"אתה מגיע לגיל 39 עם כמעט אפס חברויות, זו חוויה מאוד קשה של עצב"

"אני גר היום בשכונת שפירא בתל אביב עם בן זוג שמכיל אותי ומבין את הסיטואציה. הוא גם זה שדחף אותי ללכת לאבחון", מספר סדריק פרץ, בן 39, שמוביל בימים אלה קמפיין גיוס המונים להקמת "נקודת מפגש" - פלטפורמה חברתית שנועדה לחבר בין מתמודדי נפש ולסייע להם ליצור קשרים שלא מבוססים על זוגיות או מין.

הרעיון למיזם נולד מתוך הבדידות שחווה בעצמו. "אחד הדברים שמאפיינים מתמודדי נפש הוא הקושי ליצור מעגלים חברתיים", הוא מסביר. "כשאתה נמצא בבדידות, נוצר מעגל קסמים של להרגיש לא טוב עם עצמך או שמשהו בך לא תקין. זו חוויה מאוד קשה של עצב ושל להיות כלוא לבד".

סדריק נולד וגדל בשדרות במשפחה חילונית, אבל הוריו שלחו אותו לבית ספר ממלכתי-דתי מתוך אמונה שמדובר במסגרת ערכית. בגיל תשע החל להתחזק בדת, מהלך שהוא מזהה כיום כניסיון למצוא מקום מפלט מאלימות שחווה בילדותו מהסביבה. "אלה היו רגעים קטנים שבהם יכולתי לברוח", הוא מספר.

בין גיל תשע ל-11 עבר פגיעה מינית מצד נער בן 14 שגר בעיר. "הרגשתי חום וחיבה שמישהו מתעניין בי. הוא פשוט מצא מישהו שהוא צעיר וקטן ולא מבין את העניינים ועשה עליי מניפולציה", הוא משחזר. "הוא לא אמר שהוא יפגע בי אם אספר אבל הכוח שלו היה לגרום לי להרגיש בטוח ונוח להיות מי שאני. הגעתי לשלב כמו שאתה מתאהב בחוטף שלך, התאהבתי במי שפגע בי מינית. הרגשתי חיבה ואהבה כי הרגשתי שיש לי מקום בטוח וזה מה שהוא השתמש בו".

בהמשך החל לזהות את המשיכה שלו לגברים כשצפה בדוגמנים בערוץ האופנה, וההבנה התחזקה לאחר שנחשף לסדרה "הכי גאים שיש". "הייתי צופה בה בשעות הלילה המאוחרות, באחת בלילה, בשקט בסלון. הייתי דרוך עם השלט כדי לוודא שאם מישהו מגיע, אני מיד מחליף ערוץ".

מתי יצאת מהארון בפעם הראשונה?
"בגיל 14 היה לי ניסיון אובדני. זה היה תוצאה של עומס מהפגיעה המינית, מהאלימות שחוויתי כילד ומהקונפליקט בין הנטייה המינית שלי לבין העובדה שהייתי דתי. האיסור על משכב זכר מאוד ברור בדת. הרגשתי שהמשיכה שלי סותרת את האידאולוגיה הדתית ואת דברי האל, ושמה שאני מרגיש אסור ורע".

לאחר הניסיון האובדני יצא מהארון בפני המחנך בבית הספר החרדי שבו למד באותה תקופה. "לשמחתי, נפלתי על מחנך שלא ניסה לעשות לי טיפולי המרה. הוא פשוט הפנה אותי לפסיכיאטר ואמר לי: 'פשוט תדבר, תשתף'. הוא לא כיוון אותי לשינוי".

אחרי שני מפגשים הסביר לו הפסיכיאטר כי יהיה צורך לשתף אדם נוסף מהמשפחה. כשאמו גילתה שבנה נמשך לגברים, תגובתה הייתה קשה. "הייתה דרמה מאוד גדולה. היא גרמה לי להרגיש רע עם עצמי ואמרה שכל פעם שסיפרתי לה שאני הולך למקום מסוים, כנראה הלכתי למקום אחר ושיקרתי לה. אחרי הניסיון האובדני החזרתי את עצמי לארון. אמרתי לה שזה היה שלב או בלבול, וככה יצאתי מהארון בפעם הראשונה ואז חזרתי בי".

כשהיה בן 17 התגרשו הוריו. זמן קצר לאחר מכן יצא שוב מהארון, הפעם כשהוא נחוש שלא לחזור בו. "כבר היה לי יותר חוסן נפשי. נתתי לאמא שלי קו מאוד ברור: או שהיא בוחרת בי או שאני יוצא מהבית, אבל אני לא הולך להכחיש את עצמי שוב. היא קיבלה את זה, והיום אנחנו בקשר טוב. היא מאוד מבינה ומקבלת. עם אבא שלי אני לא בקשר כבר 20 שנה".

באותן שנים השלים גם את היציאה מהדת. לאחר שהתחזק ולמד תקופה קצרה בישיבה, החליט בגיל 19 לקטוע בבת אחת את אורח החיים הדתי. "חיכיתי ליום שבת, הדלקתי אורות, נסעתי בשבת ועשיתי את הכל במכה אחת. עשיתי לעצמי מעין הצפה כדי לצאת מהדת באופן סופי".

כיום הוא לא מגדיר את עצמו כאדם מאמין, אבל גם לא כאתאיסט מוחלט. "אני פשוט לא שואל את השאלות האלה. אם קיימת איזושהי ישות, אני לא חושב שאלוהים צופה בטלוויזיה גדולה ובודק מה כל אדם עושה. אם אומרים שאלוהים הוא כל יכול ושהוא יוצר הומואים, אז צריך להחליט: או שהוא יודע מה הוא יוצר, או שהוא לא יודע מה הוא יוצר. האלוהים שלי, אם הוא קיים, יצר את הבריות כדי לקבל את כולן. הוא לא עובר לי בראש כשאני אוכל לא כשר או חושב על הנטייה המינית שלי".

בגיל 19 החליט לעבור לתל אביב. באותה תקופה היה בזוגיות ועבר להתגורר בביתו של בן זוגו, שאיתו היה כשלוש שנים. לאחר תקרית במערכת היחסים שגרמה לו להרגיש רע עם עצמו, הוא הבין שלא יוכל להישאר שם. מכר שהכיר דרך אטרף, ושלא התקיים ביניהם קשר מיני, סיפר לו על בית דרור, המספק קורת גג וסיוע לנוער להט"בי בסיכון.

"ידעתי שכבר עברתי את גיל הקבלה שלהם ושבדרך כלל לא מאכלסים שם צעירים מעל גיל 18. התקשרתי, בכיתי וסיפרתי להם על המצב. אמרתי שאני יודע שאני מבוגר מדי ושאין לי בעיה גם לשלם שכירות, אבל אני פשוט לא יכול לחזור הביתה ולא צברתי הון התחלתי שיאפשר לי לשכור דירה. לשמחתי הם קיבלו אותי וגרתי שם תשעה חודשים. זה גם בית טיפולי, ולכן זו הייתה הפעם הראשונה שקיבלתי ליווי של עובדת סוציאלית", הוא משחזר.

"ידעתי שמשהו לא תקין בי, אבל לא ידעתי לאבחן את זה"

למרות הקשיים, במשך שנים לא ידע להגדיר את ההתמודדות הנפשית שלו. "התמודדתי עם דיכאון, חרדות, פוסט-טראומה והפרעת אישיות גבולית, אבל לא ידעתי לאבחן את זה. רק ידעתי שמשהו לא תקין בי. בראש אתה מריץ תכונות וחושב שאתה לא בסדר, לא יציב, עצלן, לא מוצלח או כישלון, בעיקר כשפמפמו לך את זה לאורך כל הילדות. אמרתי לעצמי שמשהו דפוק בי ושאין לזה סיבה אחרת".

בגיל 22 הכיר את בן זוגו הנוכחי. השניים היו יחד עד גיל 28, ולאחר מכן נפרדו לתקופה. במהלכה הכיר סדריק גבר אחר, שהיה לימים בעלו, אף שהשניים לא נישאו באופן רשמי. "עשינו אירוע מאוד גדול והיינו ביחד, אבל היו שם המון דגלים אדומים. הוא עבר פרידה, אני עברתי פרידה והכל קרה מהר מאוד".

אהבת אותו?
"זה נורא גבולי. היה בינינו חיבור מנטלי, אבל לא הייתה משיכה ומשהו שם לא עבד כמו שצריך. אהבתי אותו, אבל לא בעוצמה של להקים יחד בית וזוגיות".

בהמשך חזר לבן הזוג שהכיר בגיל 22, והשניים חיים כיום יחד. "הוא בן הזוג שהכי מכיל ומבין את הסיטואציה. ביחד איתו הצלחתי להגיע לתובנות וללכת לאבחון. הוא מאוד התעקש על זה כי משהו לא הסתדר לו, ובזכותו אני יודע היום עם מה אני מתמודד", הוא מספר.

איך המצב הנפשי שלך השפיע על הקשרים בחייך?
"הפרעת אישיות גבולית מקשה מאוד לשמור על יציבות בחיים, ולכן עברתי הרבה מקומות עבודה וגם בהם לא נבנו חברויות. אתה מדלג על בית הספר, הצבא, הלימודים והעבודה, ובסוף מגיע לגיל 39 עם כמעט אפס חברויות. זה גיל שבו כבר מאוד מורכב להכיר אנשים חדשים משום מקום".

ניסית למצוא חברים דרך אפליקציות היכרויות?
"ניסיתי ליצור קשרים גם דרך גריינדר, אבל רוב האנשים לא נמצאים שם בשביל זה. לפעמים אתה פונה למין מסיבה לא נכונה - כי אתה בעצם רוצה להכיר אנשים ומקווה שזאת תהיה הדרך. שמעתי סיפורים על סטוצים שלא עבדו ומהם נוצרה חברות, אבל אצלי זה לא קרה".

החוויה הזו הובילה אותו לבחון את האופן שבו אפליקציות היכרויות פועלות ואת האפשרות להשתמש במאפיינים שלהן כדי ליצור מרחב חברתי מסוג אחר. "עשיתי קצת תחקיר וגיליתי שגם אטרף וגם גריינדר נועדו בהתחלה לחבר בין אנשים, אבל מהר מאוד הפכו למשהו מאוד מיני. המטרה במיזם הזה היא למנוע את זה ולחבר בין אנשים שמתמודדים עם קשיים נפשיים".

אחד הרעיונות הוא לאפשר למשתמשים לפרסם הצעות ספונטניות לפעילות משותפת. במקום האפשרות לחפש מפגש מיני מיידי, משתמש יוכל לכתוב שהוא מחפש אדם שילך איתו לסרט בעוד שעתיים או שלוש. משתמשים אחרים באזור יוכלו לראות את ההצעה ולהצטרף, בקצב שמתאים להם ובלי הציפיות שמלוות אפליקציות היכרויות.

סדריק לא מצא מענה מספק גם בקבוצות הפייסבוק הקיימות למתמודדי נפש. "הן הופכות הרבה פעמים למקום שבו אנשים מספרים על הקשיים שלהם, מחפשים עזרה או משתפים במצבים מאוד אובדניים. זה עלול להיות מדכא ולא מניע לפעולה. לפעמים הקבוצה הופכת למעין יומן לא אישי. רציתי לחשוב איך יוצרים משהו אחר - מקום שלא מתעלם מההתמודדות, אבל עוזר לאנשים לצאת מהבדידות ולעשות משהו יחד".

מתמודדי נפש עלולים להיות גם יעד לניצול. איך תוכלו להגן על המשתמשים?
"זו אחת השאלות המרכזיות. אני חושב על אנשים מניפולטיביים, על נרקיסיסטים, על הטרדות מיניות ועל מצבים שבהם מישהו עלול לנצל את הפגיעות של אדם אחר. לכן צריך לבנות בתוך המערכת מנגנוני הגנה ברורים".

בין האפשרויות שהוא מבקש לבחון נמצאות הודעות שיזהירו משתמשים לפני מסירת מספר הטלפון וימליצו לקיים את השיחות הראשונות בתוך האפליקציה, לצד עצות לזיהוי סכנות ומערכת דיווח. הוא שוקל גם שילוב של כלי בינה מלאכותית שיוכלו לזהות מילים או התנהגויות מיניות, לחסום תכנים מסוימים ולהתריע בפני מנהלי הפלטפורמה על פרופיל שדורש בדיקה.

עם זאת, סדריק מבהיר כי מדובר עדיין ברעיון שדורש פיתוח מקצועי. "יש לי תמונה ברורה של איך זה אמור להיראות, מה זה אמור לעשות ואיך צריך להגן על המשתמשים, אבל אני לא איש טכני, מהנדס תוכנה או פסיכולוג. צריך להקים מערך של אנשי מקצוע, להציף יחד איתם את הקשיים ולבנות את המערכת בצורה תקינה ומיטבית".

לשם כך פתח קמפיין גיוס המונים שהיעד שלו הוא 200 אלף שקלים. אחד המכשולים המרכזיים הוא שבקמפיינים כאלה חלק משמעותי מהסכום הראשוני מגיע בדרך כלל ממשפחה ומחברים קרובים, בעוד שהמעגלים שסביבו אינם בעלי אמצעים כלכליים רבים. "אני בא ממשפחה במצב סוציו-אקונומי לא טוב וגם מכיר הרבה אנשים שהמצב שלהם דומה, ולכן קשה מאוד להגיע לתנופה הראשונית".

במסגרת הניסיונות להרחיב את החשיפה לקמפיין, התגייס גם ארז ביאלר, בעל גלריה לאומנות גאה, לסייע בפרסומו. "בגיוס המונים בדרך כלל מציבים לפעמים יעד נמוך יותר מהסכום שבאמת צריכים כדי להגדיל את הסיכוי להצליח, אבל הקמפיין שלנו עובד בשיטה של הכל או כלום. אם לא נגיע ל-200 אלף שקלים, כל הפרויקט יורד לטמיון. לקחתי את הסיכון הזה בתקווה שזה יעבוד, כי אני באמת חושב שזה רעיון טוב", הוא מסביר.

המיזם מיועד בשלב הראשון למתמודדי נפש מכלל האוכלוסייה ולא רק לחברי הקהילה הגאה, אבל לסדריק ברור שהצורך קיים גם בקרב להט"בים. "יש בקהילה הגאה בדידות מאוד גדולה ועמוקה, גם כשאנשים נמצאים בין חברים וגם כשהם מנהלים שיחה אינטימית עם מישהו שהכירו בגריינדר. לפעמים אנשים פונים למפגשים מיניים או לצ'יל כי מתחת לפני השטח הם רוצים להכיר, להיות קרובים ולהרגיש שייכים, אבל הסיטואציה לא באמת מעניקה להם את זה".

סדריק מקווה כי לצד תרומות כספיות, הקמפיין יסייע לו להגיע לאנשי מקצוע שיוכלו להפוך את החזון לפלטפורמה ממשית. "החברה שלנו נמצאת היום במצב מאוד קשה והיא זקוקה לתקווה, לאיזושהי קרן אור. אני קורא לכל מי שיכול לעזור לתת את התקווה הזאת למתמודדי נפש - לעזור להם להאמין בעצמם ולדעת שיש להם מקום מוגן ליצור בו חברויות ורשת חברתית שתוכל לתמוך בהם", הוא אומר.