40 ימים אחרי שאחמד חכם חמדי אבו מרח'יה נחטף משטחי ישראל ונרצח באכזריות בחברון בשל נטייתו המינית, נפגשו עשרות מחבריו בישראל, לצד מדריכים, מתנדבים ועובדים סוציאלים לטובת אזכרה לזכרו כנהוג בדת האסלאם. באירוע, שמיקומו נשמר בסוד עד לרגע האחרון משום שרבים מהפלסטינים הלהט"ב ששוהים בישראל נתונים בסכנת חיים, חלקו לאחמד כבוד אחרון אלו שהכירו אותו וסייעו לו בתקופה בה שהה בישראל.
"הוא היה בן אדם כל כך טוב, רצה להצליח בחיים", סיפר ל-mako פיראס (שם בדוי), אחד מחבריו הטובים, שגר איתו בהוסטל, המיועד לצעירים חסרי בית באזור המרכז ומופעל מטעם משרד הרווחה. "היו לו מטרות וחלומות והוא תמיד שאף להשיג את זה. הוא תמיד אהב לעזור לאנשים והיה חבר של כולם. כל פעם שהייתה לי בעיה הוא עזר לי, ואני עזרתי לו כשהוא היה צריך. היינו אחד עם השני בתקופות הכי קשות והוא תמיד בא לשאול איך אני ומה איתי".
פיראס, שעדיין מנסה להתגבר על האובדן הכבד, היה גם בין האחרונים שראה את אחמד לפני הרצח האכזרי. "הלכנו ביחד לתחנה המרכזית בתל אביב", הוא נזכר, "רצינו לעשות כמה דברים ביחד ואז הוא אמר לי שהוא נוסע לבקר חברים שלו בבאר שבע. מאז לא ראיתי אותו יותר. התקשרתי אליו כמה ימים והוא לא ענה לי, השתגעתי מזה. היינו בקשר יומיומי לא משנה מה קרה, גם כשעברנו בין הוסטלים. עכשיו אני לבד ואפילו לא נכנס לחדר שלו, איפה שהוא ישן. האנשים התחלפו אבל אני עדיין לא מתקרב לשם. אני מרגיש שמשהו חסר, אין עוד אף אדם כזה בחיים שלי".
אחמד חכם חמדי אבו מרח'יה, בן 25 במותו, נמלט לישראל משטחי הרשות הפלסטינית לפני כשנתיים אחרי שהנטייה המינית שלו נחשפה ברבים. בתחילת אוקטובר הוא ככל הנראה נחטף לחברון, שם מצא את מותו. סרטון מחריד שהופץ ברשתות החברתיות אז והופץ בעיקר בשטחי הרשות ובירדן, נראתה גופתו המבותרת של אחמד מוטלת בצד הדרך בשכונת אל-מחוואר.
מספר שעות לפני הרצח יצא אחמד לעבודה מהוסטל בגוש דן שבו שהה. באותו הערב כבר התקבלו ידיעות ראשונות על מותו, וחבריו של אחמד טוענים כי נחטף בכוח לשטחים. על פי פרסומים באתרי חדשות פלסטיניים המשטרה הפלסטינית פתחה באותה העת בחקירה, אך כעת מסתמן כי החקירה אינה מתקדמת, וחבריו בישראל משוכנעים כי הסיבה לרציחתו היא נטייתו המינית.
"הוא היה חבר מאוד קרוב שלי," מספרת ג'וד (שם בדוי), "בפעם הראשונה שהכרנו הוא אמר לי שאני ממש יפה, שהוא שמח שהוא הכיר אותי. מאז הפכנו לחברים טובים. הוא תמיד רצה לשחק בכל מיני משחקים ואמר שהחיים הם כמו משחק. מאז שראיתי את הסרטון הזה החיים הפכו למפחידים וכואבים. נתקעתי בזה שבוע ועד עכשיו התחושה הזאת לא עוברת לי. קשה לי".
במהלך האירוע לזכרו, אליו הגיעו עשרות ממכריו בישראל, קראה תגריד, חברה של אחמד, טקסט שכתבה לזכרו של אחמד. "אני זוכרת את המפגש הראשון שלנו לפני שנתיים", היא נזכרת. "הוא דיבר רק בערבית וביקש ממני עזרה. הוא לא פספס אף מפגש, לא כשהוא היה בבאר שבע, לא כשהוא היה בתל אביב ולא כשהוא ישן על ספסל ברחוב. החלום שהיה להיות שחקן, והוא היה זה שהוביל את הניסיון להקים פרויקט תיאטרון לצעירים וצעירות חסרי עורף משפחתי בקהילה הגאה הערבית בחיפה".
תגריד המשיכה וסיפרה שאחמד הקפיד לשמור על אופטימיות גם בזמנים הקשים ביותר שלו. "הוא היה רציני, חרוץ, מנומס ומלא כבוד לאחר. הוא תמיד שמר על המראה שלו, והיה לו חשוב להיראות אסתטי ונקי. ראיתי אותו צומח ומשגשג. ברמדאן הוא התנדב בעמותת 'הבית השונה' והצליח להיכנס ללב שלי ושל רבים אחרים. הוא הרעיף על כולם אהבה והתחיל לתכנן את החיים שלו בקנדה. הוא חלם לקנות לעצמו אופנוע".
בסיום דבריה, תגריד הרימה זר פרחים וספדה לו. "במקום שאביא לך פרחים לאות הערכה לסיום הלימודים או לברכת הצלחה בקנדה, אני מביאה לך פרחים כדי לשים אותם על פינת הזיכרון שלך", אמרה בדמעות. "אחמד, אני מתנצלת בשם החברה הערבית שאנשים החליטו שהחיים שלך לא מספיק שווים או ראויים לחיות. אני מתנצלת שלא נתנו לך להגשים את החלומות והשאיפות שלך, שלא אפשרו לך לחיות בכבוד רק כי בחרת בדרך אחרת, רק כי היית שונה".
מעיין פרייס, המלווה האישית של אחמד בהוסטל בו שהה במשך שנה וחצי, סיפרה שאחמד עשה כל מה שהוא רק היה יכול כדי לצאת מישראל. "הוא עבר הרבה חוויות קשות בחיים. זאת הייתה מלחמת הישרדות עבורו בישראל", היא מספרת. "הוא עבד בעשרות עבודות בו זמנית רק כדי לחסוך כסף. היו לו כוחות שלא ראיתי אצל אף בן אדם אחר והוא גם חי עם הפחד כל הזמן, עם פרנויה שיגיעו אליו ויקרה לו משהו. אני לא מצליחה להשלים עם מה שקרה. אני מאמינה שהוא עוד רגע ייכנס בדלת".
תחום הקצה בעלם נותן מענה לבני נוער, צעירים וצעירות הנמצאים בקצה הרצף הסיכוני. מרביתם מודרים מהחברה, מוצאים עצמם חסרי בית, נאלצים לעסוק בזנות ומתדרדרים לחיי פשע והתמכרויות. מרביתם סובלים מפוסט טראומה אחרי שספגו התעללות, הזנחה ואלימות בילדותם ואף בהווה. כיום, מופעלים שמונה מרכזים ברחבי הארץ לטובת תחום הקצה של העמותה, והם משמשים עבורם כבית שעונה על הצרכים הבסיסיים שלהם מאפשר תהליך הדרגתי לשיקום חייהם.