"נולדתי יהודי וזה הגורל שלי. מי שחושב שאני חוטא, זה עניין ביני לבין אלוהים"

במשך השנים ביסס השחקן, הפרפורמר והיוצר בנימין יום טוב את מעמדו כאחד הקולות הייחודיים בתיאטרון הפרינג' הישראלי. ביצירות כמו "ניסויים פתוחים", "טווס" ו"נרקיס" הוא שילב בין אוטוביוגרפיה, מיתולוגיה, רוחניות ותיאטרון אישי חשוף, אבל נדמה שבמופע החדש שלו, "בנימין", הוא הולך רחוק יותר מאי-פעם.

המופע, שיעלה בבכורה במסגרת פסטיבל "דרמה קווין #5" בתיאטרון המשולש שבמרכז הגאה בתל אביב, הוא מסע אישי ללא פילטרים אל תוך המתח שבין קודש לחול, בין אמונה לתשוקה ובין יהדות להומוסקסואליות. יום טוב לא מבקש לפתור את הסתירה באמצעות בחירה בצד אחד, אלא דווקא באמצעות חיבור בין העולמות. "הומוסקסואליות היא לא תקלה. אולי אפילו שליחות", הוא אומר.

יום טוב מספר כי החיבור בין הזהות המינית לבין החיפוש הרוחני מלווה אותו כמעט מאז ילדותו. "ידעתי שאני גיי כבר בגיל צעיר מאוד, בערך בגיל 11", הוא מספר. "הבנתי שמשהו בי שונה, ובמקביל הרגשתי חיבור עמוק לרוח. היה לי ברור שזה השיעור והמסע הנשמתי שלי בעולם". ההבנה הזו לא ביטלה את הקונפליקטים, אבל העניקה להם משמעות. "זה לא אומר שהייתי בהשלמה מלאה או שהדרך הייתה נטולת סתירות, אבל היה לי ברור שיש לי כאן תפקיד. עם השנים הוא רק הולך ומתנסח".

היו רגעים שבהם הרגשת שאתה חייב לבחור בין האמונה שלך לבין הזהות שלך?
"אני משתדל לא לחיות בסתירה, ולכן בחרתי בשתיהן ולא באו-או. כשהייתי נער הפער בין היהדות שלי להומוסקסואליות היה הרבה יותר כואב. חיפשתי דרך ליישב אותו. היו זמנים שבהם התפללתי ושאלתי את אלוהים מה השיעור שלי ולעומתם תקופות של הוללות חסרת עכבות. לפעמים שני המצבים האלה מתקיימים במרחק של דקות זה מזה".

למרות הנושאים הרגישים שבהם הוא עוסק, יום טוב מספר שמעולם לא חווה תגובות קשות במיוחד מאנשים דתיים. "אני לא אדם מוחצן ביום-יום", הוא אומר. "יש בי משהו שאוהב להתבונן, לספוג וללמוד. התיאטרון הוא האאוטסורסינג שלי לעולם. המקום שבו הכל יוצא החוצה באופן מבוקר ומדויק".

גם משפחתו מקבלת אותו ואת יצירתו באהבה. "הם תומכים בי באופן מוחלט ומאמינים בי. יש דברים שאני יודע שהם אולי גסים מדי עבור חלקם, אבל אני גם מבין שהם לא בדיוק קהל היעד שלי ואני לא יכול לתת לזה להכתיב את העשייה האומנותית".

למה היה חשוב לך להשתמש במושגים כמו גאולה ותיקון במופע?
"מעולם לא ראיתי בהם מושגים סטרייטיים או גבריים. אלו מושגים רוחניים שאני מחובר אליהם כאדם שמחפש תשובות. תמיד הרגשתי שאני נמצא בתהליך של תיקון אישי. זה מה שאנחנו עושים כאן. ואת הגאולה אפשר להבין גם כהארה, ניסיון לשחרר את האדם מהסבל שלו בתקווה שזה יוביל גם את החברה כולה למקום טוב יותר".

אחד הרעיונות המסקרנים ביותר שמעלה יום טוב הוא התפקיד החברתי והרוחני שהוא מייחס לקהילה הגאה. "אני בהחלט חושב שיש לנו אחריות", הוא אומר. "מעבר לזה שאנחנו סופגים לא מעט אש ונדרשים לסובלנות, אנחנו צריכים גם לשאת את דגל הסובלנות בעצמנו".

הוא מציין כי עצם קיומם של קשרים אינטימיים בין גברים עשוי לשאת משמעות רחבה יותר. "בזמן שהמון גברים נלחמים זה בזה בעולם, אנחנו גברים שעושים אהבה זה עם זה. אנחנו מביאים רוך, עדינות ורגישות, ויש בזה פוטנציאל גדול".

בנימין אפילו מציע מבט כמעט משיחי על הנושא. "אנחנו בערך עשרה אחוזים מהגברים בעולם – מאות מיליוני אנשים שחולקים מכנה משותף שחוצה דתות, גבולות ולאומים. תיאורטית, אם היינו מתאחדים ומתארגנים, היינו יכולים להניע מהלכים אדירים בעולם".

החברה פתוחה יותר לחיבור בין אמונה ללהט"ביות?
"בהחלט. יש היום הרבה הומואים דתיים ואנשים שלומדים תורה וקבלה. קיימות קהילות שלמות שמחברות בין שני העולמות. אין לנו ברירה אלא למצוא את הגשר הזה. אם לא מיישבים את הסתירות הפנימיות, הן מוצאות בסוף את דרכן החוצה בצורה של אלימות. נולדתי יהודי וזה הגורל שלי. גם אם יש מי שחושב שאני חוטא, זה עניין שביני לבין אלוהים. לאף אדם אין סמכות לשפוט אותי על כך".

"זו לא פרובוקציה לשם פרובוקציה"

המופע עוסק בנושאים שעלולים לעורר מחלוקת, אבל יום טוב דוחה את הטענה שהוא מבקש לזעזע רק כדי למשוך תשומת לב. "אני עושה את זה מתוך אמונה, אהבה וכוונה טובה", הוא מדגיש. "אנחנו בודקים כל הזמן מה נכון להכניס למופע ומה לא. אין לי עניין לחלל דבר שקדוש לאדם אחר".

לדבריו, הפרובוקציה קיימת, אבל היא כלי ולא מטרה. "תפקידה לעורר שאלות, לערער על מוסכמות ולפתוח זווית מחשבה חדשה. זו בעיניי גם המהות של אומנות". הוא מבטיח שהקהל יפגוש דווקא הרבה רוך והומור. "הפרובוקציות במופע נעשות בעדינות ומייצרות שיחה וחיבור. הן לא נועדו להתסיס ולפלג".

עד כמה המופע מבוסס על חייך?
"המופע מאוד חשוף, כמו כל העבודות שלי. לקחתי חלק מהסיפורים למחוזות פנטסטיים כדי להדגיש רעיונות מסוימים, אבל הבסיס הוא אישי מאוד".

יש לך פחד מחשיפה או מאלימות?
"אני מפחד שמשהו יוצא מהקשרו או ימשוך אש כי אני מביא דעות די רדיקליות. אנחנו חיים בתקופה שבה שר התרבות מבטל תקציבים לסרטים שהוא אפילו לא טרח לראות. אז כן, יש בי גם פחד מאלימות או מתגובות קשות רק בגלל שאני מחבר בין יהדות להומוסקסואליות"

למרות זאת, הוא מסרב לסגת. "המלחמה המרכזית שלנו היום היא מלחמת דעות ותפיסות עולם. אנשים מפחדים ממי שחושב אחרת מהם כאילו הוא מאיים על עצם קיומם. בעיניי ריבוי דעות הוא דבר שצריך לשמוח בו. אני מפחד קצת, לא אשקר. אבל אני מאמין בצדקת הדרך שלי. פניי אל האור, ושם אין פחד".

המופע בנימין יוצג בפסטיבל דרמה קווין בתיאטרון המשולש בת"א ביום חמישי, 4.6 בשעה 21:00 ויום שישי, 5.6 בשעות 12:00,14:00.