הכדורגלן הגאה שהסתיר את זהותו - ונעלם ל־35 שנה

העולם השתנה לטובה לגבי זכויות להט"ב ב-50 השנים האחרונות, אבל בכל הנוגע לכדורגל יציאה מהארון עדיין נחשבת לאחד הצעדים הקשים והמסוכנים ביותר עבור שחקנים. לאורך השנים נרשמו מקרים בודדים בלבד של כדורגלנים מקצוענים שבחרו לחשוף את זהותם ורבים מהם שילמו על כך מחיר כבד.

סיפורו הטרגי של ג'סטין פאשאנו, שהיה הראשון באנגליה שיצא מהארון והתאבד בשנת 1998 לאחר שנים של בדידות, לחץ ציבורי והאשמות קשות, הפך לאזהרה מצמררת עבור דורות של שחקנים. גם כיום המצב רחוק מלהיות פשוט: רק לאחרונה עלה לכותרות ג'וש קבאלו, מהבודדים שיצאו מהארון בזמן הקריירה, כשחשף כי חווה הומופוביה ואף האשים את קבוצתו האוסטרלית בכך שלא הגנה עליו מספיק.

כעת מתגלה גם סיפורו של טוני פאוול שהעביר חיים שלמים בצל סוד שלא ניתן היה לחשוף. מאחורי הקריירה המרשימה, של הבלם שכיכב בשנות ה-70 בנוריץ' סיטי, נחשב לשחקן יציב ומוערך ואף נבחר לשחקן העונה של המועדון, הסתתרה מציאות מורכבת בהרבה: הוא היה גבר גאה בתקופה שבה עולם הכדורגל לא הותיר מקום לאפשרות כזו. גם 50 שנה אחרי נדמה שלא הרבה השתנה.

כמו רבים אחרים באותן שנים, פאוול נאלץ לנהל חיים כפולים. הוא היה נשוי ואב לשתי בנות תוך שהוא מסתיר את זהותו האמיתית מחשש לאבד הכל - הקריירה, המעמד והמשפחה. “פשוט לא יכולת להיות כדורגלן מקצועי והומו”, הוא משחזר כיום בסרט התיעודי החדש he Last Guest at the Holloway Motel. "זה לא היה משהו שמישהו אפילו היה שוקל".

חדרי ההלבשה של אותה תקופה היו מלאים בשיח עוין כלפי הומואים והתחושה הייתה שאין דרך לצאת מהארון בלי לשלם מחיר כבד. בתחילת שנות ה־80 קיבל פאוול החלטה דרמטית: לעזוב הכל. "פשוט נעלמתי", הוא מסביר.

הוא עבר לארצות הברית, ניסה להמשיך את הקריירה לזמן קצר, אך בהמשך ניתק קשר ממשפחתו למשך יותר משלושה עשורים, כולל מבנותיו. המעבר לווסט הוליווד העניק לו תחושת חופש מסוימת, מאחר והאזור הפך למוקד של הקהילה הגאה, אבל גם שם הוא לא הצליח להשתחרר לגמרי מהפחד. “רק רציתי להיות מי שאני”, הוא מודה, “אבל לקח לי שנים להבין איך עושים את זה".

במשך כ-25 שנה ניהל פאוול את ה-Holloway Motel בלוס אנג'לס, מקום שהפך לביתו וגם למקלט מהעולם. שם גם חווה אהבה משמעותית עם בן זוגו, דייוויד קסטרו, שנדבק ב-HIV ובהמשך מת מהמחלה. "טיפלתי בו עד הסוף. הוא היה אהבת חיי", הוא מספר.

הסיפור נחשף מחדש דרך הסרט התיעודי, שהופק בין היתר על ידי רובי רוג'רס, אחד השחקנים הבודדים שיצאו מהארון בזמן הקריירה. הסרט החל כמעט במקרה, כאשר היוצרים הבחינו באדם מבוגר שיושב יום אחרי יום מחוץ למוטל נטוש, וגילו סיפור חיים שלם של הסתרה ובריחה.

המצלמה מלווה את פאוול גם ברגע שבו המוטל נסגר והוא נאלץ להתמודד עם עברו. “אתה לא יכול לברוח לנצח. בסוף הכל חוזר אליך", הוא מודה. אחד הרגעים המרגשים ביותר בסרטו הוא הניסיון של פאוול ליצור קשר מחדש עם בנותיו ואחיותיו לאחר עשרות שנים של נתק. "זה הדבר שהכי כואב לי. הזמן שאיבדתי איתן".

האם דברים השתנו עם השנים? כאשר פאוול מביט על עולם הכדורגל של היום, הוא לא אופטימי. “אנשים חושבים שהכל השתנה, אבל זה לא לגמרי נכון. זה עדיין קשה מאוד להיות פתוח באמת", הוא אומר בכנות.