או כזה שהמסגרת הצבאית לא נראית לו, לכזה שסובל מחרדה קשה? האם אפשר למנוע תגובה שכזו? ומה קורה אם לא תופסים את זה בזמן?

"התפקיד של הטירונות הוא להלחיץ"

"צריך לזכור שהטירונות נבנתה מראש על מנת להוות מקור לחץ", קובע נחרצות ד"ר יהודה ברוך, מנהל המרכז לבריאות הנפש אברבנאל. "ההיגיון פשוט: ליצור לחץ שיכשיר את האזרח להיות לוחם. כשאני הייתי טירון אמרו לנו 'קשה באימונים, קל בקרב'. כך שבעיקרון, זה בכוונה. ואמר כבר לפני שנים ראש מחלקת בריאות הנפש בצבא, שהצבא הוא מקום קשה – וזה כשלעצמו זו לא סיבה להפוך אותו לקל יותר".

העיקרון פשוט: כל אדם יילחץ מהטירונות הצבאית. זהו תפקידה – לזעזע, להוות איזשהו גבול בין פעם ובין עכשיו; להפוך את השמירה על הזמנים לקודש, כיוון שיום אחד היא עלולה להוות הבדל בין חיים ומוות; להפוך את המפקד לאלוהים, כי אסור לסרב פקודה.

"רובנו מגיעים לצבא בידיעה שהטירונות קשה", מסביר ד"ר ברוך. "אנחנו יודעים בערך בפני איזו טירונות אנחנו עומדים – רובאי 02 או קרבי. זה הופך לבעיה כשהתגובה היא לחץ מעבר לסביר, מעבר לנורמה. בן אדם מתחיל לבכות, לא באופן חד פעמי אלא על בסיס יומיומי. הוא מפתח מחשבות דיכאוניות, אובדניות. הוא נמצא במצב של חוסר שליטה, של חרדה. וצריך לזכור שחרדה היא דבר בריא, בונה: אם לא תהיה בכלל חרדת בחינות, לא תהיה בעיה להגיש דף ריק.

מטווחים (צילום: ליטל איפרגן, במחנה)
מטווחים. כשפתאום יש תאונה, מבינים שזה אמיתי | צילום: ליטל איפרגן, במחנה

"ההבדל הוא בפרופורציות: קשה בטירונות, אבל אתה יודע שזה יסתיים. זו הופכת לבעיה אמיתית כשזה משתק. חרדה תפקידה לדחוף אותנו קדימה, בדיוק כשם שהפחד תפקידו לגרום לנו להיזהר. אם תפסיק לפחד בכביש אתה עלול לעשות תאונה. אבל אם תיסע ב-30 קמ"ש בכביש 4 או שלא תפסיק להסתכל לצדדים, זה מסוכן. אותו דבר בטירונות".

הדברים יכולים להחמיר בשל תאונה, למשל. "אתה הולך למטווח ואתה בטוח שהמפקדים יודעים מה עושים", מסביר ד"ר ברוך. "הרי כשאנחנו הולכים לרכבת הרים בלונה פארק אנחנו לא מצפים באמת להתרסק. איך תגיבי אם עלית לרכבת ההרים ובירידה השנייה היא מתרסקת? לא קרה לך כלום, את בקרון הבא – אבל יש תאונה ופצוע אמיתי. יש, למשל, פליטת כדור, ופתאום אתה רואה שהדברים לא מתוכננים ולא בשליטה. שזה אמיתי".

סיוטים והזיות אחרי שבועיים בטירונות

אין תמונה
עו"ד אלי סבן. "לחץ ומתח חריגים בעוצמתם"

במידה והחייל אכן חווה התקפים פסיכוטיים חוזרים או נמצא במצב נפשי קשה, לרוב משחררים אותו מהשירות. אחרי השחרור ניתן להגיש תביעה למשרד הביטחון, על מנת שיכיר במצב הפיזי והנפשי שנבע מהשירות הצבאי, יקבע אחוזי נכות ויפצה את המשוחרר בהתאם. בשלב זה יש להוכיח כי הטירונות אכן הייתה הגורם הישיר להתפרצות המחלה. "אנחנו רואים פה כל הזמן אנשים שלא שרדו נפשית את התקופה הקצרה הזאת", מספר עו"ד אלי סבן, מומחה לתביעות נגד משרד הביטחון ובייצוג נכי צה"ל. "לא מעט אנשים חווים התקף פסיכוטי או חרדה כתוצאה מהלחץ, מהעומס, ובעיקר מחוסר המוכנות שלהם למסגרת הצבאית. זאת לאו דווקא חייבת להיות הטירונות הכי קרבית – בית המשפט כבר הכיר גם במקרים בהם הייתה זו טירונות כללית ורגילה".

מקרה כזה, בו טיפל משרדו של עו"ד סבן, הוא של חיילת שהתגייסה לתפקיד תצפיתנית בחיל האיסוף הקרבי. "כבר במהלך השבועיים הראשונים בטירונות היא חשה לחץ ומתח חריגים בעוצמתם", הוא מספר. "הגורמים היו סדר היום העמוס והנוקשה, ההקפדה הנוקשה על משמעת, לוחות הזמנים הקצובים והקצרים, תנאי הלינה הקשים, נסיעות ארוכות ומתישות מהבסיס הביתה וחזרה". הלחץ התבטא ברעידות, בנשימה כבדה ובמחסור בשעות שינה. בלילות לא הצליחה החיילת הטרייה להירדם וסבלה מסיוטים והזיות. היא דיווחה על כך למפקדות.

באחד הימים, כאשר נסעה לביתה, בא אביה לאסוף אותה מתחנת הרכבת ומצא אותה שכובה על ספסל בתחנה המרכזית בבאר שבע, מזמזמת לעצמה. עם הגיעה הביתה הסתגרה בחדרה. שבועיים ויום לאחר גיוסה, אושפזה החיילת על ידי הוריה במחלקה סגורה בתל השומר, ואובחנה כסובלת ממאניה ומהתקף פסיכוטי.

לובשים מדים ביום הגיוס (צילום: דובר צה"ל, אתר צה"ל)
יום הגיוס. הפרידה מהאזרחות לא קלה לכולם | צילום: דובר צה"ל, אתר צה"ל

"הייתה מחלוקת גדולה לגבי השאלה האם טירונות כשלעצמה יכולה להוות טריגר לבעיות נפשיות", מספר עו"ד סבן. "אמרו, 'לא כל מי שיבוא לצבא ויגיד 'קשה לי' יכירו בו'. אבל במקרה זה קבע בית המשפט שמכלול הנסיבות בהן מצאה עצמה החיילת במהלך השבועות הראשונים לשירותה הצבאי מהווה 'גורם דחק' שעלול להביא להתפרצות המחלה. עוד נקבע כי העובדה שמדובר בטירונות אותה עובר מספר רב של מגויסות מדי שנה אינה שוללת בהכרח את קיומו של היסוד האובייקטיבי בהקשר זה. במילים אחרות, עצם העובדה שמצב מסוים הוא שכיח לא הופכת אותו בהכרח לטריוויאלי".

בית המשפט קבע: טירונות יכולה להוות טריגר למצב נפשי קשה

וישנם מקרים נוספים: עו"ד סבן מספר גם על חייל שהתחיל טירונות בחיל השריון, שכללה, כרגיל, מסעות, אימונים, ריצות, מטווחים, בחני מסלול, לילות רבים ללא שינה, תיזוזים, עמידה בלוחות זמנים צפופים, שמירות, תורנויות וכל מה שבעצם נדרש מלוחם בשריון. החייל החל לחוש לחצים ומתחים נפשיים עזים, עייפות ובלבול. "הוא התחיל לשמוע קולות", מספר עו"ד סבן, "צחק ובכה ללא סיבה, דיבר לעצמו, הפסיק לישון בלילות וחש כי רודפים אחריו". לבסוף לקח אותו אביו לבית חולים, שם נבדק במיון הפסיכיאטרי ואובחן כסובל מהתקף פסיכוטי חריף. לאחר כחודשיים אובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית והתחיל לקבל טיפול תרופתי. לאחר מכן הוא שוחרר מצה"ל בפרופיל 21.

"בעצם בית המשפט קבע שהטירונות בהחלט יכולה להוות טריגר למצב נפשי קשה, כי זהו המפגש הראשון עם המערכת הצבאית", מבהיר עו"ד סבן. "אם החייל יוכיח שהיה בלחץ של זמנים ומשמעת שהקשה עליו, וכמובן אם הייתה התעללות או השפלה, יכירו בו. אי אפשר סתם לזרוק את המילה 'טירונות' כסיסמה, צריך להראות מה קרה בטירונות – אבל לפעמים זה קורה גם בטירונות רגילה. לא כולם לוקחים את זה בצורה פשוטה, ויש מי שנפגע; לפעמים הלחץ הנפשי גורם אפילו לסוכרת ולמחלות עור, גם בזמן הקצר של טירונות בת חודש. אם מישהו היה 18 שנה בריא בנפשו ופתאום אחרי שבועיים בטירונות הוא נאלץ לעבור טיפול נפשי, ברור שיש קשר. אם זה עבר וחלף, אין בעיה. אבל אם זה ממשיך והוא צריך טיפול רפואי ומשחררים אותו, צריך להכיר בו".

רופאה בודקת חייל (צילום: דובר צה"ל)
חייל בבדיקה. לעתים הלחץ הנפשי גורם למשל למחלות עור או סוכרת | צילום: דובר צה"ל

לפעמים המסר לטירונים בעייתי: "קשה, אבל תתרגל"

חשוב לציין שתגובה קיצונית לטירונות כמובן לא מתרחשת אצל כולם. "אבל זה שרובנו עוברים את הטירונות ללא פגע לא אומר שאין כאלה שיפתחו הפרעות פסיכיאטריות שונות, כאשר המצב השכיח הוא חרדה ודיכאון, ולעתים נדירות יותר גם פסיכוזה", מבהיר ד"ר ברוך, "והצבא לוקח את זה בחשבון: כמו שבכל צניחה יהיו איקס צנחנים שישברו רגל, זה חלק מהסיכון. וגם אני מוכר כנכה צה"ל בגובה אחוז אחד בשל תאונת צניחה".

אבל האם תגובה נפשית קשה יכולה לקרות לכל אחד, או שיש בהכרח סימנים מקדימים?
"בסך הכל, המאבחנות, לפני הגיוס, עושות עבודה נפלאה ויודעות להגדיר מראש – אנשים נכנסים עם פרופיל נפשי לצבא ועושים טירונות יותר קלה, ויש כאלה שבכלל לא מתגייסים. לגבי כאלה שאין להם עבר רפואי שיכול לרמז על כך – זה בעצם יכול לקרות לכולם", אומר ד"ר ברוך. "לצערי, יכולת הניבוי שלנו בשלב זה רחוקה מדיוק של מאה אחוזים. החכמה היא לתפוס את זה כמה שיותר מהר".

יש מי שיגיד שכאן יש לשים את הדגש – שמהירות האבחון והטיפול הם שיבדילו בין מי שהבעיה תהפוך אצלו לחמורה, לבין מי שיוכל להמשיך הלאה במהירות, אפילו בתוך הצבא. "אבל קודם כל צריך לזכור, שגם כששמים לב – יש מחלה. ויחד עם זאת, צריך להיות פיירים", אומר ד"ר ברוך, "לא כל המפקדים נבונים ולא כולם שמים לב. לפעמים זה שחור-לבן, אתה אומר, 'החייל ביקש קב"ן שמונה פעמים ולא שלחו אותו', וזה למרות שהחוק מאוד ברור, שהמפקדים חייבים להפנות".

חייל נפגש עם קב"ן (צילום: יהונתן בן דוד, במחנה)
חייל נפגש עם קב"ן. "יש חשש שמבקשים לראות קב"ן סתם כדי להשתמט מהשירות" | צילום: יהונתן בן דוד, במחנה

"לכל אחד קשה, אבל לפעמים זה מחמיר", אומר עו"ד אלי סבן. "והרבה פעמים מה שמחמיר את זה עוד יותר הוא היעדר מוכנות של המפקדים, לפעמים מ"כים שבעצמם נמצאים רק חצי שנה בצבא. זה גורם מכריע. אין להם את הכלים להתמודד ולעזור לאותו טירון, שהוא במצב נפשי לא פשוט. בזמן אמת, יש בעיה אחת שידועה למעשה לכולם: כשמישהו בא לטירונות יש חשש של המפקדים שהוא מבקש לעבוד עליהם ומבקש קב"ן סתם כדי להשתמט מהשירות או כדי לא להישאר שבת", קובע עו"ד סבן. "זה מסר כזה של 'קשה, אבל תתרגל'. לכן לא תמיד נותנים כל מי שרוצה ללכת לקב"ן ללכת בקלות.

"למ"כים אין את הכלים לדעת האם באמת צריך להגיע לטיפול נפשי, אם נדלקה פה נורה אדומה או שמדובר באיזה תחמן", מסביר עו"ד סבן. "הבנתי שהם מקבלים הכשרה בסיסית מאוד מאנשים שעוסקים בבריאות הנפש: אם אתה רואה שחייל הולך עם הקסדה הפוכה זה סימן לא טוב, חולצה הדוקה סגורה עד הסוף זה סימן לא טוב. אבל זה בסיסי מאוד, והם לא יכולים לאבחן או לדעת מתי לשלוח מישהו לקב"ן. וכשלא שולחים בזמן, אז מתחילה התדרדרות, וזה יכול לגרום לחייל נזק בלתי הפיך".

אז מה צריך לעשות? לדעת עו"ד סבן, יש לתת למפקדים הכשרה ארוכה יותר. "אי אפשר ללמד אותם רק סיסמאות כלליות", הוא אומר. "ובלית ברירה, צריך לתת יותר. מי שמבקש ללכת לקב"ן, במיוחד בתקופת טירונות, צריך לאפשר לו את זה מידית. עדיף שיגיעו לשם ארבעה-חמישה שינסו לעבוד על המערכת, ושלמי שבאמת זקוק לטיפול נפשי ולעזרה נקודתית יעזרו. ברגע שאתה מטפל בזה בזמן אמת, אין ספק שהסיכוי להוציא את החייל מהמצב הנפשי גבוה יותר".

טירונות (צילום: שי סקיף, במחנה)
טירונות. "למ"כים אין את הכלים לדעת האם באמת צריך להגיע לטיפול נפשי" | צילום: שי סקיף, במחנה

האם החייל סיפר את האמת? מאבק משפטי לא פשוט

איך מוכיחים שפרוץ המחלה קשור בהכרח לשירות הצבאי? כשחייל משוחרר מהצבא לפני הזמן עקב מצבו הבריאותי, הוא יכול להגיש תביעה לאגף השיקום במשרד הביטחון. קצין התגמולים, אותו אדם שמשרד הביטחון מינה לבחון את כל תביעות החיילים, בוחן את הסיפור ראשית ברמה העובדתית: האם מה שהחייל אומר נכון. אחר-כך נבחנת התביעה ברמה הרפואית: כל ההיסטוריה הרפואית נבדקת, ופונים למסגרות שונות שהיה בהן, למשל בית הספר, על מנת לבדוק אם הייתה בעיה.

"בעיקרון, הצבא מקבל את העניין הזה שאנשים נפגעים", קובע ד"ר ברוך, "אבל הוויכוח נוגע לא פעם לתלונות של החייל, עד כמה הוא באמת התלונן, ולשאלה עד כמה נצפה בזמן אמת ככזה שהתנהגות שלו חריגה. שואלים אם הוא מנסה להדביק מחלה שלא קשורה לטירונות, ועד כמה הוא סיפר את האמת למאבחנת בבקו"ם. אני למשל סירבתי לתת חוות דעת רפואית למישהו שהסתיר התקף פסיכוטי שהיה לו בגיל 16 כדי להתקבל ליחידה שהוא רצה להגיע אליה. במקרה הזה, המחלה הייתה קודם, והטירונות גרמה להתקף נוסף, אבל הוא שיקר. לפני הגיוס הצבא לא שולח בלשים".

טירונים (צילום: אתר זרוע היבשה)
טירונים. "זה יכול לקרות לכולם" | צילום: אתר זרוע היבשה

"אני מציע לבחון את ההיסטוריה הרפואית של החייל יותר לעומק גם לפני הגיוס", אומר עו"ד סבן. "כיום נותנים שאלון רפואי קצר, בסיסי, אבל צריך לתת שאלון ארוך, מאה שאלות. יש כאלה שלא מודעים, שהייתה להם חרדת בחינות והלכו לפסיכולוג ומבחינתם זה לא קשור. אם הצבא היה משקיע יותר מאמץ לפני השירות לבדוק בדיקה מעמיקה יותר את כשירות החייל לשירות, בכלל יכול להיות שזה היה נמנע".

אחרי שהתביעה מוגשת, המומחה של משרד הביטחון קובע האם המצב הרפואי נגרם בשל השירות הצבאי או לא. "יש כאלה שמתעלמים מהטירונות כטריגר, ובעצם מתעלמים מהפסיקה", אומר עו"ד סבן. "למשל, ייתכן שהם יתייעצו עם רופא שלטענתו אותו דבר היה יכול לקרות באזרחות, אם היה לו לחץ בעבודה, אז למה הצבא אשם. במקרה שהתביעה נדחית, אין ברירה אלא ללכת לבית משפט: החייל יעלה להעיד, המומחה יעלה, אנחנו נביא חוות דעת מטעם רופא משלנו, עדויות של מפקדים, ואז בעצם יש מאבק משפטי, שהוא לא פשוט".

לאחר קביעת בית המשפט, במידה ותביעת החייל המשוחרר התקבלה, מתכנסת ועדה רפואית הקובעת אחוזי נכות – ובהתאם לכך זכאי החייל לשיעור מסוים של תגמולים. "כאן יש הרבה שאלות", מסביר עו"ד סבן. "האם הוא יכול לעבוד? אילו כספים מגיעים לו? הוא הופך לנכה צה"ל לכל עניין, כאילו היה בקרב. אין הבדל בין מי שנפצע בעזה ובין מי שלקה בנפשו אחרי שבועיים בטירונות".

חייל יורד לשכיבות שמיכה - טירונות מבט מבפנים (צילום: עודד קרני)
אינטרקציה שגרתית עם המפקד. "בתקופה הזאת של הטירונות צריך להיות יותר מעורבים" | צילום: עודד קרני

ראש מחלקת בריאות הנפש בחיל הרפואה: "הצבא נערך ללחץ בטירונות"

את תגובת צה"ל בסוגיה קיבלנו מאל"ם ד"ר איל פרוכטר, ראש מחלקת בריאות הנפש בחיל הרפואה. "חשוב לציין שתפקידה של הטירונות לא להלחיץ, אלא להכניס את המתבגר למסגרת צבאית, כך שיבין את המסגרת ומהם הכללים והדרך לתפקד בה, וזאת בנוסף להכשרה הצבאית", מסביר פרוכטר. "האם הלחץ מובנה בתוך הסיפור הזה? בוודאי. בהחלט קורה שאנשים מגיבים בצורה קשה; אין ספק שהכניסה למערכת הצבאית מהווה עומס נפשי על המתבגר, ותהליך הקליטה לצבא אינו חף מקשיים.

"אבל הצבא נערך לכך. ראשית, לפני הגיוס עובר המלש"ב הערכה מקדימה, מאוד מקיפה, בלשכת הגיוס, הכוללת במידה וצריך גם בדיקת איש מקצוע. תהליך ההערכה מתבסס גם על מידע שמביא המועמד לשירות, ויחד עם הערכות אנשי המיון, מתאימים את האדם למסגרת. במידה ומנבאים שיהיה לו קשה יותר, הוא יקבל מסגרת טירונות מוגנת, ואם הוא לא מתאים בכלל, הוא לא יגוייס מראש. כמעט כל מי שידווח למאבחנת הפסיכוטכנית שהיה בטיפול נפשי, יראה קב"ן בלשכת הגיוס. המאבחנות יודעות את חשיבות הדיווח, מבהירות את זה, והן מפנות במספרים באמת גבוהים. האם כולם מדווחים? לצערנו לא. וזה המקום להבהיר את החשיבות של דיווח אמיתי. מגיעים אלינו אנשים בתוך השירות שלצערנו מאוד מתקשים; הם פשוט לא רצו לדווח כיוון שהם פחדו שזה יוריד להם פרופיל. הם יוצרים מראש קושי שלא יוכלו לעמוד בו.

טירוני גולני  (צילום: אורי ברקת, עיתון "במחנה")
טירונים בשלשות. "השאלה איך אנחנו מתמודדים עם המעבר החד הזה" | צילום: אורי ברקת, עיתון "במחנה"

"ההיערכות ממשיכה בתוך הטירונות עצמה. המתאר הראשון הוא הדרכות מפקדים, כולל השתלמויות. אף אחד לא לומד לאתר חייל שלובש את הקסדה הפוך – יש הדרכות של אנשי מקצוע שעוסקים באיתור ובזיהוי מצבי מצוקה, הכוללות תיאורי אירועים שקרו, כדי ללמד את המפקדים מתי ואיך צריך להגיב – ממש נותנים כלים בידי המפקדים. זה נכון לגבי מ"כים וסמלים, ובוודאי שאצל הקצינים ההדרכה כבר מעמיקה יותר. אבל המ"כים והמ"כיות הם אלה שפוגשים את הטירונים מדי יום ומדי שעה. הם מקבלים מספר שעות של הדרכה לפני כל מחזור. האם זה מספיק? אם הייתי חושב שזה מספיק לא היינו נותנים מעטפת נוספת. יחד עם זאת, זה הכי טוב שאפשר, וחשוב להגיד שדווקא בגלל שהחבר'ה האלה מבוגרים בחצי שנה מהטירונים שלהם, הם מבינים את המצוקה מזווית אחרת לגמרי. הם מבינים הרבה יותר מההורים של הילדים, ולפעמים אפילו מאנשי המקצוע שלי, שמבוגרים מהם בעשר שנים".

מה לגבי גישת ה"תתמודד", או הרצון שלא לשחק לידי מי שרוצה להתחמק?
"כיוון שאנחנו מדברים על מקום שכולל קושי, אז החלק של ה'תתגבר' הוא שלב חשוב, כאשר התרגום שלו למונחים שלנו הוא 'תסתגל'. פתאום אני אוכל וישן בשעות שאומרים לי, וזה בדיוק הפוך מגיל ההתבגרות המאוחר, עם הכללים המאוד רופפים. יחד עם זאת, אין ככלל התייחסות לחיילים כאל תחמנים, כיוון שכולם מבינים שהדחק בטירונות הוא באמת סוג של מצוקה. אפשר לראות את זה גם בכמות ההפניות הרבות, ולפעמים המפקדים אומרים לנו בעצמם: 'אנחנו רוצים שתבדקו את זה ואת זה'.

אל"ם ד"ר איל פרוכטר (צילום: דובר צה"ל)
אל"ם ד"ר איל פרוכטר | צילום: דובר צה"ל

"המתאר השני הוא זמינות איש המקצוע. הקב"נים בבסיסי הטירונים מסתובים בין היחידות וזמינים לחיילים. החייל ייבדק ויקבל לפעמים הצעה לטיפול וליווי. לפעמים ייאמר לו 'זה לא עבר את סף הקושי שמחייב טיפול, אתה עוד יכול להתמודד'. השאלה תוך כמה זמן חייל יראה קב"ן תלויה בעיתוי ובמידת המצוקה: חייל שביקש יראה קב"ן בתוך 24 שעות של פעילות, כלומר אם ביקש בשישי בבוקר, יראה כנראה ביום ראשון. יחד עם זאת, במידה ויש מצוקה כרגע, הוא ייבדק מיד או על ידי רופא היחידה או על ידי קב"ן, ואם הרופא התרשם שצריך, הוא יפנה אותו לחדר מיון.

"המתאר השלישי הוא ליווי של הקב"נים את המפקדים: יש ישיבות, יושבים על מקרים, המפקדים מספרים, הקב"נים מקשיבים ונותנים הנחיות. הסגל, מהמ"כ ומעלה, יכול להתייעץ עם הקב"ן בכל עת איך לנהוג למול קושי כזה או אחר.

"אני לא אכנס למספרים, אבל חשוב לי לציין שבשנים האחרונות יש ירידה בהיקף התחלואה הנפשית והנשר הנפשי בטירונות".

>> לילה ראשון בלי אמא: חרדה לקראת הגיוס