הנכדה לסבית: איך נספר לסבתא ולסבא?
הבת הלסבית יצאה מהארון לפני שנים, אך ההורים חוששים לספר לסבתא ולסביא מחשש ש"יפגעו בבריאותם". ניצה סקאל ואיריס שש-כוכבי, מנחות בעמותת תהל"ה, מסבירות: "מניסיוננו, בדרך כלל החשש הגדול מלספר לסבתות ולסבים ולפגוע בהם הוא אצלנו בראש, ואילו הם מקבלים ביתר קלות את נכדם או נכדתם בדרכם שלהם"
פורסם:
מיכל שואלת:
ניצה ואיריס עונות: שלום לך, בורכה בתכם בכם, הורים אוהבים ותומכים שהחליטו להתמודד, לא להדחיק ולעבור תהליך של קבלה. כשילדנו יוצא מהארון, אנחנו ההורים נכנסים לארון. יש משפחות שהייתה להם מעין "הכנה מראש". הם הרגישו בנטייתו השונה של ילדם ואז הגילוי ותהליך הקבלה היו קלים מעט יותר עבורם. יש משפחות, שלמרות שהרגישו בשונות ילדם, הם לא מסוגלים לקבל את הגילוי, ונאבקים למצוא דרכים לשנות את ילדם בחזרה. יש גם משפחות שהתמזל מזלן, ולאחר הגילוי עוברות תהליך קצר וחוזרות לתפקד כמשפחה מאוחדת וללא סודות.
כך או כך, האופציה שבפנינו ההורים היא אחת: לקבל את ילדנו עם האמת שלו ולדאוג לאושר שלו בדרכו שלו.
אתם עברתם כנראה תהליך של הפנמה והבנה שלמעשה היא "הסיפור" ולא אתם, שהאושר שלה הוא בלחיות ולהיות מי שהיא, ללא סודות ושקרים, ובהדרגה גם שיתפתם את האנשים הקרובים לכם - משפחה וחברים. החלטתם כי בנושא הזה אתם חיים ללא סודות ושקרים ומעניקים אהבה ותמיכה לבתכם וליתר האחים תוך שאתם מהווים מודל למשפחה מקבלת ומכילה. יחד עם זאת, עברו כבר 5 שנים, הסבתא והסבא עדיין לא יודעים ובתכם נפגעת מהערותיהם ושאלותיהם ורוצה שהם ידעו.
במצבים כאלה, קיים חשש סביר שאם וכאשר יתגלה הדבר לסבתא ולסבא, הם דווקא ירגישו כאובים ופגועים על כך שמתוך אי ידיעה, הם פגעו בנכדתם לאורך שנים. מניסיוננו, בדרך כלל החשש הגדול מלספר לסבתות ולסבים ולפגוע בהם הוא אצלנו בראש, ואילו הם מקבלים ביתר קלות את נכדם או נכדתם בדרכם שלהם.
עצתנו לכם היא לדבר ולשתף את בתכם בחששות שלכם, לגבש החלטה משותפת מתי, איך ומי יספר לסבתא ולסבא. לאחר שתצליחו "לצאת מהארון" בפניהם, תוכלו גם לשמוח ולחבק את בתכם ובת זוגה בחופשיות ולהמשיך להיות משפחה תומכת ואוהבת.
פרסומת
הבן ההומו לא מוצא בן זוג
מלכה מתייעצת: בני עידו יצא מהארון לפני 10 שנים, במהלך שירותו הצבאי. יציאתו היתה עבורנו הלם מוחלט והפתעה גמורה. בהתחלה היה לכולנו קשה, אבל מהר מאוד הבנתי שמה שבאמת חשוב זה הילד שלי והאושר שלו. לכן, הודעתי לבני המשפחה, שגם אם קשה לנו אנחנו חייבים להיות שם בשבילו, וכך באמת היה. במהלך השנים עידו פיתח קריירה משגשגת בתחום ההיי- טק והוא מאוד מסופק מחייו המקצועיים. הבעיה היא שלמרות שבני המקסים מוקף בחברים, הוא עדיין לא התברך בזוגיות טובה וארוכה. אמנם הוא לגמרי לא מוטרד, אבל אני דווקא כן. אני רוצה לראות אותו בזוגיות יציבה ואפילו מעיזה לחלום על נכדים ממנו. איך אני יכולה לעזור לו?
ניצה ואיריס עונות: נתחיל הפעם מהסוף. העזרה הענקית שלך היא בעצם היותך שם בשבילו, מהרגע שיצא מהארון ולאורך כל השנים. הנחישות בה הודעת לבני הבית, שכולכם "מתגייסים" לתמוך בעידו , היא מרשימה ונפלאה.
הרצון שלך לראות את בנך בזוגיות ארוכה ויציבה הוא רצונן של רוב האמהות באשר הן. אמהות לילדים סטרייטים ואמהות לילדים גאים רוצות לראות את ילדיהם בזוגיות מחייבת, וחלקן כמובן חולמות על נכדים. כך גם את. זהו רצונך, אך לא בהכרח רצונו של בנך. יתכן שהוא מעדיף מערכות יחסים קצרות ובלתי מחייבות ויתכן שעדיין לא מצא את האחד שאיתו ירצה לממש זוגיות ארוכה והקמת משפחה.
פרסומת
בנך מקסים ומצליח והוא רק בן 30. הבחירות שהוא עושה בחייו הן הבחירות שלו הן במישור המקצועי והן במישור האישי, אך דאגתך כאמא מובנת.
עצתנו לך היא, כי אם טרם קיימתם שיחה פתוחה בנושא, קיימי אותה בזמן הקרוב. העלי בפניו את דאגתך וחששותייך ושמעי מה יש לו לומר. יתכן שבעקבות השיחה תגיעי למסקנה שבנושא הזה אינך צריכה להתערב, אלא לסמוך עליו ולהמשיך להוות עבורו משענת נהדרת ובטוחה.
איריס שש-כוכבי, בעלת "תשומת לב"- הקשבה ותיעוד סיפורי חיים, וניצה סקאל הן מנחות בעמותת תהל"ה: תמיכה להורים של ילדים הומואים לסביות בי וטרנס , טלפון 098855822 תהל"ה
>> שאלות נוספות, שלחו לכתובת המייל pride@mako.co.il
מצאתם טעות לשון?