תום שנייד: "מאחורי כל הנצנצים נמצאת האמת המרה"
תום שנייד יוצר בדרך כלל פופ כיפי וקליל, אבל בעקבות מחאת הלהט"ב בקיץ האחרון, הוא הרגיש חובה לכתוב שיר מחאה נוקב בשם PAPERCUTS. שנייד משתף איך נולד הרעיון ומפרט על המסר מאחורי הקליפ: "הקונספט לקליפ מתייחס למקום בו הקהילה נפגעת הכי הרבה - על הנייר"
אני יוצר תוכן כבר הרבה שנים, ובדרך כלל אני לא מתבטא על נושאים חברתיים או מוחה בצורה כזו. המוזיקה שלי היא לרוב פופ כיפי וקליל, לפעמים קומי. הפעם מבחינתי נחצה גבול. הכל התחיל בקיץ האחרון, קצת לפני סערת חוק הפונדקאות, המציאות הייתה כזו שכבר לא היה אפשר להתחמק מכותרות יום יומיות על אנשים וגופים שמרשים לעצמם להתבטא ולהשתלח בציבור שלם בפראות. זה היה כשאיש בכיר קרא ללהט"בים "יצורים מבחילים דו רגליים", והרגשתי שכל הזעם שהצטבר אצלי בשנתיים האחרונות פשוט מתחיל לפרוץ החוצה.
החלטתי לקחת את זה לנייר, וכתבתי קונספט ושיר נוקב. הרגשתי שמה שהכי מפריע וקיצוני פה הוא הניגודיות המוחלטת בין המציאות לבין מה שמציגים. הציבור הלהט"בי בארץ מזמן הפך מאוד נוח לשימוש וניצול. מצד אחד הסמל של תל אביב זה קרנבל הגאווה פעם בשנה, כשהתיירות חוגגת ומכניסה המון כסף למדינה, ומצד שני בדיוק אותם אנשים שרואים בסרטונים חוגגים ורוקדים, הם אלה שחוזרים הביתה בלי זכויות. מאחורי כל הנצנצים נמצאת האמת המרה.
מאז עברו כמה חודשים, והחלטתי להשתמש במה שאני יודע לעשות כמוזיקאי, ולהגיד אחת ולתמיד מה אני חושב. הקונספט לקליפ מתייחס למקום בו הקהילה נפגעת הכי הרבה - על הנייר. בשקט בשקט, מקבלים סטירה אחר סטירה מהבירוקרטיה והחקיקה - חתך נייר אחרי חתך נייר. לכן הקליפ מתעסק בעולם הניירת, ויש בו לא מעט Easter Eggs, מוזמנים למצוא.
כל הצוות איתו עבדתי הרגיש את האנרגיה שבפרויקט הזה, ואז Papercuts יצא לעולם. ואני שואל את עצמי, לאיזה עולם? בתכלס, מה השתנה מהקיץ? כל יומיים רב אחר קורא ללהט"בים סוטים, חולים ומעוותים, חוקים נופלים בכנסת, אלימות ואפליה ממשיכים לקרות, וחוץ ממשפט רפה על כמה "זה אוכל את הלב", לאף אחד זה לא מזיז! אפס גינוי, אפס שינוי. הכל אותו הדבר.
אני מקווה שהמסר יעבור לכולם וישנה משהו בחשיבה. גם אם יחשבו לרגע על איזה סצנה בקליפ, זה מספיק.