אריקה היסטאריקה ג'נדאריקה מיס אמריקה, שם כל כך ארוך שצריך לפני כוס מים ביד ולהחזיק את האוויר חזק. לפני כמה שנים, כשחשפתי לראשונה את סיפור חיי כאן ב-mako גאווה, הייתי ילד עם המון אמביציות ודרך מאוד ברורה. ידעתי שאני רוצה להיות משהו בשביל מישהו, וכאן היום בגאווה ועם המון חיוך, אני יכול להגיד שאני על המסלול, אך הדרך עדיין ארוכה.
הייתי נער שגדל בבת ים. קיבלתי לא פעם ולא פעמיים מכות ואפילו העיפו עליי כיסא, זרקו אותי מהבית והייתי לבד בגיל 18 בלי כלום, אז הבנתי שהכל מתחיל ושזה ממש לא הסוף. אתם בטח שואלים איך מילד חסר כלום הפכתי למלכת דראג, שכדי לסיים את השם שלה צריך מכונת חמצן ליד? גם אני שואלת.
תמיד כשאני מציגה את עצמי כ"אריק ואריקה", אנשים מצחקקים ולא מבינים. הם שואלים אותי "מה זאת אומרת?", ואני מסביר: החברים והקרובים קוראים לי אריקה, ואנשים שאני פחות בתקשורת איתם זה אריק. אני לא מתפצל לשתי דמויות, ביום אריק ובלילה אריקה, אלו פשוט שתי אישיויות שמתחברות לפרסונה אחת. בשנים האחרונות למדתי לעצב את הזהות שלי, ומיום ליום רק התחזקתי לגבי מי אני, וידעתי שאף אחד לא יכול לערער על כך. לאנשים אחרים מפריע? הכל טוב, זה שלהם - ממש לא שלי.
"הטכנאי חושב שזה בסדר לשאול אותי מה יש לי בין הרגליים"
החיים כקוויר הם מסובכים בישראל, להיות קווירית ומלכת דראג בישראל זה בכלל לשבור כל נורמה חברתית. בין אם זה ללכת ברחוב ולהבין שכל בן אדם שני הופך להיות פפראצי של החיים שלך, או לא משנה לאיזו סמטה אפנה - תמיד יהיה מישהו שיסתכל עלי. זה לא מפריע לי, אני יודעת שאני שונה בנוף ומקבלת את העובדה שלהיות קווירית בישראל זו הצהרה: "אני כאן, אני לא ארד לכם בגרון חלק, ואתם תצטרכו להתמודד עם זה".
אני יודעת שבכל הזדמנות שבה אני אוריד את הכלבה שלי לטיול, יכול להיות שאני אקבל בקבוק לראש, ויכול להיות שאני אעבור ליד חבורת ילדים ויתחילו לקלל אותי. ברור לי שמתישהו אני אגיע למצב בו אני לא אוכל לברוח, ויתפסו אותי ויעשו בי מה שהם רוצים. ולא, אני לא ביקשתי את זה, ולא יצרתי איתם קשר ואין בינינו שום היכרות מוקדמת. זה הכל מתחיל ונגמר בבורות, חוסר כבוד וחוסר הבנה אחד של האחרת. יש היום משקל מאוד כבד לנראות חיצונית, הרבה פעמים אני מרגישה שחבל שאין עליי גז פלפל למקרים האלה, אולי זה הדבר היחיד שיכול להציל אותי.
אנשים חושבים שזאת התבכיינות, או שיש אפשרות פשוט "לחזור להיות רגיל", אבל זאת לא בחירה - בדיוק כמו שלהיוולד הומו זאת לא בחירה. זהות מינית היא רחבה. אני לא מרגיש שאפשר לצמצם את זה לגבר או אישה, וזאת בדיוק הסיבה שאני מזדהה כ"גם וגם", ככה אני מרגישה הכי טבעית וככה הכי נוח לי. יום אחד אני מרגישה הכי אישה בעולם, ויום אחד אני מרגישה הכי גבר בעולם. אנשים אחרים לא מקבלים את זה, כמו האישה בסופר, שהיה לא כל כך דחוף לעצור את הקניות ולשאול אותי "מה אני", או הטכנאי שמגיע וחושב שזה בסדר לשאול אותי מה יש לי בין הרגליים. סליחה, הזמנתי אותך כדי שתתקין לי טלוויזיה, לא כדי שתשאל אותי אם אתה צריך מקדחה נוספת.
אלימות וטרנספוביה מגיחה מכל פינה, בין אם אני יושבת בבית קפה והמלצר זורק איזו הערה לא קשורה, או לקוח שיושב לידי ונוגע בי. והכי גרוע, אותם אנשים שמגיעים להופעות שלי ומרשים לעצמם לגעת לי באיברים, כדי להבין מה מתחולל שם. "הסקרנות הרגה את החתול", כנראה את בני האדם הסקרנות רצחה. הפתרון הוא פשוט, וזה להשקיע יותר בחינוך. זה מה שחסר לנו - תרבות, אמנות, הסברה - עד אז, יכול להיות שירצחו אותי.
"למה אני צריכה להתחנן שיכירו בי?"
אני מבינה שכל דבר לוקח זמן, בדיוק כמו שההורים שלי עדיין מתקשים להבין מי ומה אני. אמא שלי עד היום מבקשת שאני אגיע "אריק" הביתה, כי מבחינתה אריקה מתה. וזה תהליך, תהליך שהוא ארוך ומייגע, ולפעמים אני רוצה להריץ את הזמן קדימה כדי להיות כבר במקום הזה שיכירו בי, וזה גם משהו שמשגע אותי - למה אני צריכה להתחנן שיכירו בי? הייתי מוסיפה איזה משפט על אבא שלי, אבל הוא לא שווה את הזמן שלי. מבחינתי הוא מת כשהוא רצה להעביר אותי טיפולי המרה.
אני לא כאן כדי להתבכיין או לקטר, אני כאן כדי לשנות. אני כאן כדי להסביר לכם איך לדעת להיות אנשים טובים יותר לסביבה שלכם, וזה מתחיל בדברים הפשוטים. אתם מבולבלים ולא יודעים איך לפנות, תשאלו "מה לשון הפנייה?", זה חוסך כל כך המון מבוכה אחר כך. תהיו אדיבים ותשאלו לשלומם של אנשים, תהיו האדם הזה שאומר שלום לשכן, ותחייכו, רק ככה באמת נצליח לשנות דברים בעולם לדעתי. וזה לא קשור לקוויריות, צבע מין דת גזע או וואטאבר, זה מתחיל בנו, וזה יוצא החוצה.
בגיל 15 לא חשבתי שאעסוק בדראג, וחמסה אהיה מאוד עסוקה בזה, יש לי ליין שנקרא "מקווה" שהוא מקום המפלט שלי, מועדון של סטרייטים שמאגד לתוכו את הקהל שלי, שליום אחד כולנו מתכנסים לחגוג אהבה, וזה רק מוכיח כמה זה לא משנה מי או מה אנחנו, בסופו של יום, מתחת לכל העור הזה זורם דם, ועד כמה שזכור לי של כולנו אדום.
>> 6 זוגות גאים מפורסמים שהכירו דרך הרשת
>> 35 דברים שכל גיי חייב לנסות פעם אחת (לפחות!)
>> שוקל לפתוח את הזוגיות? כדאי שתקרא את זה קודם
המסר שלי הוא לא לוותר ולהאמין בעולם. תמשיכו לקוות, תהיו אתם, תזעקו את האמת שלכם. מספיק שמישהו אחד יאמין בכם - כבר שיניתם עולם. ואם אתם פנויים ב-13 וב-15 במאי, בואו ל"כולי עלמא" לספיישל אירוויזיון, נחגוג קוויריות ביחד.
