בתוך כל בליץ אירועי הגאווה העירוניים ששוטף את ארצנו הלוהטת, גם הרצליה מקיימת לראשונה אירוע גאווה עירוני. יוזם האירוע, דניאל ברוש בן ה-27, תושב הרצליה, טרנסג'נדר וסטודנט לקולנוע שנה שלישית באוניברסיטת תל אביב, לקח את היוזמה האזרחית לידיו ואחרי שנה של הפקה, גרם לעיריית הרצליה להכניס יד לכיס ולהוציא מעל 100,000 ₪ על אירועי הגאווה בעיר, ששיאם הופעה של סטטיק ובן- אל. במקביל נוסד בעיר ועד לסובלנות וגאווה, שהחליט לארגן בנוסף לאירוע, פיקניק משפחות אחה"צ עם שעת סיפור להט"בית.
למה דווקא בחרת בצמד הזה מכל האמנים?
"להוציא את דנה אינטרנשיונל, אין עוד אמנים מן השורה הראשונה שמייצגים את קהילת הטרנסים בישראל. למרות שהם לא טרנסים בעצמם, הם מייצגים בעיניי משהו סובלני כלפי כל הקהילה הלהט"בית, אם זה בהתבטאויות שלהם ב'כוכב הבא', או בעצם זה שהם בחרו להופיע באירוע גאווה פומבי. חוץ מזה הייתה פעם אחת שסטטיק אפילו צבע את הפוני שלו בתכלת וורוד, צבעי הדגל הטרנסי. אני יודע שזו לא הייתה הכוונה שלו, אבל ככה אני רואה את זה".
ברוש גדל עד גיל תשע בקהיר, מצרים, ואז עבר בגיל 12 לקנדה ונשאר שם כל גיל ההתבגרות, כילד להורים בשליחות משרד החוץ. "בקהיר זו הייתה שגרירות גדולה בשנות ה-90, ובאופן אישי זו התקופה שהיה לי בה הכי הרבה חברים והרגשתי הכי אהוב, אך ככל שהתבגרתי זה נהיה יותר מסובך מבחינת הדיספוריה (חוסר התאמה בין הגופניות לתחושה המגדרית, ע.ד), כשחזרתי לישראל לא הצלחתי ליצור חברויות כל כך חזקות, וכמעט ולא היו לי חברים בבית ספר".
"מאוחר יותר, כשעברתי לטורונטו, חשבתי שהתחלה חדשה תעזור לי ליצור לעצמי מעגל חברים, אבל אז גיליתי על המשיכה שלי לנשים", הוא מוסיף, "הייתי בבית ספר יהודי, נדלקתי על מורה שלי והיחס היה מאוד ביקורתי. הייתי שבור כי הרגשתי הכי מוזר והכי לא שייך, וכמובן שלא הצלחתי לרכוש חברים בכלל".
"דרכה ניסיתי בעצם לגייס לגיטימציה עבורי"
בהמשך דניאל הצטרף לתנועת הצופים הישראלית שנפתחה בטורונטו והתחיל להיות לו יותר טוב. "כל הישראלים הרגישו חריגים בקנדה, באיזשהו מקום אז היה לנו מכנה משותף וכיף ביחד. היינו חבורה גדולה והיינו יוצאים לבלות הרבה. בגיל 14 יצאתי מהארון כלסבית. זו הייתה תקופה יפה בחיים שלי כי היו לי הרבה חברים, הרגשתי בנוח בסביבה שלי, ולא שאלתי את עצמי יותר מדי שאלות על מי אני ומה אני", הוא נזכר.
כל זה השתנה בגיל 16 כשחזר לארץ והתחיל לתהות על המגדר שלו, שוב והוא התחיל להבין שהוא למעשה טרנס.
איך התנהגת כשהבנת על עצמך דבר חזק כל כך?
"מאוד פחדתי מזה ולא רציתי לעשות כל שינוי, אז לקחתי את זה לקיצוניות השנייה ורציתי להיות כמה שיותר נשית - קניתי מלא שמלות ועקבים שיסייעו לי להיתפס כך. בהמשך התגייסתי לצבא, וזה החזיק כמעט ארבע שנים".
לקראת סוף השירות שלו הוא הכיר טרנסית לסבית, והם התחילו לצאת. "הקשר הזה היה חשוב לי ביותר, כי דרכה ניסיתי בעצם לגייס לגיטימציה עבורי, דרכה למצוא את עצמי, ואכן מצאתי", הוא מסביר, "אחרי חודשיים יצאתי מהארון כטרנס והתחלתי לקחת הורמונים, שבוע אחרי השחרור מצה"ל טסתי לקנדה לעשות ניתוח להסרת חזה, ובהמשך גם הגיע הניתוח התחתון בגרמניה".
בהמשך לא הכול הלך חלק, להיפך. "זה ניתוח מאוד מסובך שגם אצלי הסתבך במיוחד ובמקום שלושה שלבים עברתי 17 ניתוחים. קופת חולים מכבי הכירו בפרוצדורה הזאת שקיימת בסל הבריאות והם שילמו על הכל - הטיסות, המנתח, המלון, הכל", הוא מעיד, "לא הייתי צריך להוציא על זה שקל, ומדובר על הוצאה אדירה לילד בגיל 21. לקח לי שלוש שנים לעבור את התהליכים הכירורגיים הללו כדי להבין בכלל מה אני רוצה מעצמי כאדם, להתמודד עם תחושת הדיספוריה המגדרית ולהתייצב מבחינה רפואית, אך בסוף התהליך נרשמתי ללימודים והתחלתי להתנדב לארגונים כמו 'חושן' ו'מעברים'".
כך התחיל לעבוד בשיתוף עיריית הרצליה, והנה הגענו לסוף טוב-הכל טוב. אירוע הגאווה יתקיים ב-22.6 בפארק הרצליה בהנחיית מלכות הדראג טלולה בונט וציונה פטריוט, וכמובן הופעת אורח של סטטיק ובן-אל.
>> "לא 'עבר' לי, אני כבר בן 18 ואני עדיין הומו"
>> "החלטנו לרדת מהארץ וקנינו בית על אי יווני"
>> 11 אמהות מפורסמות שתומכות בילדיהן הלהט"בים
הצמד סטטיק ובן- אל מוסר בתגובה: "תמיד חשוב לנו לייצג ערכים של כבוד הדדי, חברות וסובלנות, אנחנו מוסרים חיבוק חם ושמחים על הבחירה בנו להופיע באירוע הגאווה בהרצליה".