דרו קיבל את ההפתעה של חייו, כשגילה שהוריו עשו קעקוע תואם של הדגל הטרנסי לכבודו. את התמונה של הקעקוע פרסם דרו ברשת והפוסט הפך ויראלי תוך זמן קצר. "הלב שלי מתפקע", הוא כותב בצירוף לתמונה המראה את הדגל הטרנסי ממוסגר בלב, מקועקע על פרקי היד של אמו ואביו. הוריו היו בחופשה כשהלכו להתקעקע. "הם זוג רומנטי ודביק", אומר דרו, "וחשבתי שהם מתכוונים להקדיש קעקוע אחד לשני. הם שלחו לי את התמונה ופרצתי בבכי. בחיים שלי לא שמחתי לבכות ככה".

דרו המתגורר באדלייד שבאוסטרליה, מספר שמשפחתו חבריו תמכו בו לאורך כל הדרך. כבר מגיל 15 כשיצא מהארון לראשונה כטרנסג'נדר. "היה לי לא מעט פחד וספק באותן שנים", מספר דרו על התהליך שעבר בתיכון, "בנוסף אני גם לקוי שמיעה ואני מרכיב שני עזרי שמיעה, כך שהרעיון להיות אפילו יותר שונה מהרוב הסיסג'נדרי והלא-מוגבל היה מפחיד, בשבילי ובשביל ההורים שלי".

אחרי עליות ומורדות הגיע דרו לסיום שתים עשרה שנות לימודי החובה, כשהוריו וחבריו עדיין תומכים בו ומקבלים אותו ללא סייג. "הם ראו כל הזמן כמה אני מאושר יותר בתור דרו, והם ידעו שמה שיהפוך אותי למאושר, יעשה גם אותם מאושרים". דרו מבקש לחלוק מניסיונו ולהסביר לטרנסג'נדרים צעירים, שמה שהכי עזר לו בתהליך היה זמן, והאומץ שגילה בתוכו.

>> לא רק דנה: מצעד הרגעים הכי גאים בתולדות האירוויזיון

>> להרים בזהירות: ערכת הישרדות מנטלית לכמסקס וחגיגות הגאווה

>> "המפקד אמר מול הפלוגה: שלא אחשוב אפילו בצחוק שאתה כזה!"

"אפילו שאולי אינכם חושבים כך, אתם אהובים, ואתם נחשבים כל כך. אם קשה לכם, בקשו עזרה, אתם שווים הכל!". וגם להורים לילדים טרנסג'נדרים יש לו מסר, "זה עולם מזעזע, ואנחנו כולנו חזקים יותר ביחד מאשר לחוד. להיות טרנס זה לא משהו רע, זה שונה, אבל צריך לציין לטובה את השוני, בדיוק בגלל שאנחנו אותו האדם שתמיד הכרתם, רק כזה שמתאמץ להיות הכי טוב שהוא יכול". לכן הוא אומר, יש צורך בכל כך הרבה אהבה ותמיכה מההורים.