"יוצרים ישראלים שמודים על החרם חיים בפנטזיה, הם מתים שתישרפו בגיהינום"

כבר 20 שנה עברו מאז אירוע קטן ומצומצם, שנועד לתת במה לסרטים להט"בים, התקיים באולמות הקרנה קטנים של חנות "האוזן השלישית". שני עשורים אחרי הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה כבר מכריז על עצמו כפסטיבל הלהט"בי הגדול בעולם, נבחר פעמיים ע"י "אינדי וייר" כאחד מעשרת הפסטיבלים הלהט"בים הטובים ופעם אחת ע"י "מובי מייקר" כאחד מ-25 הפסטיבלים המגניבים בעולם, מתקיים לאורך 10 ימים (23 באוקטובר עד 2 בנובמבר בסינמטק ת"א והקרנות בסינמטקים נוספים ברחבי הארץ) עם 178 סרטים ארוכים וקצרים מ-36 מדינות ומעניק אותות הוקרה בטקסי הפתיחה והסיום לאושיות כמו דנה אינטרנשיונל והשחקנית דברה מסינג. מי שייסד אותו ומנהל אותו לאורך השנים הוא איש הקולנוע יאיר הוכנר.

איך שורדים 20 שנה?
"הפסטיבל הזה הוא החיים שלי הוא שולט בי. בן זוגי איציק, שאיתי 24 שנה, התרגל לזה שיש לנו ילד משותף שהוא הפסטיבל. אני חולם בגדול ועושה הכל בגדול. זה משהו שמאוד חשוב לי. אנחנו עושים פסטיבל בסדר גודל של פסטיבל ירושלים באחוזים בודדים של תקציב ממה שיש להם. אם עושים פסטיבל, אז צריך לעשות אותו גדול ומרשים, כזה שעושה רעש ועניין ושיכתבו עליו בכל מקום אפשרי, אחרת אין טעם. זו הסיבה שאני נאבק שיהיה לאורך 10 ימים ועם אורחים מוכרים וסרטים משמעותיים".

בנוסף לניהול הפסטיבל לאורך השנים, הוכנר הוא גם במאי קולנוע עם הסרטים "ילדים טובים" (2005) על נערי ליווי בת"א שזיכה אותו בתואר "תגלית השנה" בפסטיבלי קולנוע גאים ו"אנטארקטיקה" (2008) עם גיא זוארץ שזכה בפרס האריה הקווירי בפסטיבל הקולנוע בוונציה. במקביל הוא משמש ב-20 השנים האחרונות כעורך מדור הביקורות באתר הקולנוע והטלוויזיה Seret.

"אני חושב שאני בין הבודדים בארץ ובעולם שהייתה להם את האופציה גם לעשות קולנוע דל תקציב ולהצליח איתו, גם לבקר סרטים וגם לנהל פסטיבל קולנוע. זה חשוב לעשות את כל הצדדים כדי להבין את המורכבות", הוא מציין. "גם אם סרט גרוע, זה לא פשוט לעשות סרט קולנוע וקל מאוד לקטול אותו. על 'ילדים טובים' ו'אנטארקטיקה' כתבו דברים מחרידים בארץ והצלחנו כנגד כל הסיכויים. אני מבין מה זה להיות מבקר קולנוע וזה עוזר גם בבחירת הסרטים. יש אצלנו גם טראש עשוי היטב וגם סרטים חמורי סבר".

עם כל השנים בפסטיבל ובכתיבת ביקורות אין לך חשק לחזור לביים?
"בגלל המלחמה מאוד רציתי לביים משהו קצר וכתבתי לו תסריט עם הקראה, אבל זה לא הסתייע. אולי בפנסיה, זה מאוד קשה לשלב בין הכל".

הקושי בניהול הפסטיבל התעצם בשנתיים האחרונות בשל תנועת החרם, כאשר בחודש שעבר 4,000 אנשי תעשיית הקולנוע בעולם, בהם במאים ושחקנים מוכרים כמו אמה סטון, אוליביה קולמן, חואקין פיניקס וחוויאר ברדם, סימנו במפורש את הפסטיבל הגאה כאחד הפסטיבלים שיש להחרים.

איך מתמודדים עם תנועת החרם?
"יש לי היסטוריה ארוכה איתם עוד מהשנה הראשונה של הפסטיבל. בשנת 2007 במאית קנדית ממשפחה יהודייה של ניצולי שואה שהצגתי סרטים שלה אמרה לי שלא תיתן יותר סרטים לישראל כי היא מאמינה במדינה אחת לכולם. אמרתי לה 'בפנטזיה זה מקסים, במציאות יהיה פה טבח', היא אמרה לי 'אין לי בעיה עם זה'. התנועה הזו היא מאוד בעייתית, זה לא על שלום או שתי מדינות, היא מבוססת שנאה וחרם. חרם זו לא פעולה לשלום, זו פעולת איבה ומבחינתי מי שתומך בה או יוצרים ישראלים שמודים להם על החרם חיים בפנטזיה. חמודים, האנשים האלה הם היו מתים שתישרפו בגיהינום, לא אכפת להם מהחיים שלכם ומהילדים שלכם. זו תנועה של שנאת ישראל, שנאת יהודים ושטיפת מוח קיצונית שממומנת ע"י קטאר".

היה יותר קשה להשיג סרטים לפסטיבל הזה בגלל המלחמה?
"המון סרטים שרציתי אמרו לא. פעם היה קל להשיג סרטי אולפנים. היום המפיץ מחויב לשאול את האולפן שמפיץ את הסרט אם ניתן לתת אותו להקרנה בפסטיבל בישראל ויש הרבה שלא מוכנים".

עד כמה קשה היה לעבוד על פסטיבל בזמן המלחמה?
"זה קשה נפשית לעשות פסטיבל כשאתה בדיכאון מהמצב, עבדתי על אנרגיות ריקות. התחושה של רוב עולם התרבות בזמן המלחמה הייתה של פעולה מתוך אינרציה כי חשוב שהתרבות תימשך, אבל עשיתי את זה בלי חשק ובלי תשוקה כי הלב היה במקום אחר. קשה לחיות במדינה שאיבדה את הערך לחיים עם המון שנאה ואלימות. ברגע שאין במדינה ערך לחיים אז גם לתרבות אין ערך. בגלל זה הייתה בזמן המלחמה מגפת מחזות זמר בתיאטראות וקומדיות בקולנוע. שאלתי את עצמי 'למה אתה עושה את זה במקום ללכת ולעשות דברים כדי שהמצב ישתנה?'".

חשבת להפסיק את הפסטיבל בשלב כלשהו בזמן המלחמה?
"היינו אולי מיד צריכים להפסיק הכל, אבל באיזשהו אופן הפסטיבל שמר אותי שפוי, למרות כל הקושי, אחרת בכלל הייתי שוקע בדיכאון עמוק. אז מצד אחד אתה עושה משהו ואתה יודע שהוא טוב כי אנשים אומרים כמה הם היו זקוקים לשחרור הזה ומצד שני יש את כל הזוועות שמסביב".

אתה מתבטא רבות נגד הממשלה, זה פגע בך או בפסטיבל?
“אף אחד לא מתערב לי בתכנים ולא פגעו לי בתקציב. אבל אם לא תהיה כאן מהפכה ובן גביר וחבריו יעלו לשלטון, לך תדע מה יהיה פה בעתיד. אנחנו עם שנמצא במשבר כל כך עמוק שחייבת להיות גאולה אמיתית, מנהיגות אחרת שתגרום לאנשים לחוש טוב במדינה שהם חיים בה וזה לא קיים כרגע. מדינת ישראל מונהגת ע"י אנשים שרוצים שיהיה עלינו חרם ושיפגעו בתרבות. זו ממשלה של קיצוניים שהכוח שלה נובע מבידוד, מכך שכולם שונאים אותנו".

היו מי שהתנערו מהפסטיבל גם מתוך הארץ?
"המון נותני חסויות פחדו השנה להיות חלק מהפסטיבל לעומת שנים קודמות, הם מפחדים מהממשלה ומהקיצוניות שלה. זה כמו בארה"ב שהמון הפסיקו לתמוך בארגוני גאווה. יש תורמים שנתנו לנו כסף ולא רוצים שנפרסם שהם תרמו כי יש להם עסקים שפונים גם לקהל חרדי. עצם זה שיש את הפחד הזה להיות מזוהה באופן פומבי עם אירוע כמו שלנו אומר דרשני".

במסגרת הפסטיבל ה-20 יוענקו כאמור פרסי הוקרה לשתי אושיות שונות. בטקס הפתיחה יינתן האות לאחת מחלוצות הקהילה בישראל ובעולם, הזמרת זוכת האירוויזיון דנה אינטרנשיונל ובטקס הנעילה יינתן האות לשחקנית היהודייה דברה מסינג ("ויל וגרייס"), שמאז 7 באוקטובר תמכה בפומבי בישראל ברחבי העולם וזה יהיה פסטיבל הקולנוע הראשון בארץ אליו היא מגיעה כאורחת כבוד.

איך הגעת לדברה מסינג?
"אני עושה את זה 20 שנה, יש לי קצת קשרים. הגעתי לסוכנת שדואגת לאירועים שלה בעולם. ניסינו לפני שנה וזה לא הסתדר אבל לא הרפיתי והשנה זה הסתדר ואין מאושר ממני. עבדתי על זה כל כך קשה אני רק רוצה שהיא תהנה מהביקור שלה, תפגוש אנשים שרוצים ישראל בריאה ופלורליסטית, שתדע שיש כאן מעריצים של ברודווי, שתגלה את התרבות הישראלית. היא הייתה מיד לאחר המלחמה בחוויה קשה יותר ועכשיו יש לה הזדמנות לראות משהו אחר".

מדוע החלטתם לתת את אות ההוקרה לדנה דווקא עכשיו?
"לפני שנה עשינו טסט של איך יהיה החיבור של דנה והפסטיבל בערב 'דנה קמה', שהיה אחד הדברים הכי מדהימים בהיסטוריה של הפסטיבל. זה מרגיש שדנה היא כמו הפסטיבל - היא לא פוחדת להגיד את אשר על הלב שלה. מה שהיא אומרת הוא פוליטי וחברתי לחלוטין. אני אף פעם לא פחדתי להגיד מה שאני חושב ושילמתי על זה מחיר וגם היא. אני מעריץ אותה ואם כבר חוגגים 20, אז נחגוג לה 30 שנות קריירה ואין ראויה ממנה. היא מסמלת בעיניי את כל מה שטוב במדינה הזו והלוואי וישראל תהיה קצת יותר דומה לדנה. אני רק רוצה שזה יהיה ערב שהיא תהיה בו מאושרת ויהיה לה כיף גדול".

התוכנית הבינלאומית של הפסטיבל כוללת עשרות סרטים באורך מלא - עלילתיים, תיעודיים וניסיוניים, המוקרנים בשורת מסגרות. התוכנית כוללת סרטים בולטים רבים מהשנה החולפת, ובהם סרטים מהפסטיבלים הבינלאומיים הבולטים בעולם כמו ברלין, קאן, ונציה, טרייבקה, סאנדנס ועוד. סרט הפתיחה של הפסטיבל יהיה "נשיקת אשת העכביש" בכיכובה של ג'ניפר לופז ובבימויו של ביל קונדון וסרט הנעילה יהיה המיוזיקל הברזילאי "החבר הכי טוב". הסרט בטקס חלוקת הפרסים יהיה "זאב בין ברבורים" מאת התסריטאי של "אהבה נושכת" על הרקדן הברזילאי טיאגו סוארס.

לעצם הקיום של פסטיבל כזה יש משמעות לקהילה?
"אני בטוח שהקיום, והנוכחות שלו עזרו ועוררו שינוי. אני מכיר כמה אנשים שהבינו את הזהות שלהם בעקבות סרט שהם ראו בפסטיבל ואחרי כמה שנים כשהכרתי אותם הם אמרו לי שבזכותי הם מי שהם עכשיו. ללהט"בים יש משהו משותף, הם כולם חוו את תחושת הזרות והשונות. זה נדיר שיושבים מאות אנשים ומרגישים אותו דבר, מזדהים עם מה שעוברת הדמות ממה שהם עברו בעצמם. האנרגיה שיש באולם פה שונה מכל הקרנה של סרט במקום אחר. זו תחושת קהילתיות שמחברת את כולם ביחד וזה שונה מפסטיבלים אחרים. זה מה שהופך אותנו ליוצאי דופן".

אתה חושב שיהיה פה שינוי אחרי המלחמה?
"אני מקווה שנתחיל לעבוד על פתרון לסיטואציה שאנו כלואים בה יותר מדי שנים שיהיה כאן רוב לא דומם שלא ייתן לכתות מסוכנות לשלוט בו כדי שנוכל ליהנות מתרבות, מחופש, מיצירה ולהיות אנחנו בלי פחד. בשביל זה צריך להחליף את הממשלה הזו כדי שתהיה פה תרבות אמיתית ולא תרבות זולה כמו שיש ברוסיה עכשיו. אם רוצים באמת ליהנות מתרבות ולהיות חלק מהעולם, צריך לעשות שינוי כאן ואז נוכל לקוות לפסטיבל קולנוע בלי חרמות, שיוצרים להט"בים יוכלו לעשות סרטים להט"בים בלי לחשוב על הצלחה מסחרית. שנדע להיות עם ולקחת את עצמנו ברגליים ולהילחם על העתיד שלנו כאן".

לפרטים נוספים על הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה - לחצו כאן