"אני מרגישה שעצם זה שאני אישה אני צריכה להוכיח יותר, יש בזה משהו מעוות"

גם אם השם נעמה אמית לא מצלצל מיד, פניה מוכרות לקהל כשירלי, אשתו של פרנקו מ"קופה ראשית", כאחת השחקניות והיוצרות של סדרת המערכונים המצליחה "מי זאת?" וחובבי התיאטרון ישמחו לראותה מככבת בהפקה החדשה והמסקרנת של תיאטרון הבימה, "הלילה השנים עשר" לצד נעמי הררי ואורלי זילברשץ.

אבל מעבר לקריירה הנוסקת, מלווה את נעמה סיפור חיים אישי עם ילדות בקיבוץ שהרגישה חריגה, התמודדות עם זהותה המינית והפחדים שליוו אותה בתחילת הקריירה עד שהרגישה שלמה עם עצמה. "מאוד רציתי לא להיות שונה. זה חי אצלי ביחד הפרדוקס הזה של עוף מוזר. היום אני פשוט בשלום עם שני הצדדים. אבל מאוד רציתי להיות סטרייטית, אלה חיים יותר קלים, שלא יתעסקו בי. היה לי גם רצון כזה", היא מספרת.

אמית, שבאוגוסט הקרוב תציין 43, גדלה בקיבוץ כברי. כבר בילדותה היא הרגישה צורך להסתיר את עצמה כי "הייתי צריכה להיות כמו כולם", היא נזכרת. "אני חושבת שתמיד הרגשתי איזשהו שוני גם בזה שהחלומות שלי נורא גדולים. ידעתי שבהזדמנות הראשונה אני הולכת ללמוד משחק ואני הולכת להתברג בתוך תעשייה מסוימת. זה היה שונה בנוף של הקיבוץ", היא מסבירה.

היה משהו בקיבוץ שגרם לך לטראומה?
"חד-משמעית כן. לא דבר אחד שקרה. המון דברים שקרו אבל הייתי במאבק עם זה, עם הנשיות שלי. שוני בקיבוץ זה דבר מאוד מאתגר. אני הייתי בת-בן בוודאי, אבל אני חושבת שכל שוני מקבל קיצוץ כנפיים מסוים. תמיד היה לי איזה פרדוקס בין מנהיגה חברתית שמובילה אל מול ילדה שמאוד רצתה להיות בשוליים. מין רצון לכבוש ולעשות כל תפקיד אפשרי ולהיות כוכבת אל מול הרצון שלא יכירו אותי".

גם בנוגע לזהותה המינית, אמית חשה תמיד מעט שונה. כבר מגיל צעיר חשה משיכה כלפי נשים וגם כלפי גברים, אך במשך שנים ניהלה עם עצמה דיאלוג פנימי שנסב סביב השאלה מי היא ומה היא רוצה. במהלך שירותה הצבאי הייתה בזוגיות עם אישה ואז הוריה הבינו את התמונה בעצמם. "כהרגלי, הדברים בחיים שלי לא היו חגיגה. לא סיפרתי להורים שלי בצורה פורמלית", היא מספרת.

דווקא בבית הספר למשחק שבדרך כלל מאפשר להתמודד עם השדים הפנימיים, עבורה החוויה הייתה הפוכה. "בזמנים שלי ציפו מנשים להיות נשים קלאסיות. להגיע לבושות בשמלה ועקבים היו חלק מהנוף ואני הייתי אחרת", היא מסבירה. באותן שנים הייתה בזוגיות עם גבר, כחלק ממה שהיא מגדירה כיום כתהליך ארוך של בירור עצמי. "כל הזמן הייתה איזושהי בדיקה של בירור מי אני ומה אני רוצה בחיים ולקח לי קצת זמן להתבשל, גם כי אני מאוד קנאית לפרטיות שלי. היום אני לומדת לשחרר. הנקודה שהגעתי אליה, שבה אני מאוד בשלום עם עצמי לקחה דרך".

את ההורים שלך לא בלבלו החיים הכפולים שניהלת?
"לא, אני חושבת שאיפשהו בתוכם הם אמרו שמה שאני אחליט ומה שאני אבשיל לתוכו זה בסדר. אני חושבת שהם מאוד אפשרו לי. לא ראיתי בזה אז חיים כפולים, פשוט התייחסתי לזה בתור איזה משהו שכנראה קיים בי שכרגע אני אשים בצד, אולי מתישהו זה יחזור - וזה חזר. יש אנשים שחיים עם הכמיהה הזאת ולא מתייחסים אליה. יש המון דוגמאות של אנשים שלא יצאו ולא ייצאו. אני לא יכולתי. אני לא חושבת שאני יכולה להשקיע אנרגיה בעוד משהו של הסתרה".

אחותך יצאה מהארון קצת לפני, אז היה לך יותר קל בעצם?
"להפך. היה פחד שאני מביאה את הבום השני. עם אחותי הייתה הקלה כזאת. איזה כיף שבילי מצאה את המקום שלה בעולם. ואצלי - המכה השנייה מגיעה. אז זה לפעמים כאילו היא סללה את הדרך אבל זה לא באמת".

העזר שכנגדה שמלווה אותה ב-11 השנים האחרונות ואם בתה בת השנתיים, ניקי, היא הבמאית והיוצרת רוני קידר. אמית החליטה להכיר את קידר כשצפתה בסרטה "ג'ו ובל" בסינמטק. "יצאתי מהסרט הזה כשהלסת שלי נשמטת ואמרתי לעצמי שאני צריכה להיות עם היוצרת של הדבר הזה", היא משחזרת וחיוך עולה על שפתיה. אחרי ההקרנה היא ניגשה אליה ואמרה לה 'כל הכבוד!', אך בתוך תוכה חשבה על כך שהיא תהיה שלה יום אחד.

באותה תקופה שתיהן היו במערכות יחסים עם נשים אחרות ורק כמה שנים לאחר מכן כשהן נפגשו ברחוב נוצרה אינטראקציה והשאר היסטוריה. "יש משהו בזה שאת פוגשת גרסה או חלק מאוד מסוים של בן אדם ואת מכירה אותו מבלי להכיר אותו. אני קשרתי את הנשמה שלי לשלה כשראיתי את הסרט הזה", היא אומרת. השתיים עדין לא נשואות אבל נעמה חושבת על מסיבת חתונה כשניקי תהיה בת ארבע. "אני אציע לרוני נישואים והיא אולי תסכים", היא צוחקת.

אתן רוצות עוד ילד/ה?
"החיים הם חזקים אבל אני חושבת שילדה אחת זה מאוד מתאים לנו. לי יש עדיין עוברים מוקפאים וחברה שלי פעם אמרה לי משפט שמלווה אותי עד היום: 'את יודעת מה האקט האימהי הכי טוב שאני יכולה לעשות לעוברים הקפואים שלי? להשאיר אותם שם'".

מה ההורים שלך אומרים על רוני?
"קודם כל אמא שלי חושבת שרוני היא השחקנית הכי טובה שיש. אבא שלי כמובן מבסוט מזה שהלכתי על קולנוענית כי הוא קולנוען. אני מניחה גם שיש לזה השפעה שספגתי קולנוע בבית. רוני בחיים לא תגדיר את עצמה שחקנית, אבל כשהיא משחקת היא עושה את זה מאוד טוב".

קידר שימשה גם תסריטאית, במאית ומפיקה מאחורי הסרט "יום באמסטרדם", שבו כיכבה אמית לראשונה בתפקיד ראשי. מבחינתה של אמית מדובר בחוויה מדהימה גם מבחינה אישית וגם מקצועית. "רוני פרקטיקלי כל החיים מביימת אותי. לקבל הערות בימוי או הנחיות מרוני, אני נורא רגילה זה. בלי קשר לזה שהיא אם ילדתי, היא כותבת ובמאית מדהימה ואני מאוד סומכת עליה ולעבוד איתה בתפקיד ראשי בסרט זה היה חלום", היא מספרת. הסרט מבוסס על חוויותיהן של נעמה ורוני מהטיול שעשו באמסטרדם לפני כמה שנים.

הסרט צולם חודשיים לפני ה-7 לאוקטובר ולכן מסמל עבורה "מין טריפ קטן בממורי ליין של פעם, של עידן התמימות לפני שהעולם התרסק על כולנו. התמימות שהייתה לפני שכולנו איבדנו אותה". בסרט משחקת לצדה של אמית השחקנית הבריטית נל ברלו. נוצר ביניהן קשר מאוד קרוב אך אחרי 7 באוקטובר היא נעלמה מחייה. "נל היא דור צעיר של אירופית בריטית וזה מובנה להיות פרו פלסטין וזה נושא מאוד רגיש. אני אסביר לך משהו – צעירים, הם הולכים בנרטיב מאוד אחיד ואין להם את היכולת להכיל בכלל את המורכבות הזו. יש כובש, יש נכבש - יש טוב ורע וחווינו ממנה הרבה. גם הסוכנות שלה שם לא הסכימה שהיא תתראיין לשום גוף ישראלי", היא מספרת בעצב.

הרוני השנייה בחייה של נעמה היא הבמאית רוני ברודיצקי שמלווה אותה בחודשים האחרונים בהצגה "הלילה השנים עשר" בתיאטרון הבימה. עיבוד בימתי בגרסה נשית מפתיעה לקלאסיקה השייקספירית, שבה "אנחנו חוגגות גם את הנשיות וגם את הגבריות וגם את סיפורי האהבה הבלתי מתפשרים של שייקספיר", מציינת אמית. את ברודיצקי מכירה נעמה מהתיכון כשלמדו יחד במגמת תיאטרון בבית הספר לאומנויות. הן מזמן חיפשו הזדמנויות לעבוד יחד אך הטיימינג אף פעם לא התאים. אבל הפעם נעמה סיימה הפקה בתיאטרון באר שבע והתפנתה. "קיבלתי הודעה מרוני: 'הלילה ה-12, הבימה, נשים בלבד את בעניין?' אני חושבת שלא עברו חמש שניות ואמרתי לה שאני בפנים".

הדמות שאת מגלמת היא של גבר. איך הגעת למניירות גבריות?
"לפעמים אני ואורלי (זילבשרץ) היינו שואלות אחת השנייה בחזרות למה כל כך קל לנו להיכנס לגבר שבנו? ובאמת בתפקיד הזה קרה משהו שלא ציפיתי. הרגשתי נורא נוח בתוך התפקיד הזה ופתאום קפץ איזה מין בחור שכנראה חי שם הרבה זמן ואני מזמן לא הרגשתי כל כך נוח וטוב בדמות. אולי זה משחרר לשחק גבר. אולי זה משהו בי שקיבל דרור והיה צריך כנראה להשתחרר. רוב הסצנות שלי הם עם נעמי (הררי), שהעבודה איתה הייתה באמת כל כך נעימה: גם אינטליגנטית, גם שואלת שאלות, גם חופרת לעומק. וחלום לעבוד עם אורלי (זילברשץ). היא באמת משהו מיוחד. גם הרבה פעמים מלהקות היו תמיד אומרות לי מתי מישהו ירים את הכפפה ויעשה אתכן אם ובת. אני פחות ראיתי את הדמיון, אבל לפעמים כשאני מדברת איתה פתאום אני רואה ששתינו מדברות קצת אותו דבר".

בנוסף לכישרונה כשחקנית, גילתה נעמה בתקופת הקורונה כי היא גם כישרונית כיוצרת ויצרה יחד עם חברותיה מגי אזרזר, ג'וי ריגר ואושרת סרוסי את סדרת המערכונים הפופולרית "מי זאת?", שבהמשך צפויה לה גם עונה שלישית. הרעיון התחיל כשארבעתן נפגשו יחד בסגרים והעלו המון חומרים מצחיקים. "יום אחד מגי הציעה להתקשר לארז בן הרוש ולהזמין אותו לראות. הוא הגיע למין פרזנטציה בדירת רווקים מרופטת של ג'וי. הופענו מולו עם פאות ותלבושות כשהוא יושב על הכורסה בסלון. זה היה באמת מאוד מביך. אחרי שסיימנו הוא אמר שהוא רוצה לדבר. הוא ראה איזה פוטנציאל של טירוף וחופש והתחלנו לכתוב. ואז פתאום מצאנו את עצמנו עושות פרזנטציה לכאן 11 ועוד פרזנטציה ועוד פרזנטציה וכעבור ארבע שנים נוצרה סדרה", היא מספרת.

יש לה הצלחה אדירה.
"שזה באמת מדהים. כשכתבנו את העונה הראשונה היינו בטוחות שזה יהיה באיזה משבצת לייט נייט שאולי כמה הומואים תל-אביבים והחברות שלהם יראו. פתאום זה תפס ואנשים מחוץ לתל אביב אהבו את זה. אני חושבת שאם 'ארץ נהדרת' זה הממלכתי אנחנו עושות דברים שלא חושבת שהיו רואים בפריים טיים".

קיבלת הרבה תגובות עליה?
"פחות בתור שחקנית ויותר בתור יוצרת. אני מרגישה שעצם זה שאני אישה אני צריכה להוכיח טיפה יותר. עוצרות אותי נשים ואומרות 'וואו, איזה כיף שיש סדרה רק של נשים מצחיקות בטלוויזיה'. עכשיו מצד אחד זה באמת כיף ומצד שני איזה מעוות זה שזה מה שאומרים. זה לא אמור להיות ברור מאליו כמו שיש סדרת מערכונים גברית? מלא קומיקאים גברים עושים תוכניות טלוויזיה וזה ברור מאליו ופתאום יש איזה סלוט קטן של נשים יוצרות מערכונים וכולם אומרים 'וואו! איזה נדיר זה'. אז פתאום הייתה לי טיפה החמצת לב לזה שזה כל כך נדיר. אז יש תמיד לאן לשאוף. ולגבי היותי להט"בית, אני רק רוצה להגיד שאני לא חווה הערות על זה בכלל. אם יש איזשהו במאי או מלהק שלא ייקחו אותי בגלל היותי להט"בית, אז זה עצוב מאוד בשבילם כי הם מפספסים המון".

נעמה סיימה לאחרונה לצלם את העונה החמישית של "קופה ראשית" ועובדת על קידום התסריט שלה לסרט בו היא תשחק ותביים אותו רוני קידר. היא מחכה לפרויקט נוסף בתיאטרון הבימה וחולמת לשחק בקומדיה רומנטית: "הבמאי או המלהקת שקוראים את זה ורוצים להרים את הכפפה אני אהיה מדהימה בזה". ממרום גילה היא מרגישה היום חופשייה יותר מתמיד: "אני היום כל כך משוכללת, מלאת חופש וסקס אפיל ומוכנה לגלם באמת הרבה מאוד דברים", היא אומרת.

היא מודה שהרצון לרצות אחרים עדין קיים בה: "אני אשקר אם אני אגיד שלא. אבל הרבה פחות", להתמודד עם המבטים של אחרים היא יכולה אבל להבין את עצמה "זה פשוט תהליך שכנראה לא ייגמר כל החיים" ואף על פי שהפער בין נעמה הפרטית לנעמה שכולם מכירים לא גדול, יש למה לצפות: "אני מניחה שעוד לא ראו ממני כלום", היא מוסיפה במסתוריות.