פציעה במהלך פעילות צבאית מלווה בהרבה זיכרונות קשים, בתקופת החלמה ארוכה ובשיקום עיקש ומאתגר ובהרבה שאלות של – לאן הלאה? למה דווקא אני? אני אוכל לחזור לחיים שהיו לי?
בעבור רבים, חזרה לשירות צבאי, או לפחות חזרה לשירות צבאי בתפקידי שטח או בתפקידי לוחמה אחרי פציעה, אינו בא בחשבון. לעומת זאת, בעבור חלק, הפציעה היא אירוע זמני עד החזרה לצבא, כשהשאיפה היא לחזור לשירות הכי מלא ומשמעותי שניתן.
החזרה לצבא רוויה קשיים ומכשולים בדרך, החל בשיקום, עבור בהליך של חזרה לשירות ומציאת תפקיד שיאפשר שירות מוצלח למרות המגבלות וכלה בכניסה לתפקיד למרות הקשיים הקיימים.
סיפורם של ארבעת החיילים הבאים, מהווה מודל לחיקוי לרבים שנפצעו בשירותם הצבאי, בשל החוסן הדרוש לעבור את התהליך הזה מתחילתו ועד סופו בלמרות הכל להמשיך על מדים.
שלומי ביצ'ה – פציעה מול מדינה שלמה
סיפורו של רס"ן שלומי ביצ'ה הוא אחד הסיפורים הכי מוכרים ממלחמת לבנון השנייה, מכיוון שפציעתו תועדה בכתבתו של איתי אנגל שהצטרף לכוח בו לחם שלומי במהלך מלחמת לבנון השנייה, כתבה שהפכה לאחד מסמלי המלחמה.
הקרב הקשה התרחש בכפר חולא שבדרום לבנון. בקרב השתתף גדוד 931 של חטיבת הנח"ל בתוכו הגדוד בפיקודו של שלומי ביצ'ה. במהלך הפעילות נתקל הכוח בפיקוד ביצ'ה בחוליית מחבלים שהסתתרה בתוך בית בכפר. כתוצאה ממכת האש אירוע פיצוץ בבית בו שהו הלוחמים, ביניהם רס"ן ביצ'ה, שספג פציעה מעוצמת הפיצוץ. בעיצומו של קרב עיקש מול חוליית המחבלים, חולץ ביצ'ה מתוך המבנה הבוער ופונה בבהילות לקבלת טיפול רפואי בישראל – כשהכל מתועד על ידי מצלמתו של אנגל.
לאחר חמש שנים חזר ביצ'ה, נשוי ואב לארבעה ילדים לשירות בחטיבת הנח"ל בתפקיד מדריך לוחמה בשטח אורבאני בחטיבת הנח"ל, במסגרתו הדריך ואימן לוחמים ללחימה במתווה של זה שנפצע בו.
כיום, רס"ן ביצ'ה משרת כקצין אג"ם במרכז לאימונים טקטיים בצאלים. "בשבילי, מה שהיה בלבנון זה רק שלב לקראת התפקידים הבאים שאני רואה את עצמי בהם, והיום, לאחר שאני משמש זה זמן מה כסמג"ד, אני רואה את עצמי מחר כמג"ד בחטיבה ומחרתיים כמח"ט", אמר ביצ'ה. "אין לי גבולות ואני שואף להגיע למקומות הכי גבוהים".
גיא קבילי – מהרגע הראשון ידע שיחזור לגדוד
גם בעבור סא"ל גיא קבילי, מלחמת לבנון השנייה הייתה נקודת ציון קשה במהלך השירות.
קבילי, שבמהלך המלחמה היה מפקד גדוד 52 בחיל השריון פיקד על שני טנקים שנשלחו לחלץ לוחמים מחטיבת גולני שנפצעו בעומק השטח. העניינים יצאו מכלל שליטה כשהטנק בו שהה קבילי עלה על מטען חבלה שהתפוצץ עליו וכשהטנק השני נפגע מאש נ"ט שירו לוחמי חיזבאללה. קבילי נפצע באירוע באורח בינוני עד קשה, חייל שלו, סמ"ר קובי סמילג שהיה עמו בטנק נהרג במקום וסגנו של קבילי, סגן לוטן סלוין, ששהה בטנק השני נהרג גם הוא.
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
גיא הובהל מיד לבית החולים "זיו" בצפת בו עבר ניתוח ראשון מורכב בתוך סדרת ניתוחים מורכבים שעבר בחודשים לאחר מכן, אבל כבר לאחר הניתוח השני, שאל "מתי אני חוזר לגדוד?".
קבילי שאיבד את זרת יד ימין, ריסק את הקמיצה וסבל משברים בפיקת הברך, לא ויתר ושאף לחזור לשירות בגדוד, רצוי בהקדם האפשרי. לאחר חודשי שיקום ארוכים במחלקת השיקום בבית החולים "שיבא" בתל השומר יצא קבילי לתקופת לימודים בחו"ל במסגרת הצבא, בסופה בזכות חלון הזדמנויות שנוצר בשנת 2008, מונה לתפקיד סגן מפקד חטיבת השריון 401.
מאז הספיק קבילי להשתחרר מהצבא, אך היום הוא משרת במילואים בתפקיד מטה במפקדת קצין שריון ראשי.
אורן – חזר לשירות מלא, למרות שאיבד את מאור עיניו
הסצנה האחרונה שראה אורן הייתה הסצנה הקשה בחייו – ביום שבו התפוצץ מחבל במוצב אורחן ברצועת עזה.
אורן החל לשרת בצה"ל כלוחם בפלוגת חיל ההנדסה של חטיבת הצנחנים. במהלך שירותו יצא לקורס קציני מודיעין ומונה להיות קצין המודיעין של הגדוד הדרוזי "חרב". בשנת 1997 הוטלה עליו המשימה של קיום עבודת מטה לקראת הקמת תשתית האיסוף המודיעיני באוגדת עזה. לאחר השלמת המשימה, מונה אורן לתפקיד קצין המודיעין של החטיבה הדרומית באוגדת עזה, אחריו יצא לתקופת לימודים ואחריה מונה לתפקיד בחטיבה 188, עת התחמם העימות באזור רצועת עזה סביב שנת 2000.
בחורף 2004, לאחר יום מעצרים שגרתי ברצועת עזה, הובאו כל העצורים לתחקור ותשאול במוצב אורחן ברצועת עזה. אחד מהם עומר סלימן טבש, בן 21 בלבד – אחד האנשים האחרונים שראה אורן וזה שאחראי לפציעתו ועיוורונו של אורן. המחבל נשא על גופו מטען חבלה עם חומר נפץ נוזלי, מה שהקשה על גילוי המטען לפני הכנסת העצור אל המוצב. כשעמד המחבל במרחק של שני מטרים מאורן, הפעיל את המטען שהתפוצץ עליו וגרם לו פציעה אנושה, שבר בצלעות וכוויות בכל חלקי גופו.
הסיכוי של אורן לצאת בחיים מהפציעה הזו שאף לאפס, עם זאת, אודות לפינוי המהיר לבית החולים וסדרת הטיפולים המהירה שעבר, חייו הושבו לו בחזרה, אלא שלא היתה לו ברירה אלא לקבל את הבשורה הקשה, כי לא יראה יותר אור יום.
לאורן, היה ברור כי יחזור לעולם המודיעין, אם כי לא לתפקיד שטח בשל מגבלת הראייה שלו. אורן חזר לצבא לשירות בתפקיד מטה רגיש בחיל המודיעין והוא משרת בחיל עד היום. בצה"ל אפשרו לאורן את כל האמצעים הדרושים להמשך שירות כעיוור. הדבר בא לידי ביטוי בהנגשת סביבת העבודה שלו ותוכנה מיוחדת לעיוורים - כזו שתאפשר לו לעשות את תפקידו באופן מלא.
בראיונות, נאומים ומפגשים ציבוריים, אורן חוזר על שתי המנטרות שעוזרת לו יום-יום במילוי תפקידו למרות הפציעה והעיוורון – "האחד: איש מודיעין צריך לדעת שלושה דברים, לקרוא, לכתוב ולחשוב" והשני הוא שהמשך השירות הצבאי שלו, הוא הניצחון במלחמה בטרור.
אנטון סיומין – נופל וקם, פעמיים
אנטון סיומין חווה את תהליך הפציעה, ההחלמה, השיקום והחזרה לשירות פעמיים במשך השירות הצבאי - במלחמת לבנון השנייה ובמבצע "עופרת יצוקה".
בפעם הראשונה סיומין נפצע עת היה מפקד מחלקה בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים במלחמת לבנון השנייה. כשסרק בית בבנת ג'בייל יחד עם הכח שהיה תחת פיקודו, כח מחבלים פתח באש לעברם מתוך אחד החדרים בבית. במהלך חילופי האש, הבין סיומין שאחד מחייליו נשאר בתוך אחד החדרים שטוהרו. בלהט הקרב, זחל סיומין לתוך החדר בבית כשהוא אפוף עשן והראות קשה בו. סיומין, גישש בידיו בכדי לאתר את החייל הפצוע עד שמצא את גופת החייל שהיה כבר מת וגרר אותו אל מחוץ למבנה. לאחר שהוציא מהמבנה את החייל ההרוג, המשיך סיומין בטיהור הבית תוך ירי וזריקת רימונים, אז פגש במחבל שנשאר בחיים ופתח מולו בירי. סיומין שניהל קרב יריות בטווח קצר ביותר עם המחבל, נפצע בפניו בכתפו ובאצבעות ידיו. למרות הפציעה המשיך סיומין בפיקוד על חילוץ כל הלוחמים מהמבנה. לאחר הקרב פונה לקבלת טיפול רפואי בישראל.
על פעילותו באירוע, קיבל סיומין את עיטור העוז ולאחר שהחלים מפציעתו חזר לשרת בגדוד כסגן מפקד פלוגה.
הפעם השנייה בה נפצע סיומין במהלך שירותו הצבאי הייתה במהלך מבצע "עופרת יצוקה", כאשר נפגע מאש כוחותינו בתקלה מבצעית שארעה בכפר ג'בלייה שברצועת עזה. אז, תקופת ההפוגה של סיומין מחוץ לשדה הקרב הייתה קצרה הרבה יותר, כאשר חרף פציעתו לאחר יומיים, חזר לרצועה כדי להחליף את אהרון קרוב שנפצע באורח קשה מאוד במהלך הלחימה.
סיומין חווה במהלך שירותו הצבאי משבר כאשר הודח מקורס מפקדי הפלוגות בגלל ששיקר למפקד הקורס במהלך נסיעה לצרפת במסגרת הקורס, עם זאת ניתנה לו ההזדמנות לצאת לקורס שוב, בפעם הזו הוא סיים אותו בהצלחה. היום, סיומין משרת כמפקד פלוגת טירונים בבסיס האימונים של חטיבת הצנחנים.
>> 16 קילומטר בבוץ ו-75 מכשולים: מדהים מה שחייל עם יד אחת ובלי רגליים יכול לעשות