דעת הקהל על השרה, חברת הכנסת ויו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי עברה כל כך הרבה תהפוכות בסוף השבוע האחרון שיש סיכוי שהציבור הישראלי צריך ליטול באופן קולקטיבי כדור קלונקס ולקחת נשימה עמוקה.
זה התחיל בידיעה קטנטנה של ירון אברהם על השרה, שטסה ל"חופשה פרטית" יחד עם בן הזוג, ליאור שליין, זאת למרות הנחיות ומגבלות משרד הבריאות, כשברקע התפשטות מגפת הקורונה. את הזעם על כך היה קשה להסתיר, ואפילו התומכים הגדולים ביותר שלה עיקמו את הפנים, ואפשר להבין למה.
הביקורת והכעס התחלפו אמש (מוצאי שבת) בשמחה מהולה בתמיהה ובלבול, אחרי שמיכאלי עצמה פרסמה ברשתות החברתיות מונולוג מרגש על הסיבה שעמדה מאחורי אותה חופשה: שליין והיא הזדרזו לארצות הברית כדי לקבל בברכה את בנם אורי, שהגיע לעולם בהליך פונדקאות. מיכאלי, שעד אתמול הייתה האל-הורית המפורסמת במדינה, החליפה את הפסקול שהיא ניגנה במשך שנים וקידמה בברכה את בנה הבכור. את כל זה היא עשתה תוך כדי שהיא כותבת על כוחה של האהבה, כאילו שהייתה דמבלדור בכבודו ובעצמו שמסביר להארי פוטר הצעיר מדוע זה שאין לומר את שמו לא הצליח לפגוע בו בינקותו.
"הסתכלתי עליו, ואהבתי אותו. ובחרתי לחיות איתו ובחרתי ללכת איתו למסע הזה", כתבה מיכאלי. "הוא לא משנה שום דבר ממה שאני חושבת על אי השוויון שהופך את האמהות לעול על נשים, הוא לא משנה את דעתי לגבי העובדה שאת אישה מושלמת גם בלי להיות אמא. הוא הילד שלי ושל ליאור. אנחנו כל כך שמחים בו, ומאושרות להיות ההורים שלו. זה סיפור אהבה. עכשיו זה סיפור אהבה של שלושה".
עד לפני כמה שנים הטקסט הזה היה נשמע לא פחות מסאטירה של "ארץ נהדרת". בכתבתה של לימור בן רומנו שהתפרסמה ב-2013 ממש כאן ב-mako גאווה, קצת לפני שפגשה מיכאלי את חברי וחברות הקהילה הגאה בבר השפגט בתל אביב, לא היה מקום לספק לגבי עמדתה של השרה בנוגע לפונדקאות.
"אני רואה את זה כדבר מאוד בעייתי, סוג של סחר בגוף של נשים שמתבצע בחדווה שלא מתקבלת על דעתי", הצהירה אז מיכאלי. "האופן שבו אנשים שאין להם יכולת להביא ילדים לעולם פונים לאישה שצריכה לעבור טיפולים הורמונליים, הריון ולידה עם כל מה שכרוך בזה ואז למסור את הילד, איך להגיד את זה, זה לא נראה לי כ"כ סביר. הרי מי שעושות את זה הן נשים שזקוקות נואשות לכסף, זאת אומרת, אלמנט הבחירה פה הוא קצת מפוקפק".
מיכאלי לא עצרה שם והציעה לאלו שאינם יכולים להביא ילדים לעולם לבחור בדרך אחרת, כשהיא לוחצת על נקודה רגישה אחרת של להט"ב. "מי שלא יכולה ללדת ונורא רוצה ילדים וילדות, הדבר ההגיוני לעשות הוא לאמץ ולא ללכת לפונדקאות", אמרה והוסיפה סייג קטנטן. "אבל אם מותר בישראל לעשות פונדקאות, זה צריך להיות נגיש לכולם. להגיד שזה מאבק שאני אנהל בשמחה - פחות".
הציטוטים האלה עשו אמש סיבוב דאווין ברשתות החברתיות והפכו את דעת הקהל על מיכאלי בפעם השלישית. האיחולים החמים על הפיכתה של מיכאלי בת ב- 54 לאמא בפעם הראשונה לוו בלא מעט ביקורת חריפה על המהפך הדרמטי של הפמיניסטית האקטיביסטית, שעד לפני שמונה שנים התנגדה נחרצות להליך פונדקאות. "היה לנו מזל מדהים לפגוש את קלסי, בחורה אמריקאית מהממת, שרצתה לעזור למי שנמצאות במצב שלנו וגם לעזור בפרנסת המשפחה המקסימה שלה", כתבה מיכאלי.
יש ביקורת אחת אשר חייבת להישמע בקול ברור. ההתנגדות הנחרצת של מיכאלי בעבר לפונדקאות, פגעה במאבק הלהט"בי, בעיקר בגברים הומואים וביסקסואלים, שנאבקו שנים ארוכות במדינה ובממסד על זכותם להליך הזה. מיכאלי, שהגדירה את הקהילה הגאה באותה כתבה כ"חברה ושותפה" לא היססה לירות חיצים על המאבק שהיה אז בראשית דרכו, ולאורך השנים לא פעלה בצורה אקטיבית כדי להוביל להצלחתו. במאבק הזה - היא השאירה אותנו לבד.
ואז, בלי שום התראה מוקדמת, היא מגלה לעולם כי היא בעצמה עברה את אותו התהליך, שהחל ככל הנראה עוד לפני הקורונה. שלא תהיה טעות - זה בסדר להשתנות, כי כאלה אנחנו, בני האדם, אפילו הפוליטיקאים. אנחנו גדלים, משתנים, מתעצבים, מגלים דברים חדשים, מעמיקים בהם ומגיעים למסקנות אחרות וחדשות - וטוב שכך.
מיכאלי היא אישה חזקה ודעתנית, ושינוי תפיסתי כזה אצלה ללא ספק גרם להמון לאנשים לפעור עיניים בתדהמה, אבל זה בדיוק מה שמצופה מאישה כמוה לעשות - וכל הכבוד לה על כך, כי היא מוכיחה לנו שכולנו יכולים להשתנות, וזה נותן לנו קצת תקווה. באותה נשימה, ההתעלמות של מיכאלי מהאמירות שלה בעבר ועצם העובדה שהיא לא תיווכה את השינוי שחל בה בשנים האחרונות, תיבלו את השמחה על לידתו של אורי בטעם חמוץ, וחבל שכך. דווקא ממנה, היה מצופה להתנהל בצורה הרבה יותר מעוררת השראה.
יחד עם זאת, הגולש הישראלי ממהר להפנות אצבע מאשימה ולכעוס על כך שהשרה שינתה את עמדתה, "בגדה בעקרונות שלה", אם תרצו, זאת מבלי להמתין בסבלנות להסבר מפורט יותר של מיכאלי, שבוודאי עוד יגיע. הגולשים מיהרו לזעוף ולנזוף, להצביע על הפריבילגיות של השרה ובן זוגה, שלפתע שכחה את "הסחר בנשים" והעדיפה, כמו רבים אחרים אגב, להביא ילד לגחמת בן זוגה ולא להתעקש על אימוץ. הרי "זה הדבר ההגיוני לעשות".
הביקורת על מיכאלי לא מוצדקת בעיקר כשהיא מגיעה בהינף יד, בעוד שהתהליך הפנימי שעברה מיכאלי החל כנראה כבר לפני שנים, והוא ללא ספק היה מורכב, וסביר שהושפע רבות מעמדתו של בן זוגה. השניים בטח דנו בנושא ארוכות, ניתחו את האפשרויות שלהם מכל כיוון, העלו יתרונות וחסרונות ועברו תהליך מסובך מעבר לים כדי להפוך להורים. איש מהגולשים לא היה שם ברגע שבו החליטו שהם הולכים על זה ולא ליווה אותם במסע הזה, ולכן אל לנו לשפוט אותה ואת הבחירות שלה, לפחות לא עד שתשוב ארצה, תחתל לראשונה את אורי ותספר ארוכות על השינוי התפיסתי הזה.