מה שהתרחש לפני כשבוע באורלנדו הוא אחד מפשעי השנאה הגדולים ביותר בהיסטוריה כנגד אוכלוסיית הלהט"בים – 49 הרוגים ו-53 פצועים כתוצאה מטבח המוני במועדון Pulse. הרוצח, עומאר מטין, בילה לא מעט בעבר במועדון ואף היה מנוי בכמה אתרי היכרויות לגברים. השבוע גבר שטוען כי היה בקשר מיני עם מטין, סיפר בראיון על היחסים ביניהם ואמר שמטין חשש שנדבק ב-HIV ורצה לנקום. "מטין היה 100% גיי", לדבריו.
>> קיבל מכתב פינוי מדירתו - כי "קיים סקס רועש מדי עם גבר"
>> פסק דין היסטורי: האדם הראשון שאינו זכר ואינו נקבה - באופן חוקי
בעשורים האחרונים, במקביל לעלייה במספר האנשים שיוצאים מהארון, חלה גם עלייה במספר האנשים המביעים בגלוי את שנאתם ואת הפחדים שלהם ביחס לאוכלוסיית ההומוסקסואלים. המדיה החברתית היא פלטפורמה מקובלת להבעת רגשות שליליים כנגד להט"בים. מי הם אותם הומופובים? והאומנם חלק גדול מהם הומואים בעצמם?
מסתובבים עשרות סיפורים אודות אירועים הומופוביים שמקורם (במפתיע או לא) באנשים עם נטיות הומוסקסואליות. אחד המקרים הידועים הוא זה של מנהיג אוונגליסט אמריקאי בשם טד האגרד שהטיף שוב ושוב נגד הומוסקסואליות בטענה שמדובר בחטא. מספר חודשים לאחר האמירות ההומופוביות התגלה שהוא מעורב בשערוריה הקשורה ביחסי מין עם זונה ממין זכר. הוא כמובן נאלץ להתפטר מתפקידו. גם הסנטור האמריקאי לארי קרייג, שהיה מראשי המתנגדים לנטייה מינית בחקיקה, נעצר בחשד למעשים מגונים בחדר אמבטיה של גבר. גלן מרפי ג'וניור, פוליטיקאי שהתבטא בחריפות כנגד נישואים גאים, אך בשנת 2007 הואשם בתקיפה מינית של גבר בן 22.
הסיפורים האלה נשמעים מוזרים: מדוע אנשים שנמשכים לבני מינם הם אלה שמתנגדים נחרצות להומוסקסואליות? לתופעה הזאת יש שם - הומופוביה מופנמת (Internalized Homophobia) - והיא מתייחסת ללהט"בים המפנימים עמדות ורגשות שליליים כלפי גילויים הומוסקסואליים. התופעה עשויה לאפיין להט"בים החיים בחברה המושתתת על עקרונות הטרונורמטיביים (חברות דתיות ושמרניות המבוססות על ההנחה שכולם הטרוסקסואלים), או בחברה שבה שולטים הטרוסקסיזם והומופוביה והיא דוגלת באי-שוויון כלפי הומואים, מפלה ומדכאת אותם.
על פי התיאוריה השכיחה, הומואים שמדחיקים את מיניותם – מתוך בושה או פחד – מגיבים כלפי חוץ בהומופוביה. פרויד קרא לתהליך הזה בשם "היפוך תגובה" (Reaction Formation), תהליך הגנתי שמופעל נגד התפרצות חרדה בעקבות רגשות מנוגדים, כמו משיכה ודחייה, אהבה וכעס. אפילו הגארד האוונגליסט אישר את הטענה הזאת כשהתנצל לאחר שנחשף ואמר: "אני חושב שהגזמתי באמירות שלי, כנראה בגלל המלחמה שלי עם עצמי".
"מחקר מדעי שאין להפריכו"
אחד המחקרים המעמיקים והממושכים בנושא הומופוביה מופנמת נעשה באוניברסיטת הרווארד בשיתוף עם המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). המחקר העלה ממצאים מרתקים, ובהחלט מחרידים, בכל הקשור להומופוביה: מסקנת המחקר הייתה שרוב האנשים שמבטאים הומופוביה, הם בעצמם בעלי נטייה הומוסקסואלית. המחקר, שנערך במהלך 5 שנים והשתתפו בו כ-5,000 נבדקים ממין זכר, אושר על ידי איגוד הפסיכולוגים האמריקאי כ"מדעי שאין להפריכו". מסקנה נוספת שעלתה מהמחקר הייתה שהומופוביה בולטת יותר אצל אנשים בעלי משיכה נסתרת לאותו מין, שגדלו עם הורים סמכותיים שאסרו רצונות כאלה.
אחד המומחים בארץ בנושא הוא פרופ' גידי רובינשטיין, יועץ אקדמי בביה"ס למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה, פסיכותרפיסט המתמחה, בין היתר, בטיפול בגברים הומואים וביסקסואלים ומנהל את פורום "שרינקפרנדלי".
אז רוב ההומופובים באמת הומואים בעצמם?
"טענה תיאורטית זו נבדקה בניסוי מפורסם שראה אור בכתב העת היוקרתי Journal of Abnormal Psychology. במסגרת הניסוי נבדק הקשר בין עוררות מינית והומופוביה בקרב גברים הטרוסקסואליים שמילאו שאלוני הומופוביה, חוברו למכשיר הבודק את עצמת הזקפה וצפו בסרטונים שהציגו יחסי מין בין גבר לאישה, בין גבר לגבר ובין אישה לאישה. נמצא שעוצמת הזקפה של כל הנבדקים גברה תוך כדי הצפייה בסרטונים שהציגו יחסי מין בין גבר לאישה ובין אישה לאישה, אך רק עוצמת הזקפה של בעלי הציונים הגבוהים בשאלון ההומופוביה גברה תוך כדי הצפייה בסרטונים שהציגו יחסי מין בין גבר לגבר, ממצא שממנו הסיקו החוקרים שהומופוביה קשורה לעוררות הומוסקסואלית אשר הפרט ההומופוב אינו מודע לה או מכחיש אותה".
כיצד מסבירים את התופעה של הומופוביה מופנמת במאה ה-21?
"אנו חיים בחברה, אשר למרות כל השינויים שחלו בה לכאורה ביחס להומוסקסואליות, ברירת המחדל היא עדיין להיות סטרייט (הטרוסקסואל) והחִברוּת (סוציאליזציה) לתפקידי מין הוא עדיין מסורתי. זה כנראה תקף פחות ב"בועה התל-אביבית", שאליה יש הגירה של הומואים מהפריפריה המסורתית והשמרנית יותר, אך בהחלט קיים במגזר המסורתי, הדתי ובוודאי במגזר החרדי. הדבר נכון לגבי כל הדתות ובמחקרים רבים במקומות שונים בעולם נמצא קשר חזק בין רמת ההומופוביה ורמת הדתיות. כלומר, ככל שאדם דתי יותר הוא מחזיק בעמדות שליליות יותר כלפי הומואים. ההתבטאויות הקשות של חברי הכנסת של ש"ס לאורך השנים ממחישות את הקשר הזה ודתיות מנבאת הומופוביה יותר מכל גורם אחר שנבדק במחקרים רבים. לכן, אין זה מפתיע שפשעי שנאה כלפי הומואים מבוצעים ע"י אנשים קיצוניים מכל הדתות. כתרפיסט תל אביבי שמטפל בהומואים רבים, אני יכול להעיד שגם מטופלים הומואים חילוניים וליברליים סובלים מרמה גבוהה של הומופוביה מופנמת, גם אם הם דוגלים בעמדות ליברליות לגבי זכויות הומוסקסואלים. יש לזכור שהתקשורת מבליטה באופן סלקטיבי הומואים מוחצנים שכנראה מעלים רייטינג אך אינם מייצגים את הרוב. אנשים מופנמים באשר הם, ללא קשר לנטייה מינית, מופיעים פחות באמצעי התקשורת, ובוודאי שיחשפו פחות את חייהם האישיים בכלל ואת נטייתם המינית בפרט".
מה עובר בראש של בן אדם בעל נטייה מינית הומוסקסואלית ומחשבות הומופוביות?
"ראשית, יש לזכור שאנו מדברים על גברים. רמת ההומופוביה של נשים ושל לסביות נמוכה במובהק מזו של גברים כלפי הומוסקסואליות של גברים. המחשבות ההומופוביות העוברות במוחו של הומוסקסואל הומופוב דומות מאוד לאלו החולפות במוחו של גבר סטרייט הומופוב, אלא שהקונפליקט בין הנטייה המינית וההומופוביה גדול יותר, מטבע הדברים, בקרב ההומואים ההומופובים. החשש העיקרי הוא לגבי פגיעה בגבריות, וכתוצאה מכך בדימוי העצמי, שנובעת, מצד אחד, מהחברוּת לתפקיד המין הגברי המסורתי, ומצד אחר מהתדמית שיוצרים הומואים מוחצנים המופיעים באמצעי התקשורת.
"לעתים קרובות גורמת ההומופוביה המופנמת להימנעות מהיכרות עם הומוסקסואלים שאינם מוחצנים, דבר הגורם להנצחה של הדעות הקדומות השליליות. ידוע ממחקרים, שהכרות אישית עם בני מיעוטים מפחיתה במידה ניכרת את הדעות הקדומות כלפיהם. כשהכרות כזו מוגבלת, נשאר הצירוף האומלל בין התבססות על תדמיות לא מייצגות וסטיגמטיות ודפוסי חברוּת לתפקיד המין הגברי המסורתי שמעודד תפיסה נוקשה וסטריאוטיפית לגבי גבריות ונשיות ובמשתמע כלפי הומוסקסואליות".
>> יש עתיד לישראל: תוכר כאמו הביולוגית של בנה של בת זוגה
>> "בחיים לא הביכו אותי ככה": האבות הושפלו מול בנם בנמל התעופה